באר מרדכי קד

עיי"ש והנה קשה להבין שיהי' שיטת רש"י שעיונא בלא מים כיון שמחמיר שבבשר אפי' מיעוט שאינו מקפיד הוא דאורייתא וממרוצת לשונו נראה שהוא כשיטת ר"ת אולם יש שגרסי ר"ת וזה נראה שנכון וא"כ בקיצור נמרץ לשיטת ר"ת בעי עיון הן בראש והן בגוף בלא מים ועזרא תיקן חפיפה בראש כלשון המשנה נזיר חופף פ"ו מ"ג ושיטת רש"י בגוף בעי עיון במים והוא מפורש בפירש"י דף ס"ח ע"א וידע וכו' שלא חפפה עבדי חסרת להביא מים ולחונים משמע לחפיפה צריך המים חמין ועזרא תיקן בכל בראש במסרק וק"ל. אחרי כותבי זה עיינתי בספר האשכול להראב"ד ה' נדה סי' ס"א בהעתיקו סוגיא דעירובין וסיים ולההיא מסקנא ליכא חציצה דאורייתא והקשה ע"ז מסוגי' דנדה מדברי רבא לעולם ילמוד אדם שתהא מדיחה קמטי' ועיין בנחל שם אות י"ז שהקושי' הלא בית הסתרים הו' רק מיעוט וזה אינו פוסל בו חציצה מדאורייתא והנחל הכריח שניתה לשיטת רש"י שס"ל שבשרו אפי' כ"ש מדאורייתא [ועיי"ש שפלפל אי ביה"ס דאורייתא או לא וכבר הארכתי בס"ד בסי' קצ"ח באר רחובות] (ולהלן בסעיף ט' נדבר בענין בית הקמטין ובית הסתרים) ונחזור להענין שיטת רש"י ור"ת המעיין בש"ך ס"ק א' ב' יראה שרבינו הרמב"ם כולם הולכין בשיטת ר"ת שעיון בכל גופו הוא דאורייתא עיי"ש וכיון שביררנו בס"ד שיטת רש"י ור"ת נעיין ונציע תשו' שב"י סי' ע"ח בח"ב בגוונא באשה ששאלה מסרק ושכחה אם סרקה עצמה עיי"ש שפלפל אם חפיפה הוא במסרק או חפיפה הוא בחמין אם דעת קטן כמוני מכרעת הי' מקום לחלק אם היא נשואה כבר איזהו שנים והורגלה בטבילה או רק זמן קרוב לנשואי' וכיוצא בזה כתבתי בתשובה בספק אם ברכה ברכת הטבילה ועיין בכללין סי' תר"ג בגיורת שלמדה דת ישראל ושכחה אם מלחה עיי"ש ויועתק בסי' ר' בס"ד ועיי"ש שהביא לסניף דברי הטו"ז בסי' ס"ט ס"ק כ"ד באשה ששכחה אם מלחה דאמרינן סירכיה נקיט ואזיל והגם שהשיג במנח"י עליו היינו משום דהתם איתחזק איסורי משא"כ הכא יש הרבה צדדים עיי"ש ועיין בשו"ת נוב"ק סי' נ"ג שעלה שאם מסופקת אם עיינה פשיטא שאין לסמוך להקל כי הוא איסורי דאורייתא אלא אפי' בחפיפה שהוא דרבנן יש לעיין דבחזקת איסור לא אמרינן ספיקא לקולא [ועפי"ז נ"ל לתרץ דברי המג"א בסי' קס"א ס"ק ז' ולא איפשטא ונ"ל דטבילות נדה אזלינן לחומרא עכ"ל וזה אינו כיון דמיעוט שאינו מקפיד עליו דרבנן אזלינן לקולא כ"כ בשו"ת שבו"י הנ"ל בח"א סי' ס"ט והנלפענ"ד דכוונת המג"א דכאן הוא חזקת איסור ע"כ אזלינן לחומרא וזה כוונת המג"א ודו"ק ועיין פ"ת סימן קצ"ח אות ט"ז וא"כ נשמע שהמג"א הנ"ל ס"ל כש"ך כללי ס"ס כלל כ' ועיין בתורת השלמים בכללי ס"ס מבעל שבו"י הנ"ל באות כ' שהסכים להפר"ח שחולק על הש"ך וס"ל כפר"ח וא"כ מהיי"ט חולק על המג"א וכ"מ בטו"ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ד דבחזקת איסור לא אמרינן ספק דרבנן להקל [צ"ע טובא אם דעת הטו"ז כן ואדרבה פשטות מוכח דלא ס"ל הטו"ז כוותי' דש"ך בזה עיין בנקודת הכסף עיי"ש] ואח"כ כתבו לשיטת הסוברים דגם אם ההיתר לא אתי' ממילא הו' דבר שיש לו מתירין גם בכאן הו' דבר שיש לו מתירין לחזור ולחפוף ולטבול [יש לעיין למ"ש הנו"ב תינינא אע"ז סי' ל"ח בזה ובספר נחלת צבי סימן קפ"ז ס"ה ובפ"ת סי' ק"ב ס"ק ה' ותמות מדוע החליט שהו' דבר שיש לו מתירין הלא בעילה שמתאחר ע"י שתחזור ותחפוף לא