באר מרדכי קא

דאיצטרך לבית הסתרים התוס' לשיטתם שס"ל בקידושין שבית הסתרים דאורייתא (וכבר הארכתי בזה בס"ד שם) אולם לשיטת שס"ל בית הסתרים דרבנן וכדברי הריטב"א וכן מוכח שטת לשון כל דברי אחרונים י"ל בפשטות דהנה עיין בתוס' עירובין שהקשו בתוס' כיון דאתיא הלכתא לשערו למ"ל קרא עי"ש ובאמת בתוס' סוכה הנ"ל הקשו כן לשיטת ר"ת שס"ל שאתיא הלכתא לגופה עיי"ש ובתוס' יבמות הקשו כן קושי' הנ"ל לשיטת רש"י ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין בכאן עירובין שהקשו ולדברי התוס' מי ניחה עיי"ש היטב בתי' מהרש"א עד שתמה מה הכריח לתוס' בסוכה לתי' שאיצטרך לבית הסתרים עיי"ש. אולם כבר אמרנו בס"ד כי התוס' לשיטתם בזה גופי' להוכיח שבית הסתרים דאורייתא, ועיין ישועות יעקב ס"ק ו' שהוכיח כן שהוא דאורייתא. והאמת אגיד כי לא זכיתי להבין כי אפשר לפרש דהנה קרא אתיא שלא יהי' דבר חוצצין בין שערו לגופו ועדיין לא ידענו מה מכונה בשם חוצץ לכך איצטרך הלכתא לבאר הקרא שמה שאמרינן שלא יהי' חוצצין שם חוצצין נופל רק ברוב המקפיד וזה לשון רש"י דבר תורה הלכה למ"מ בתורה שבע"פ ר"ל בתורה שבע"פ נתפרש ונתבאר מה שמכונה בלשון התורה שלא יהי' חוצצין ודו"ק (וראיתי בדברי הגאון ר' וואלף באסקאוויץ זי"ע בספר סדר למשנה פ"ו מהיס"ת ה"ו אות ב' שהוכיח כשיטת רש"י מסוגיא דשבת דף ק"כ הרי שהי' שם כתוב על בשרו והלא שם הו' מיעוט שאינו מקפיד עיי"ש אולם התוס' לשיטתם קשה והנלפענ"ד כאשר כבר הוכחתי לכ"ע בטבילי צריך ליזהר לכתחילה מד"ת שלא יהי' עליו דבר חוצץ מכל וכל עיי"ש ופשוט וכעין דברי הרא"ם בפלוגתא ח"ש מובא בכ"מ מה"ת אכילה בכ"ש אתי' הלכתא ובצרי' לכזית כן כיון שכתבה תורה שלא יהי' דבר חוצץ מכונה בשם חוצץ אפי' בכ"ש (עיין מהרש"א עירובין ד"ה פי' בקונטרס עיי"ש) ואתיא הלכתא ובצרי' לרובו ומקפיד ובכ"ז לענין שקודם הטבילה צריך לעיין שלא יהי' עליו אפי' כ"ש וזה נשאר כמו שמוכיח פשטות לשון הקרא והוא כפתור ופרח בס"ד. לבאר דברי הג"ה בס"א ולכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין גזירה אטו חוצצין מקורו מהג"ה שערי דורא מובא בד"מ אות ב' עיי"ש בב"י ובס"ט אות ו' לענין זה אי גזרינן רפוים אטו אינם רפוים (ועיין בספר ראש יוסף פ"ו דשבת ובפרמ"ג או"ח אשל סי' ש"ג ועיין בש"ך בכאן ס"ק ה') ועוד יש לעורר בסעיף כ"ח לענין אחיזת חברתי' עיי"ש היטב (ולהלן נדבר מזה בס"ד) ובאמת כתבו כל האחרונים בזה לעורר הלא הו' גזירה לגזירה ועיין בכללין מערכה זו ועיין ג"כ לחם אות ח' בקיצור ובס"ט הנ"ל בשם ק"ז הלבוש זי"ע עיי"ש אולם כאמור בס"ד נלפענ"ד שמקור מקומו טהור נובע ממעיין הש"ס בב"ק הנ"ל שהגם שמה"ת צריך שיהי' דייקא רוב המקפיד אבל בעת שהולכת לטבול צריכה לעיין ולראות אם אינו חציצה עלי' וזה נלפענ"ד ביאור תורתו של הגאון החסיד ר' אילהו ווילנא זי"ע שהראה מקום להג"ה הנ"ל ועפי"ז דבב"ק פ"ב א' ובתוס' שם ד"ה ושתה"ה עכל"ק ומה בעי בדברי הש"ס והנלפענ"ד ברור כשמש שהורה לנו שדברי הש"ס הנ"ל מבואר שאפי' במיעוט חוצץ בעת שהולכת לטבול צריכה לעיין ולראות באר היטב (וחכם אחד נ"י אמר לי' שיהי' כוונת הש"ס לעיין בו אם לא הו' "רוב" כגון שהו' מחצה על מחצה צריך לשער ולראות אם אינו