באר מים חיים (נוסינזון) י

דבנזיר מבואר הטעם דסורק דלהשרת נימים המדולדלין מתכוון וכן הביאו הכא בתוס'. והנראה לתרץ בזה דרש"י והרמב"ם ז"ל סברי דהתם בנזיר ודאי אין מכוון ממש לנימין המדולדלין דלמה זה לו אלא דלענין נימים המדולדלין הוה פסיק רישא וכיון דודאי תעשה קרי ליה מכוון דהוה כמו מכוון. עוד הקשה המ"ח על הרמב"ם ז"ל דכתב בזה דאין לוקה ואמאי אינו לוקה בפסיק רישא דהא בפ' א' מהל' שבת מבואר דבפסיק רישא מחוייב אף סקילה ולפי שבארתי ניחא כיון דהפסיק רישא רק בנימין המדולדלין ע"כ אין לוקה דכעקורין הוו ודו"ק

דף נו ע"א אמר רב קיבל דוד לשון הרע וכו' מכדי חזייה דציבא שקרא הוא כי הדר אלשין עליה מ"ט קיבלה דכתב ויאמר המלך אל ציבא איה בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא יושב בירושלים וכו'. ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת וכו'. אמר ר"י אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלוקו את המלוכה. אמר ר"י אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים ולא גלינו מארצנו. המאמרים האלה אומרים פרשנו. דידוע להמחוקקים דקנס ועונש יעשה לעצור בהעם מבלי ישובו לכסלה כדי להעמיד מצב הלאומי ואיך גזר הקב"ה על חטא דוד קנס אשר עקר מצב הלאומי ושרש אותם משרשם ואבד דתו ותורתו ואם דוד חטא אלה הצאן מה חטאו: ואבאר בזה דבאמת מפי העליון לא תצא הרעות והחטא מביא הרע שעבירה גוררת עבירה ומעשה גוררת מעשה אשר תהפך ותעקור בית או משפחה או לאום. הנה מלכות ישראל תשתנה מכל העמים אשר מלכיהם ינהלום בכל עניניהם החצונים והפנימים. יעמידו להם שופטים ושוטרים ויחוקו להם חוקים מקנסות ועונשים לפי ערך התפרצות המדות ולפי העת והזמן לעצור בעד המתפרצים מדרך הטוב והיושר. לא כן עם ישראל כי הם נתיסדו על פי התורה במדות יקרות ונשגבות וביראת ה' טהורה אשר יעצור הלב מלפרות שורש פרה ראש ולענה ויעצור בעם אשר לא יהיה רע כלל. והיה להם סנהדרין ושופטים בכל עיר ועיר והרבה בתי תושיה אשר הפיצו דעת ויראת ה' בקרב העם. והיה עם ישראל לממלכת כהנים וגוי קדוש אין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם חמס ושוד לא נשמע בהם וכל עושה רע מתבל נדוהו והיה שמו לשמצה וקלון לכל ישראל כאשר בארתי זה בסנהדרין פ' חלק והמנהיגים הקדושים ראו להשריש בהעם מדות טובות ויראת ה' טהורה אשר עצר בעם מלצמח איזה רע. והמלך היה רק על החיל אשר הגין בעדם אשר לא יבוא צר ואויב בשערי ארצותיהם וכל עניניהם הפנימים היה ביד הסנהדרין אשר דנו את העם במשפטי התורה. ואף כי אין בהתורה די קנסות לפי התפרצות המדות לפי העת. כי רחוק היה ענין כזה כי רק שקט ושלוה בארצותיהם. אך אם לפעמים קרה איזה מקרה אשר יצא אחד מגדר המדות והצטרכו לקונסו המשפט הזה בא לפני המלך והוא גזר ע"ז משפטו לפי העת ומעשה האכזריה. וע"כ גזר דוד מיתה כאשר סיפר לו נתן ממעשה האכזריה גזל הכבשה דאיש העשיר מהעני כאשר בא אליו האורח: והנה כאשר בקשו להם ישראל מלך היה בהם רבים ובתוכם דואג ואחיתופל אשר חפצו להפוך קערה על פיה ולעקור מוסדי התורה האלה וחפצו להיות להם מלך לשפוט אותם ככל הגוים אשר יעמיד להם שרים רבים וסגנים וגבוה מעל גבוה עליהם והשרים האלה יקבלו שכר הרבה מבית המלך ויהיו המכובדים והרודים בעם וישימו את ישראל למס עובד. אך שמואל עמד ע"ז והגין על ישראל בעבי גבי מגינו עד כי עלתה בידו בעזרת ה' להעמיד את שאול בחירה ה' למלך על ישראל. אך לשאול היה נחסר לב אמיץ וגבורה לעצור בעד המתפרצים והחותרים לעקור עקרי הדת. ושמואל בראשית ממלכת שאול ניחם על הבחירה הזאת בראותו כי נתחברו לשאול ויהיו לאנשי עצתו דואג וחבריו ותומ"י השיאוהו לעבור את פי ה'. ובכה במר נפשו על