באר מים חיים (נוסינזון) צח

כעביד בידים וכמזיד היינו דוקא בפשע בדבר דידוע דיהיה ההיזק כמו בנתיאש מלגדור או שלא ערק השור לאגמא דהכא. ואפשר נמי בהיזק דרוח מצויה דמחשיב לה לעיל (דף כ"ז) כמזיד. אבל בפשיעה דשכחה דפטר לה לעיל מארבעה דברים אף דשומרים חייבים על שכחה כדאמרינן כל לא ידענא פשיעותא היא אבל כמזיד וכמתכוון ודאי לא נוכל לחשוב אותו ובדיני דגרמי בעינן מזיד. ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ה מהל' טוען ונטען הל' ו' בטוען מסרתי לך שטר וי' דינרין היו לי בו ראיה וכו' אם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד הרי זה פטור אף משבועת היסת שאפי' פשע בו ואבד פטור כמו שבארנו בהל' חובל. ותמהו עליו דהא בפ"ב מהל' שכירות כתב דחייב על פשיעה בעבדים ושטרות וקרקעות. ועיין במ"מ שדחק בזה. ועיין בל"מ שדחה דבריו. ועיין בסי' צ"ה בש"ך ובאחרונים ובמה שבארתי ניחא דהא דכתב רבינו פ"ב דשכירות דפשיעה מחשיב כמזיק היינו דחשוב כעושה בידים וא"כ לענין מזיק שטרות דאף בעושה בידים שוגג פטור ובעינן מזיד וע"כ אם לא היה ברי בהפשיעה דיבוא ההיזק הוה כשוגג וזהו דקאמר כמו שנתבאר בהל' חובל דהיינו דנתבאר שם דבדיני דגרמי ובהיזק שאינו ניכר בעינן מזיד. ובזה מדוקדק לשון רבינו פ"ב מהל' שכירות דכתב יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהם חייב לשלם וכו'. ולמה תפס בלשונו רק עבדים אלא משום דלא משכחת פשיעה סתמא דהתחייב אלא בעבדים דבקרקעות לא משכחת לה אלא באנפי רחיקא ובשטרות אינו מחויב בפשיעה אלא בהיזק מוכן דיהיה כמו מזיד כמו שבארתי: וכן כתב הרי"ף בתשובה הובא ברא"ש פרק הזהב שהמפקיד שטרות אצל חבירו ומודה שפשע בהו ונגנבו או נאבדו פטור מלשלם. והיינו כדברי הרמב"ם ז"ל שבהל' טו"נ וכדבארתי. אבל בעבדים מודה הרי"ף להרמב"ם דחייב על פשיעה וא"כ לא פליג הרמב"ם ז"ל על רבותיו ודלא כהמפרשים. וזכינו לדין דגרמא אף בשומרים פטור לבד היכי שפשע באופן שבארתי בדבר שאם היה עושה בידים היה מחויב משום דינא דגרמי אבל בדבר דאם היה עושה בידים היה פטור גרמא אף בשומרים פטור. והיינו דלא כתשובת ח"ס חח"מ סי' ק"מ הובא בפ"ת ח"מ סי' נ"ה

והא דמקשה הח"ס על הא דפסק בש"ע סי' נ"ה בשליש שהחזיר שטר למלוה שלא כדין דפטור דגרמא הוא. דהא בכתובות (דף פה) בעובדא דאבימי באמר לשליח שקול שטרא והב זוזי דחייב השליח דה"ל למישקל שטרו תחילה והלא לדינא דש"ע אפי' אם היה שקיל שטרו תחילה ואח"כ החזירו למלוה פטור ומזה לקח דבשומרים חייב אף על גרמא. ותי' הנה"מ דחוק בזה דנהי דמשום דשני איבטל שליחותיה בכ"ז על פריעת המעות פטור דלא גרע מתופס לב"ח ועל החזרת השטר נמי פטור לפי המבואר. והנה הש"ך והאחרונים הקשו עוד על האי דינא דש"ע מ"ש מעדים שחתמו שקר דמבואר לעיל בסי' (מ"ו) דמחוייבים וה"נ מסר שטר למלוה שבשקר הוא. והנראה לתרץ בזה ע"פ מה שכתוב בש"ע סי' שפ"ח בהג' לסעי' ט"ו דאם החזיר שטר פרוע לעובד כוכבים שחייב מדיני דגרמי. ואף שהש"ך השיג על הרמ"א בזה נראה דדינו של רמ"א ודאי אמת כהא דסי' מ"ו דעדים שחתמו בשקר. והא דפסק הכא בסי' נ"ה דפטור. נראה לחלק ע"פ מה שכתוב בסי' שמ"ח בהג' לסעי' ח' דהמראה לחבירו לגנוב המשלח פטור. ולא דמי למסור המראה ממון חבירו לליסטים דחייב דהתם ברי היזיקא כיון דלא אפשר להציל אבל זה לא ברי היזיקא וגרמא הוא ודמי לשוכר עדי שקר דלא ברי היזיקא דמי יודע שיעידו ויפסוק הדין על פיהם אבל העדים עצמן שהעידו בשקר או חתמו על השטר בשקר מחויבים כיון דביקש מידם לחתום בשקר ברי היזיקא ואי אפשר להציל. וכן במוסר שטר פרוע לעובד כוכבים ברי היזיקא ואי אפשר להציל וע"כ מחויב משום דיני דגרמי. אבל הכא בשליש שהחזיר השטר למלוה ע"פ טעות ולא נתכוון להזיק והמלוה איש כשר ולא ברי היזיקא וע"כ פטור אבל בהא דאבימי בכתובות כיון דהזהירו על קבלת השטר וחשד ליה להמלוה וכיון דפשע ולא שקל שטרו הוה כמזיד וחייב בגרמי. ודין דהח"ס אמת ולאו מטעמיה ועיין בזה בפ"ת לסי' נ"ה ודו"ק