הו' לו מתירין ואולי צ"ל לפי"ז שמרן הנו"ב דנו שהיינו אם אפשר באותו לילה לחזור ולטבול עם החפיפה מקודם אבל בגוונא אחרת לא וצ"ע בכ"ז ודו"ק (ובענין דשיל"מ עיין שו"ת אמרי אש או"ח סי' ל"ז עיי"ש) וסיים להתיר משום דמסתמא קודם הטבילה נהגה כמו שרגילין להנהוג קודם הטבילה וכמבואר בטו"ז סימן ס"ט ס"ק הנ"ל עכ"ל הנו"ב ועיין בסדרי טהרה סוף סי' קצ"ט בביאור כלל זה באיתחזק איסור בספק דרבנן אי אזלינן לקולא עיי"ש באר רחובות והס"ט בהביאו דברי השבו"י הנ"ל שאם לא שמשה עדיין עם בעלה אלא שנזכרת מיד יש לה לחזור ולטבול אבל בעבר לילה אחת שהיתה עם בעלה ביחד יש לסמוך אשבו"י מטעם שכתב ודוגמא לזה כ' הש"ך לעיל סי' קצ"ח ס"ק כ"ה ובט"ז ס"ק כ"א עכ"ל ומובן בגוונא דנו"ב אם כבר באתה מבית הטבילה ובפרט שלנתה אין להחמיר ובפרט אז לא שייך גוונא בענין דבר שיל"מ כיון שהו' הפסד גדול כי אתה מוציא לעז על בני' ודו"ק אולם לפמ"ש לעיל בבירור הלכה זו דהגם שהו' מיעוט שהו' רק מדרבנן בכ"ז צריך מתחילתו לעיין שהגם שאם נמצא אח"כ הו' רק דרבנן בכ"ז תחילתו נתקנה שצריך מדאורייתא לעיין היטב ובזה מתורץ קושי' האשכול שהקשה מדברי רבא (נדה) לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהי' נדחת קמטי' ופריך מבהסית ומשני שבעי ראוי לביאת מים והלא הו' רק דרבנן ולהנ"ל ניחה שמתחילתו נתקנה על הספק לעיין על כל בדק וזה נ"ל ביאור דברי הש"ס מדאורייתא לעיונא שזה הו' מדין תורה גמור שיהי' עיון היטב כבדיקת חמץ וששו מעיי שמצאתי אחר היגיעה כדבריי בס"ט בסוף סי' קצ"ט וז"ל למ"ש המ"מ הביאו ב"י בסי' תל"ט שכיון דבדיקת חמץ תחילתו על הספק תקנוהו החמירו בספיקו וה"נ בכאן עיי"ש בדברי קדשו ואנא בריה קלה נלפענ"ד שבכאן העיון הוא מדאורייתא ומדאורייתא לעיונא ע"כ אם הו' הספק אם עשו העיון היטב אפי' רק העיון דרבנן וכיון שחז"ל הצריכו כתקנת עזרא שיהי' העיון בגוונא זה כל שאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא ולא יצא חובת העיון מדאורייתא זה מה שעלתה בידינו בהלכה זו בס"ד. שו"ע ס"ב ולא תחוף בנתר עיין רש"י שבת פ"ט זאל- פעטער ועיין בנחל אשכול כלל ס"ג שתרגם דברי רש"י הנ"ל לויגזאלץ וי"א שהוא קריידע ועיין בפ"ב דכלים בר"מ ובה"ג שם עיין תשב"ץ ח"ד ענין נ"ה עיי"ש שהוא מהגאון ר' שלמה דוראן זי"ע וח"א שהוא מהר"ש בר צמח זי"ע סי' כ"ח ועיין בשו"ת לבושי מרדכי סי' ק"ל ופשיטא שנכון לעשות החפיפה עם זייפע וק"ל ועיין בכללין סי' תקכ"ו ויועתק במערכת כלי נתר. בהג"ה שם ויש לשאול לרופאים והגם שאין סומכין ארופאים בכל ענינים ועיין לעיל באה"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ז ופ"ת אות כ' והוא דבר אשר האריכו בו האחרונים בכ"ז בכאן שאני כי עין רואה ובפרט דיש סוברים שמנקי וע"כ בגוונא זה שאני ודו"ק עיין בשו"ת שם ארי' אע"ז סי' י"ב דבמה שאומרים הרופאים שרואים בכלי הבטה דהיינו מוטטער שפיעגעל נאמנים ועיין שו"ת דברי חייים ח"ב יו"ד סי' ע"ז שגם מולדת עכו"ם נאמנת ועיין שו"ת מהרש"ם (ברעזאן) ח"א סי' כ"ד וסי' י"ג וח"ב סי' ע"ב והנלפענ"ד אם ישאלו שני רופאים זה שלא בפני זה ויהי' בהם עדות מכוונת יש להאמינם ורק נסתפקתי ברענטגען שטראלען שרואים באברים הפנימים אם יש לרופאים נאמנות עפ"י הבחיי משפטים ורפא ירפא היינו באברים