באר מים חיים (נוסינזון) ט

המאדימין את המזרח וסימנך כוותא. הנה רבים דחקו בפי' הגמרא הזה וכן בדברי ר"ת בתוס' בפי' לענין התלתא רבעי מיל. ואבאר בזה הנראה לע"ד דרבא הוה דאוי למעריב ה"פ דהוה דאוי למערב לראות היכא נוטה אדמימות השמש כנגדו במזרח לידע אם הכסיף התחתון. א"ל אביי והתניא כ"ז שפני מזרח מאדימין וא"כ משמע דכל הפנים מהמזרח בעי להיות מאדימין. א"ל מי סברת פני מזרח ממש דהיינו כל הפנים מהמזרח לא פנים המאדימין את המזרח פי' פנים מהמזרח התחתון והעליון שמאדימין מכנגד השקיעה וסימנך כוותא כפרש"י כחלון שהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה. ובאידך לישנא אמרינן דרבא חזייא לאביי דדאוי למזרח פי' לכל המזרח. א"ל מי סברת וכו' כדלעיל

ועתה אבאר דברי התוס' ד"ה תרי תלתי מיל דהקשו דהכא משמע דליכא רק תלתא רבעי מיל משקיעת החמה עד הלילה ורבי יהודה גופיה אמר בפסחים דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין הוה וסבר התם דעביו של רקיע אחד מעשרה ביום דסבר דהד' מילין מהלך החמה בחלון בעביו של רקיע. ותי' ר"ת דהתם מיירי בתחילת השקיעה והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי רקיע. והנראה בזה דתחילת השקיעה דקאמר ר"ת היינו שמתחלת לכנוס בעובי רקיע בחלונה לפי דעת הגמרא דשם בכ"ז השמש נראה בקצה השמים עוד מבעד החלון או כולה או מקצתה וכן זהרירותה נראה אז על האילנות והגנות ומקומות הגבוהים עד זמן ג' מילין ורביע והא דכתבו המפרשים שאינה נראית על הארץ היינו על שטח הארץ אינה יכולה להגיע זהרירותה כיון דנכנסה בחלון אבל במקומות הגבוהים עוד מכה זהרורותה מכנגד וכן היא בעצמה נראית מהחלון או כולה או מקצתה ומסוף השקיעה היינו שאינה נראית לנו אף מקצתה וכן זהרירותה לא נראית עוד כלל אף על המגדלים ובראשי האילנות ומאז מתחיל בין השמשות במשך זמן ג' רבעי מיל. ובדברינו אלה מתורץ כל הקושיות שהקשה הגר"א בסי' רס"א על דברי התוס' האלה ובשנות אליהו: וכדברינו נראה מדברי התוס' בפסחים דף ב' דהקשו על הא דקאמר והא קיי"ל עד צאת הכוכבים יממא הוא מהכא דאמרינן דאחרי תלתא רבעי מיל הוא לילה דהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים והיינו כדבארתי דסוף השקיעה הוא תיכף משאין החמה נראית כלל וע"כ הוא שעה גדולה לפני צאת הכוכבים. בכ"ז קושית הגר"א נכונה דהא חזינן דמצפרא לא הוה הכי ומעלות השחר דהחמה בחלונות לא ניראית לנו זמן ארוך: ונכונה בזה פי' הר"א ממיץ דפי' דהד' מילין היתרים באגדת פסחים הוא אחרי התלתא רבעי מיל דשמעתין ותחילת השקיעה נקרא בעת שאינה נראית לנו כלל וס"ל שמשעה שנכנסה בחלון אין נראית לנו כלל ומאז תתחיל בין השמשות במשך ג' רבעי מיל ואחרי כן נקרא לילה לענין כל הדברים דבעי לילה אף דהחמה מהלכת עוד בעובי הרקיע כשיעור ד' מילין:. נמצא דלענין דינא בפי' הסוגיא דילן אין מחולקים כלל ר"ת והרא"ם ז"ל אלא מחולקים בפי' האגדה דפסחים. דהא הסוגיא דילן ברור מללו דמשהכסיף התחתון במזרח תתחיל בין השמשות והיינו תיכף בשאין השמש נראית לנו. וודאי אין מחלקים בהלכה עבור דברי אגדה דמבואר בהראשונים דאגדה מדעתם אמרוה שחיברו ואספו אל התלמוד כל החכמות שהיה אז כמו הרפואות והתכונה. ורבי כבר הסכים התם לחכמי דעובדי כוכבים דבלילה השמש תלך מתחת הארץ וכן נראה בעליל כפי אשר נתרבה היישוב ולשיטה הזאת ע"כ תלתא רבעי המיל דשמעתין הוא תיכף משאין השמש נראית לנו כלל וכן הקשה הל"מ: והנה אע"ג דמצפרא מעלות השחר קיי"ל דיממא הוא אף דהכסיף העליון וכל הכוכבים נראים. הנראה בזה דאין לומדים מדצפרא ואדרבה כמו דבצפרא אף דכל הכוכבים נראים כיון דהבריק והתחילה ממשלת היום יממא הוא ה"נ בלילה כיון דהתחילה ממשלת הלילה לילה הוא אף כי עדנה אורה הוא. וכן חזינן בעופות הישנים בלילה דמשקיעת החמה ישנים הם וננערים בעלות השחר. וכשיטת הגר"א שכתב בסי' רס"א הוא עיקר. והמחמירים בזה אינם אלא מן המתמיהים כי יעמידו. דבריהם במקום טעות ועושים תורתינו פלסתר וכבר ביארתי דכן שיטת התוספות והרא"ם וכן בחתם סופר כתב כשיטת הגר"א ודו"ק

