באר מרדכי קו

דמסאפינ' הייתי אומר שהר"ן גריס בדברי הש"ס שדברי רבין הם רק ותמה על עצמך ולא יותר) אולם עיקר דברי רבין הם להשמיענו בחול שאסור לחוף ביום ולטבול בלילה כי עיקר סברת השאלתות הוא שלא להרחיק החפיפה מן הטבילה ועיין היטב בר"ן ד"ה ותמה על עצמך כלומר וכו' וביאור דברי הרי"ף לפי' הר"ן שהעתיק דברי רבין וכו' ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה חופפת בלילה (היינו מדברי רבין שאמר תמה) וקשיא הלכתא אהלכתא אשה חופפת בערב שבת וטובלת במו"ש [וע"כ מפני דברי אמימר דחינן תחילת דברי רבין]. שיטת הרמב"ם (עיין פ"ב מקואות הט"ז) ואם אפשר לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה"ז משובח ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפילו בע"ש וטובלת למו"ש עכ"ל ועיין בכ"מ דשיטת רבינו דלא קיימ"ל כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר ולעולם לא יפסיק בין החפיפה לטבילה יותר מיום אחד ומפרש רבינו הא דאפשר הא דלא אפשר היכא דאי אפשר לחוף בליל הטבילה וכו' או מפני החולי וכו' דהא אמאי דשלח רבין באיגרתי' אשה לא תחוף ותטבול במו"ש היינו באפשר עיי"ש דשיטת רבינו שאין חילוק בין ע"ש למו"ש אלא העיקר אם הוא אפשר אז צריך שיהי' החפיפה מיד ואם אי אפשר יהי' איזהו אונס שיהי' מותר לחוף ביום א' ולטבול בליל ג' עיי"ש (ובער אני להבין לשיטת הכ"מ מנ"ל שבאונס מותר מיום א' עד ליל ג' וצ"ע מנ"ל לחלק בין ב' ימים לג' ימים ולשיטת הש"ך ס"ק ו' מצאנו חילוק כעין זה עיין במהש"ק שם ודו"ק). ויש להקשות לשיטת רבינו לפי' מדוע דוחה הך דדרש מרימר הלכתא כר"ח וכדמתרץ רב יימר ואני תמה על העין משפט ונר מצוה שהראה מקום לפסקו של הרמב"ם בדרש מרימר והלא לדברי הכ"מ בפי' הרמב"ם לית לי' כוותי' וצ"ל שס"ל דשיטת הרמב"ם כשיטת הרי"ף אלפסי וא"כ קיימ"ל כדרש מרימר ובאמת קושי' מהר"ם טיקטין על אלפסי שהקשה על הר"ן יקשה לדברי התוס' מדוע דחינן דברי רבין אולם י"ל דס"ל למהר"ם דמוכח דאלפסי ס"ל כרבין שהעתיקו וק"ל. שיטת אלפסי כבר כתבתי לעיל בשם הר"ן דשיטתו דדחינן דברי רבין וקיימ"ל כדרש מרימר ומעין משפט על הש"ס נראה דס"ל דכן ג"כ שיטת הרמב"ם אולם המרדכי כתב דשיטת האלפסי כר"ת הא דאפשר בליל מו"ש לא תחוף בע"ש הא דלא אפשר שחל יו"ט במו"ש, ושיטת הראב"ד עיין בספר האשכול בסוף הלכות מקואות ובספר בעלי נפש דיני חפיפה כרב אחאי גאון הנ"ל. הרא"ש שיטתו כפי מה שמובא בקיצור פסקיו (כנודע שהוא מהטור בנו) ס"ל כשיטת רש"י בכ"ז בלילה צריכה שתחזור ותחוף סמוך לטבילת' עיין שם ובשיטה אחרונה דסעיף זה אבוא על דברי הש"ך זי"ע כי הוא בא בשיטה חדשה והיתה לבאר כיד ד' הטובה עלינו: שיטת הש"ך בדברי רש"י דקיימ"ל לחלק שאם הו' רק ב' ימים מהחפיפ' לטבילה אז יעשו החפיפ' בעש"ק ביום משא"כ בג' ימים שהו' מרוחק יותר אז צריך לעשות החפיפה בלילה עיי"ש ועיקר יסודו שגרס בדברי רש"י במוצאי יו"ט אבל גירסא יש מוצאי שבת ועיין בחי' מהר"ם אצל אלפסי אולם גם לרבינו הש"ך יקשה דברי רבין הו' דלא כהלכתא לפי מה שמחלקינן שאם חל טבילת' במו"ש או אפי' במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת שיעלה אחר החפיפה בע"ש והוא דלא כרבין