דף צט ע"א אמר רב אסי אומן קונה בשבח כלי. לימא מסייע ליה הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא וש"מ אומן קונה בשבח כלי. אמר שמואל הב"ע כגון שהקדיחו בשעת נפילה דליכא שבחא. ופריך אבל הקדיחו לאחר נפילה נותן לו דמי צמרו ושבחו לימא שמואל לית ליה דר"א. ודחי דהכא במאי עסקינן כגון דצמר וסמנים דבע"ה וצבע אגר ידיה הוא דשקיל. ופירש רש"י וע"כ אם הקדיחו לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחא דליכא למימר אומן קונה בשבח כלי דסמנים הוא דמשבחי ליה. ועיין בפ"ת לאה"ע סי' ק"כ ס"ק ז' שהביא בשם הג"פ שהקשה דמ"ש מהנותן עצים לעשות שדה תיבה ומגדל ואף דלא נתן האומן שום דבר משלו בכ"ז קנה בשבח כלי וחילק בזה הג"פ דבעינן שיעשה מעשה גדול וחשוב אבל גבי נותן צמר לצבע עם סמנים דאינו מעשה גדול לא קנה בשבח כלי אם לא שהסמנים שלו וע"כ כתב שם דבגט דמעשה הסופר מעשה חשוב וע"כ קנה בהשבח למ"ד אומן קונה בשבח כלי וכו' וע"ש דהתו"ג השיג עליו דאישתמיטתיה דברי הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דכתבו לתרץ בזה דלגבי הצמר סמנים הוא דעבדי ליה להשבח ואומן לא קנה בה ולא מידי אבל עצים דלא צריכי לסמנים רק לאומנותו של אומן אומנתו זה הסימנים. ולפ"ז כתב בגט כיון דהסופר צריך לסמנים דהיינו הדיו אמרינן דהדיו עביד להשבח וסופר אגר ידו שקיל. וסברתו תמוהה דמה לי אם הכלי והשבח ממין אחד הם או מכמה מינים בכ"ז אומנתו של אומן נמי איכא בהשבח. והנראה בזה דהכא מיירי בצבע אגר ידו הוא דשקיל היינו בין יהיה שבח ובין לא יהיה רק דיעבד אומנתו כדבעי למעבד כדפי' התוס' בההיא דלקמן באגריה לביטשי וע"כ הוה כשכיר יום. וה"נ כוונת הרשב"א בשם הראב"ד דבעצים לעשות לו כלי השבח יעשה רק ע"י אומנתו וע"כ אם לא יהיה השבח והכלי לא יתחייב מידי וא"כ קבלן הוא על השבח אבל הכא הסמנים יעשו השבח ויכול לשכור רק להפעולה לשמור ולמעבד כדבעי למעבד ואם באיזה אונס לא יהיה השבח הוא יקבל שכרו משלם. וא"כ ה"נ בגט ע"כ שכרו לצייר האותיות ולעשות השבח והשבח תבוא ע"כ ע"י אומנתו ואם לא יהיו האותיות כדבעי לא יקבל שכרו וא"כ ע"כ קבלן הוא על השבח וקנה השבח למ"ד אומן קונה בשבח כלי וצדקו דברי הג"פ דלא כהתו"ג ודו"ק

דף קא ע"א איבעיא להו יש שבח סמנים על הצמר או אין שבח סמנים על הצמר. ופריך היכי דמי אילימא דגזל סמנים ודקינהו ותרינהו וצבע בהן תיפוק ליה דקנינהו בשינוי. ומוקי לה כגון דגזל צמר וסמנים שרויים דחד וצבע הצמר בהנך סמנים וקמהדר ניהליה לצמר יש שבח סמנים ע"ג הצמר וקמהדר ליה סמנים וצמר או דלמא אין שבח סמנים ע"ג הצמר וצמר מהדר ליה סמנים לא מהדר ליה ופריך ותיפוק דאייקר ליה בדמי. ומשני לא צריכא דזל צבעא. ויש לדקדק דהא קנה הצמר בשינוי להרמב"ם ז"ל והמחבר וכל הני פוסקים דפסקו דצבע הוה שינוי ועיין בזה בהגר"א סי' ש"ס ס"ק ח' דלא כהסמ"ע וש"ך. והנראה בזה דאף דקנה הצמר בשינוי בכ"ז אם יחזור הצמר בתורת דמים דאפי' בסובין הלא יכול לשלם ואז יכול לחשוב לחזרה אף הסמנים אם יש שבח סמנים ע"ג הצמר דלענין הסמנים אין כאן שינוי דמה לי אם הם בכלי או ע"ג הצמר וע"כ אין מחשב עליהם מה שהוזלו דהא השיב אותם בעין אם יש שבח סמנים ע"ג הצמר: ובזה ניחא דברי הרמב"ם שכ' פ"ג מהל' גזילה ואבידה וז"ל מי שהיו לו צמר וסממנים שרויים ובא אחר וצבע הצמר בהסמנים שלא מדעת חבירו משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר ואינו מחשב לו שבח סמנים שעל גבי הצמר ואם תפס הניזק דמי מה שחסרו הסמנים אין מוציאים מידו עכ"ל. וה"פ דמשלם דמי מה שהפסיד בצמר אם הוזל צמר