דף לו ע"ב כירה שהסיקוה בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. ופירש"י משום דמוסיף הבל. והקשו בתוס' דאפי' גרופה וקטומה היא מוספת הבל יותר מכמה דברים השנויים בבמה טומנים. ועוד דהא חנניא שרי להשהות אף כשאינה גרופה ובהטמנה מודה דאסור וא"כ ע"כ לא דמי שהייה דכירה דממעל הכירה ולא שייך גזירה דשמא יטמין ברמץ כמו בהטמנה דדמי להטמנה ברמץ וע"כ גזרו חכמים בדבר המוסיף הבל דשמא יטמין ברמץ. ועיין בר"ן. ונראה מדברי המפרשים האלה שהבינו דטעמא דרש"י דבעי שלא תוסיף הבל דמשום לתא דהטמנה בעי דגזרו דאין טומנים בדבר המוסיף הבל משום שמא יטמין ברמץ. והנראה לע"ד דמטעם אחרינא כתב רש"י זה דאיך נאמר דשרי להחזיר בשבת בלא נתבשלה כל צרכה על גרופה וקטומה באם מוסיף הבל הוא הא ממהר בשולו ורש"י ס"ל דכל דלא נתבשלה כל צרכה המקרב בישולו חייב משום בישול כדעת הרמב"ם ז"ל פ"ט וכמו שאמרי' לעיל בדף ל"ד גזירה שמא ירתיח ובהסוגי' דף י"ח. ועיין ברא"ש כאן סי' י"א. והכא בכירה אם מוספת הבל ודאי ירתיח ויהיה מצטמק ויפה לו ויש כאן איסור דאורייתא וע"כ פי' דאין כאן הוספת הבל כדי להרתיח. וכן למ"ד להשהות תנן ואסור להשהות בכירה שאינה גרופה כל זמן שמצטמק ויפה לו וא"כ ע"כ צ"ל דבגרופה אינה מוספת הבל כדי שיהיה מצטמק ויפה לו. ולא דמי להטמנה במוסיף הבל דאסרוה רק משום גזירה דשמא יטמין ברמץ דהתם אינה מוסיף רק מעט הבל וודאי לא תרתיח מחמת הבל הזה ובבישול רק הרתחה אסורה דאז מועיל לבשל ולהצטמק. ובזה ניחא לתרץ הא דהקשו המפרשים מהא דשורין בחמים דכלי ראשון דבר המבושל וכאן אסרינן אף דבר המבושל ולדברינו ניחא דהתם בשריה לא יבוא לידי הרתחה אבל בכאן דירתיח יש בישול אחר בישול דאז מצטמק ויפה לו. והרא"ש ז"ל בסי' י"א מחלק בזה דהא דשורין מיירי רק בדבר יבש דבזה אין בישול אחר בישול אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ב לא משמע דאיירי רק בדבר יבש דהוה ליה לפרש

והנראה דבחמים שנצטננו אסורים להחם אותם אף בשריה דכלי ראשון דלא בעי בהו הרתחה דהרמב"ם ז"ל כתב בהם פ"ט דהשיעור בהם כדי רחיצת אבר קטן וע"כ אם נתחממו רק בכדי שהיד סולדת בהם חייב דראוי לרחיצה אבל בתבשיל אינו חייב רק בהרתחה דאז מועיל לבשל ולהצטמק: וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ג דכירה גרופה וקטומה אינו מוסיף הבל דכתב הטעם דמותר בגרופה וקטומה ואין גוזרין שמא יחתה אף דשייך שמא יחתה לדבריו אף בגרופה וקטומה ע"ש שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל וא"כ ס"ל דאינו מוסיף הבל להיות מצטמק ויפה לו וע"כ מסיח דעתו דאי לאו הכי למה מסיח כאן יותר משאינה גרופה: ובזה ניחא דברי רש"י דלקמן על הא דפריך מהא דאמר רב לא שנו אלא על גבה אבל לתוכה אסור אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה אלא א"א לשהות תנן מה לי תוכה ומה לי על גבה. ופירש"י אא"ב להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה דכי משהי תוכה בשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ. והוכרח לפרש כן דאם דלשהות שרי בתוכה א"כ על כרחך אינו מוסיף הבל להצטמק וא"כ מדוע יאסר להחזיר ועל כרחך מפרש משום דמעמידה על הרמץ והתוס' דחקו בזה ודו"ק

דף ג ע"ב נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. ופי' רש"י דודאי משיר במסרק. משמע מדבריו דטעמא דלא סורק משום פסיק רישא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' נזיר. ועיין במנחת חינוך מצוה שע"ג דתמה על זה