באר מרדכי קז

ה' היתר המחבר לאשה נטילת שער אחר ז' ומ"ש וכבר עמד בזה הבאה"ג שם שיצא לחלק ולרבינו הנו"ב לא ניחא לי' בתי' הזה והנלפענ"ד לדייק בדברי השו"ע שכוונת השו"ע כגון שחל ליל טבילתה במו"ש אליבא דסוברים שמותרת לעשות החפיפה בתוך ז' לצורך מו"ש וא"כ כוונת השו"ע להתיר תוך ז' אם צורך לאחר ז' ובזה יהי' מתורץ קושי' הנ"ל וכן מה שנתקשה הטו"ז בס"ק ג' הנ"ל דהלא בסי' שצ"ג ס"ג התירו ליטול צפרנים לצורך למול ולמה לא נתיר בכאן עיי"ש ואני בעניי לא הבנתי הלא יש להוסיף הקושי' הלא מבואר שם להתיר אפי' בתוך ז' עיי"ש ע"כ נ"ל שכוונת השו"ע להתיר בתוך ז' לצורך אחר ז' אבילות וזה הכוונה אבל בידיו ובשיניו מותר אפי' תוך ז' ואשה שאירע טבילתה אחר שבעה תוך שלשים (אבל הנטילת צפרנים הו' תוך ז' בגוונא שדיבר ברישא דהאי סעיף להתיר תוך ז' וא"כ בגוונא זה דיבר בשו"ע להתיר סיפא דומיא דרישא וא"כ מתורץ קושי' הטו"ז שהוא קושי' באה"ג ונו"ב ועוד קושי' הטו"ז מסימן שצ"ג שמתירין תוך ז' ומ"ש וא"כ פשוט וברור בס"ד שכוונת השו"ע להתיר תוך ז' לצורך אחר ז' ובזה הכול על מקומו יבוא לשלום והמעיין היטב בטור יראה שם ושכאשר מבואר בשו"ע ג"כ שמותר ליטול צפרנים תוך ז' וא"כ לפענ"ד האמור בטור מיירי ג"כ תוך ז' לאבלתה ודו"ק ובענין נטילת צפרנים בחוה"מ עיין בשו"ע או"ח סי' תקל"ב ובמג"א סימן ש"מ בדברי הטו"ז בסי' קצ"ח ס"ק כ"א והנקה"כ ובסימן ש"צ הנ"ל ועיין פרמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ה סי' ח"י וגנזי יוסף וטו"ז או"ח סי' שכ"ח וק"ל, וזה מקומו בסי' קצ"ח הנ"ל ד' הטוב בעוזרי. סעיף ו' בהג"ה וע"ל סי' קצ"ז אם לא חל טבילתה במו"ש אם תוכל לטבול במו"ש הנה נודע למשגב בנשואי אלמנה שביאה ראשונה לא תהי' בשבת ויו"ט עיין בסימן של"ט באו"ח [וסי' ס"ג באע"ז] וראיתי בדברי חמודות על הרא"ש בסי' קמ"ד בשם מהרי"ל שה"ה שאסורה לטבול למ"וש והוא שייך לסי' קצ"ז ודו"ק. בספר בית הילל בהביאו מהגאון בעל פנ"י שלא תטבול בין יו"ט ראשון ליו"ט שני והס"ט ג"כ כתב שאין לחוש בו והגם שאין אני אומר להלכה בכ"ז אם אמת אמר המגיד בשם פנ"י יש לומר דהנה הלא הראב"ד בספר בע"נ חשש בשיוינו משום סחיטה עיין בב"י בשם הכל בו וא"כ הוי כמו תרי קולא להתיר סחיטה וכן נגד דברי רש"י שכתב כן הרא"ש ונודע שהגאון בעל מגיני שלמה הוא תמיד מגן בעד רש"י והגם שיש לדחות דברי שאין זה בגדר תרי קולא שדוקא הוא בענין אחד משא"כ הכא קולא אחת מצד שבת וקולא שניי' מצד טבילה וגם יש בו עקולי בענין הטבילה לענין לחמים המקוה ע"כ החמיר. ש"ך ס"ק י"ב שהעלה שלא תלבוש לבנים בשבת עיי"ש מילתא בטעמא והראה מקום לענין לבישת לבנים לענין אבילות וכבר הארכתי בזה לעיל בסעיף ד' ולענין ט"ב בגליון הש"ך שלי בס"ק ו' כתבתי בס"ד וז"ל עיין ש"ך ס"ק ט' ובמג"א סי' תקנ"ד ס"ק י' ושם בפרמ"ג שהראה מקום לדברי הש"ך הנ"ל וזה כוונת הדגול מרבבה בסי' תקנ"א בסעיף ט"ו בהג"ה ועיין שם בשערי תשובה בסי' תקנ"ד ס"ק ח' בשם שו"ת משנת דרע"א זי"ע ודו"ק ועיין בספר משנת דרע"א סי' תקנ"א בשו"ת שם וק"ל. ובהיות כי הטור והב"י וכן האחרונים דברו מענין רחיצה בשיו"ט בכאן ועיין שו"ע סעיף ו' וכן מענין סחיטה בשער