עיי"ש ודו"ק ועיין שמלה אות ד' ועוד כתב הש"ך שיטה חדשה שמדינא יש לשטוף בחמין בע"ש וגם במו"ש ובזה ביאור דברי הש"ס דרש מרימר הלכתא כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר ר"ל כרב חסדא שצריך רחיצה בע"ש וכדברי רב יימר שבעי שיהי' החפיפה בלילה ותרתי בעי עיין בס"ט שמקשה עליו ועוד קשה א"כ להלן שמקשה הלכתא אהלכתא מדוע לא מתרץ שבעי תרתי ועוד משמעות הלשון משמע או הא או הא ועוד מה שהכריח מלשון המרדכי שכתב פסקינן כרב חסדא דאשה חופפת בע"ש אפי' בליל ד' כשאירע שני יו"ט אחר השבת וכ"כ הרא"ם כרש"י דיותר טוב לחוף ביום מבלילה ע"כ והקשה הש"ך מדוע השמיט כדמתרץ רב יימר אלא ע"כ כדמתרץ רב יימר היינו ענין אחר שבעי ג"כ חפיפה בלילה ע"כ המעיין ברא"ם שכתב בפי' פסקינן כר"ח כדמתרץ רב יימר ועוד יותר הלא בסופו כתב המרדכי אך טוב ונכון הוא שתרחץ בחמין בע"ש כל גופה וראשה ובמו"ש תחמין חמין או קדירה גדולה ותשפשף כל גופה וראשה ע"כ משמע שזה שבעי תרתי הו' רק מצד חומרת התוס' והרא"ש ולא מצד עיקר ההלכה ואי בעית אימא כי לרבינו הש"ך מה דיישב שיטת רש"י שמסיק כר"ח כדמתרץ רב יימר מדברי המרדכי אילו הי' לו ראי' לזה ובזה נסתלק קושי' חידוש אנשי שם שנתקשה בדברי מרדכי אילו כמו שהבאתי לעיל וכאמור ס"ל כרא"ם וכש"ך ודו"ק סעיף ד' נדה שחל ליל טבילה במו"ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה מותרת לעשות החפיפה ביום ו' בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה תשובת פנים מאירות סי' ח' עיין בעיקרי הד"ט בדיני מקוה סי' כ"ב אות א' ובשו"ע או"ח סי' כ"ח אות ה' עיי"ש וספרו אינו בידי ועיין ס"ט אות כ' השיג עליו ועיי' נוב"ק סי' צ"ט עיי"ש שהעיר בענין רחיצה וטהרה מפני הרגל ועיין שו"ת שאגת ארי' ומובא בעיקרי הד"ט סי' כ"ב את כ"ב אי הו' בזה"ז חיוב לטהר עצמו ברגל: ועפר אני תחת כפות רגליהם והנרא' לפענ"ד בס"ד לכאור' להוכיח זה הענין מדברי רמ"א בסי' שפ"א ס"ה בהך דינא דנדה אינה רוחצת ללבוש לבנים אבל מיד אחר ז' אע"פ שנהגו איסור ברחיצה כל ל' מ"מ היא מותרת רק שתשנה הרחיצה קצת ע"כ ואם איתא שבכה"ג דפמ"א מותרת לעשות החפיפה מדוע דייק אבל מיד אחר ז' משמע אבל תוך ז' אסור ובאמת זה תולה בפלוגת' רש"י ושאילתות האמור עם הספר שאם עיקר החיוב ביומא הי' אפשר להתיר כדברי פנמ"א משא"כ לשאילתות ובאמת נ"ל שתולה בפלוגת' התשו' משאת בנימין סי' ה' המובא שם בש"ך ובטו"ז שעיקר האיסור דאמאי תטבול הלא אסורה לשמש משא"כ הכא הלא תהי' הרחיצה על לאחר שבעה ומותרת ועוד נ"ל דהנה בש"ס איתא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר וא"כ מה לי אם לא אפשר מפני טרדא או מפני שאבילות תכפה והו' מהיי"ט לא אפשר ובפרט לפי מ"ש הש"ך בס"ק ו' בשם תשו' רש"ל שאם יושבים בבית הטבילה שעה אחת בלילה יצאנו ידי חששות אפי' לשיטת רש"י ורק בגוונא דנו"ב הנ"ל באשה חל יום שביעי של אבילות שלה בשבת ערב הרגל וחל טבילתה בליל יו"ט במו"ש האיך תעשה ובנטילת צפרנים בע"ש עיי"ש שהנו"ב נחית שם להתיר משום הרגל יעיי"ש ושם כאמור: ובעיוני שם ראיתי שרבינו הנו"ב נתקשה שם בדברי השו"ע בסי' ש"צ באשה שאירע טבילתה אחר שבעה תוך שלשים ותמוה הלא לעיל בסעיף