הרעה אשר נשקפה לעמו: וכאשר נביט עד כמה הגיע דיעות המתפרצים אשר פתוהו להחריב מקדש ישראל וחרב נוב עיר הכהנים אשר היתה מעין נובע לחכמה ויראת ה' וממנה יצתה תורה לכל ישראל: וה' אמר לשמואל למשוח את דוד למלך על ישראל. האיש הזה הדגול מרבבות הכיר אותו דואג בימי ילדותו למנגדו והלשין אותו לשאול אשר יתן לב לבן ישי בית הלחמי הידוע מהולכי הנושנות מכת שמואל אשר עמדו לעומת דיעות החדשות והמנהגים אשר חפצו להפיץ בקרב ישראל דואג וחבריו בשם שאול. ואמר לשאול בל"ה עין בחלק כי ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו: הבחירה מדוד קלעה אל השערה. והוא מלא את חובתו בכל פרטיו והקים את מוסדי הדת על תלם בעצמו ישב בשבת תחכמני ותמיד היה בין החכמים מורי הוראה ומפיצי דעת ויראת ה' בקרב ישראל. כל הדיעות הרעות הפיל אותם למשאות וחבר שרי תהלה ממעשי ה' ומהמדות היקרות. והוא היה למראה לכל העם. רוח דעת ויראת ה' התנוסס בקרב העם וכבוד התורה עלתה עד מרום קצה ומשרת המלכות הקטין עד מאד. רבות המשפטים אשר באו לפני המלך שלח אותם לפני הסנהדרין למען להגדיל הסנהדרין והתורה בקרב ישראל. אך שונאים רבים היה לו אשר החזיקו בדיעות דואג ואחד מהם היה אחיתופל והם ראו למצוא לו עלילות דברים ולגנות אותו כי לא טוב הדרך אשר ילך בה. ומה טוב היה למלך אשר בחר בדרכיהם. ובעצת אחיתופל עמד אבשלום לפני שער המלך וגנב לב אנשי ישראל לאמר מי יתן כי יבוא אלי העם ושפטתיו והראה לעם כי לא טוב מעשה המלך אשר ישלח כל הדברים לסנהדרין וגנה המלך בעיני העם: והנה השגגה אשר שגג דוד בדבר אוריה היה למכשול ולפוקה לבית דוד ושונאי דוד ראו להפיץ אותה בקרב העם ותמיד היה מדברים בה. והיינו מאמר האגדה אפי' בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות: ועבירה גוררת עבירה דממעשה הזה צמחה מעשה אמנון ותמר. ולדוד לא היו ידים לעמוד ולהתערב בזה כי ידע כי בשלו הסער הזה. וזה נתן לאבשלום ולאחיתופל ידים להתקומם למרוד בדוד: ואף אחרי כי נהרג אבשלום לא חפצו העם להשיב את דוד למלך עליהם כי כבר נזרעה שנאה גדולה בלבות העם על המלך והדבה כנגדו הכתה שרשיה עמוק בלב העם על המלך. אך ע"י השתדלות רב מאוהביו וזקני העם אשר הבינו טוב מעשי המלך הצליח בידם להשיב המלך את נדחו: והנה פתאום בקרב המחנה אשר נאספו להשיב המלך נשמע משפט חרוץ של המלך על מפיבושת איש הצדיק והישר בן יונתן רע דוד נכד שאול בחיר ה' אשר גזל ממנו הונו ונחלתו ונתן אותה לעבדו עבור חנופה ודבה אשר הוציא לפני דוד: השמועה ממעשה האכזריה הזאת עשאת לה כנפים בקרב המחנה והסיר לב העם ברגע אחד מאחרי המלך. ובתוכם היה איש זקן אחד אשר היה מעולי מצרים ושמו שבע בן בכרי ויתן בקול חין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי ויסורו כל העם מאחרי המלך. ואף כי עלתה ביד יואב בחרב וחנית להשקיט הסערה הזאת אך שנאה כבושה נשארה בקרב ישראל על מלכות בית דוד וע"כ כאשר עמד ירבעם בן שבע בן בכרי כמבואר בחלק על שלמה ועל רחבעם מצא לו אזנים ועוזרים רבים. ובהגה אחד אשר יצא מאת רחבעם כנגד דעת העם עלתה ביד ירבעם להסיר לב אנשי ישראל מבית דוד ונחלקה מלכות ישראל אשר קמה ביד ירבעם. והוא נטע עבודת כוכבים בישראל והלכו מרעה אל רע עד אשר נאבדו מגוי: והנה האגדה הזאת תפיץ אור בהיר על הכתובים איך פתאום נהפך לבב ישראל ובאמצע השמחה השבת מלכם שבו וימרדו בו ודו"ק

דף ם ע"א ולא במחט שאינו נקובה למאי חזיא אמר רב יוסף הואיל ואשה אוגרת בה שערה א"ל אביי ותהוי כבירית טהורה ותשתרי אלא תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דר"י הואיל ואשה חולקת בה שערה. ופריך בשבת למאי חזיא ופרש"י דהרי בשבת אינה חולקת שערה. והקשו בתוס'