רוב ולכאור' דחיתיו דהנה מטעם ספק להרמב"ם הו' ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ובפרט שא"א לצמצם בידי אדם ועיין חולין דף כ"ח ע"ב תוס' ד"ה לפי שא"א לצמצם עיי"ש) אולם נלפענ"ד לקיים דבריו הנכונים דהנה בספק כרת גם הרמב"ם מודה ספיקא דאורייתא כחומרא וזה ספק כרת ועיין בפ"ט מה' טומאות מת בכ"מ שם אולם יש בו לעיין לדברי רש"י עירובין שם דבר תורה הלכה למשה מסיני בתורה שבע"פ וא"כ בהלמ"מ יש בו מקום עיון טובא ועיין בפרמ"ג בה' טריפות ומקורו בדברי הטור בסי' רצ"ד לענין ספק ערלה עיי"ש) [ומדי דברי בדברי רש"י הנ"ל לא אפטור אותו בלי לוי' לעורר להבין דהנה מזה יש מקום בעניני חציצות להקל בו כי ענין הלכ' למ"מ ובו ספיקא להקל ליש אומרים ועיין שד"א מערכת ה"א אות כ"ד ובזה נלפענ"ד לבאר דברי הטור אם נאמר שס"ל שהלמ"מ ספיקו להקל עיין בד"מ אות ו' ולהנ"ל שאני כי הו' הלמ"מ וע"כ אם היא אינו מקפדת יש בו מקום להקל ויש להמתיק דבריי לבאר עפ"י דברי הטו"ז באות ב' ונציע בס"ד לשון הטור גבי צואה שתחת הציפורין עיי"ש וז"ל ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך הלכך מי שאין מקפיד אינו חוצץ (ובדברי הד"מ שכתב שמיירי בכח ג"ב קשה נגזור לחה אטו יבש כמו רפוים אטו מהודקים עיין לעיל מ"ש) דהנה הטו"ז כתב ג') חילוקים שאפי' הוא מיעוט א) אם הוא לפעמים מקפדת ומיעוט בני אדם ג"כ לפעמים להקפיד חוצץ ב) אם היא אינו מקפדת ורוב בני אדם מקפידים ג) אם רוב בנ"א אינם מקפידים והיא אינו מקפדת לעולם לא הו' חציצה ועיין מהש"ק בש"ך אות ב' וזה מבואר בדברי רבינו הטור מיהו אין דרך בני אדם להקפיד עליו ר"ל אם הי' ענין שהו' דרך רוב בני אדם להקפיד עליו אפי' אם היא אינו מקפדת חוצץ כמבואר בחילוק ב) משא"כ הכא הו' אין דרך רוב בנ"א להקפיד עליו ותולה רק בהקפדתה הלכך מי שאינו מקפיד בכל פעם אינו חוצץ כיון שדרך המיעוט להקפיד עליו תולה אם היא מקפדת עליו ודו"ק. ועיין בלשון הרמב"ם בע"א הלכה י"ג עיי"ש שינוי הלשון ובספר שערי דיעה אות ב' ודו"ק.) ונחזור לענין ראשון והנלפענ"ד בס"ד שהנה שיטת הרמב"ם בפ"ב הט"ז תקנת עזרא היא שתהי' אשה חופפת את שערה ואח"כ תטבול אחר שהביא בהלכה ט"ו בענין פלוגתא עם הגאונים אם נדייק נמצא בס"ד שהא בהא תלי' לדברי הרמב"ם שס"ל שהראש עם הגוף הו' חד וחידוש שהשמיענו ד"ת שחציצה פוסל בראש עיין שערי דיעה ע"כ די' אם אמרינן שצריך חפיפה בראש לחוד משא"כ לשיטת רש"י שס"ל כגאונים וא"כ ביאור הש"ס ששערות הם בפני עצמו וחציצה פוסל בו א"כ אמרינן כמו בראש צריך חפיפה כן בכל הגוף וזה שיטת רש"י שס"ל כגאונים ס"ל שצריך חפיפה בכל הגוף ודו"ק. ובזה נבוא לבאר כל הספיקות ששמנ' למטרה כנו בס"ד א') אי בעי רוב הנראה לעיניים כאמור בס"ד כי פשטות הקרא שלא יהי' דבר חוצץ אתיא אפי' למיעוט שאין מקפידת ואתיא הלכתא ואפקי' לרוב די' לכו שלא יהי' מיעוט ואפי' רוב שאינו נראה לעיניים ג"כ הו' כן: בספק ב') כבר דברנו שתולה בפלוגתת הרמב"ם והגאונים ג') לדברי התוס' שערה וגופה הו' חדא (ועיין מהר"ם לובלין עירובין עיי"ש) וספק ד') ג"כ יבואר בי הקרא אתי' אפי' למיעוט ואתיא הלכתא ואמרה שמיעוט אינו חוצץ די' אם הו' רק מיעוט משא"כ אם הוי בגוונא שאינו מיעוט