ע"כ אמרתי להציע בכאן מה שנשאלתי הטובלים בשבת ויו"ט אם אין בו איסור גמור או עכ"פ לא נכון לעשות כן והלום ראיתי בסידור הגר"א בדיני שחרית בשבת טבילה בשבת אם צריך לקרי מוטב לטבול במו"ש בלקוטי דינים ובמק"א אבאר להתבונן בד"ק. ועיין במג"א סימן קכ"ח ס"ק ע' שהתיר ובסי' שכ"ח ס"ק ח' וריש סי' ר"פ בשם ברכת הזבח ופלא יועץ ערך טהרה בשם גורי האר"י ועיין בשו"ת מן השמים אחד מרבוותא קמאי ר"י מקורבל מבעלי התוספות בסי' ה' ועיין אלפסי ברכות פ"ג שרב האי גאון זצ"ל נקיט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין כהם מים אין מתפללין עד שירחצו ורבינו יונה שם הביא בשם הרמב"ם שמימיו לא בטל טבילה זו אפי' פעם אחת אלא שלא הי' יכול לכתוב בחבורו כי אם היוצא מן הדין עפ"י הלכה ועיין בהגהות אור לשמים לשו"ת הנ"ל ועיין שו"ת בשמים רא"ש בסי' כ"א, ועיין עטרת זקנים בענין תפילין שצריכין גוף נקי שהיו אלפים ורבבות מספרד שלא היו מניחים מהיי"ט והענין שבטלו כנראה הוא מהיי"ט שהרבה לא הי' מתפללין ומניחים תפילין משום זהירות הטבילה, וברבות הימים ישתכח תורת התפילה ותפילין ע"כ הוצרכו לבטלו אבל ענינו גדול גדול ואכמ"ל ודו"ק. וזה תשו' אהובי ידידי יחי' אם אמנם שטרדותיי רבו בכ"ז למען אהבתיך לא אוכל להשיב פניך ריקם ואציע לפניך שגמרא מפורשת היא שבת דף פ"ו וליטבולו בצפרא בשבתא וליקבלו תורה בצפרא דשבתא ואם איתא הו' בי איסור סחיטה ורחיצה בשבת מדוע מקשי הש"ס כן בפשיטות ועוד הלא עיין להלן בש"ס דף קכ"ח רבה ור"י אמרי תרווייהו אין סחיטה בשער ועיין רמב"ם פ"ט מהל' שבת הי"א (ותמוה שהעין משפט בש"ס לא הראה מקומו במיי') והגם שמ"מ כתב שם אבל איסורי איכא והיינו משום דס"ל דקיימ"ל כר"א שם דס"ל דיש סחיטה בשער ועיין במעדיו"ו בס"ה מקוואות שעמד ג"כ בזה וכ' שאולי ר"א אינו חולק אלא אפי' תימא קאמר ועיין בב"י בשם הכל בו וראב"ד בבעלי נפש שהביא ראי' בענין זה מריש פרק במה אשה שאיתא שם דילמא איתרמ' טבילה של מצוה משמע שאין בו חשש כלל ועיין ב"י יו"ד סימן קצ"ט וא"כ אין שום חשש בעולם ואדרבה הלא מפורש בשו"ע שם סעיף ח' אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת ודו"ק. סעיף ז' עיי"ש בשו"ע דתרי קולא לא מקלינן והוא דברי התוס' בשם ר"ח נדה דף ס"ז ד"ה סרך ועיין במעדיו"ט והני תרי קולא דעבדינן בעירוב בפרק מי שהוציא דף מ"ו דהתם לאו מענין אחד הוא דהך באדם והך בכלים ועיין בנו"ב סי' צ"ט שכתב ג"כ בענין תרי קולא שאם אחד מטעם טבילה ואחד מטעם אבילות אין בו עניני תרי קולא וחידוש שלא הביא דברי המעדיו"ט הנ"ל והוא כלל גדול לפענ"ד ללמוד ממנו דיני תרתי לריעות' המבואר בשו"ע יו"ד סי' ל"ז ועיין בפרמ"ג שם בשם הראב"ד בהביאו מש"ס נדה ריעותות הוא ודאי טמאה ומכאן יש ללמוד שאם הוא משם אחד אין להקל ב' קולות ועיין בטו"ז בסי' צ"א ס"ק י"ב ועיין בדגל אפרים מובא בדרכי תשובה סי' קכ"ו ס"ק ט' עיי"ש, ובסיום זה הענינים לענין טבילה בליל שבת בחמין (כי בעיקר ענין טבילה בחמין עיין במרדכי בה' מקואות ובשו"ע בזה כי סתמא דש"ס תענית דף י"ג מקשי טבילה בחמין מי איכא ואכמ"ל) עיין בשו"ת ח"צ סי' י"א ובשו"ת נו"ב תנינא סי' כ"ד ועיין במג"א