באר מים חיים (נוסינזון) פד

מחייבינן הכא לפירש רש"י את הקושר בחצי האחר דפטור בעל התרנגול כמו לקמן דפריך ולחייב בעל הגחלת. נראה דלא דמי לגחלת דגחלת עצמו מזיק הוא וכן אבנו וסכינו אלא דהלך ע"י כח אחר אבל הכא אם זרקיה בנחת לא היה מזיק כלל ורק כח וגיריה דהתרנגול הוא. ודמי לרקתא דבבא בתרא (דף כ"ד) דבעל הרקתא פטור התם ואמרינן דרק כח הרוח הזיק. אבל דעת התוס' דהוה כשור שדחף לבור ותרווייהו חייבים. ומסיק הגמרא כי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר דליל הפקר אמר ר"ה נקשר מאליו פטור קשרו אדם חייב. ופירש רש"י ותוס' בתר דנייח. ומפרש הגמרא משום מאי חייב משום בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"ב מהל' נ"מ הי' י' וי"א היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם חצי נזק. במה דברים אמורים כשקשרו אדם אבל אם נקשר על רגליהם מאיליו בעל התרנגול פטור ואם היה לחוט בעלים ולא היה החוט הפקר בעל החוט חייב חצי נזק שהרי הוא כבור המתגלגל. הצניעו בעל החוט את החוט והתרנגולים דרסו עליו והוציאוהו ונקשר ברגליהם ושברו בו את הכלים אף בעל החוט פטור שהרי אנוס הוא. והשיגו הראב"ד ז"ל דלמה בעל התרנגול פטור כשנקשר מאליו ולמה בעל החוט חייב ח"נ כשלא שמרו משום בור המתגלגל דאי בתר דנייח כוליה נזק לשלם ואם ע"י גלגול בעל החוט פטור ובעל התרנגול לחייב דכחו הוא וכו' ע"ש. וכן השיג המ"מ וכתב דאינו יודע למה לפי גי' ספרינו וכבר הושג מזה. ונראה דהראב"ד והמ"מ סוברים כרש"י ז"ל דכל דכחו הזיק מחוייב רק בעל התרנגול ולא בעל הדליל. והנראה דטעמא דרבינו הרמב"ם ז"ל בזה דפליג על המפרשים דס"ל דבנקשר מאליו חייב בעל התרנגול דהוה כהזיק בשליף שעליה ורבינו ס"ל דלא מחייב משום שליף אלא היכי דקשרו בעליו אבל בנקשר מאליו והשליף הזיק דרך הלוכו פטור דכמו דדרשינן איש בור ולא שור בור ה"נ כל מזיקים שעשה השור ולא הזיק בכחו פטור. וכן אמרינן לקמן (דף כ"ב) דשור שעשה אש למ"ד דאשו משום ממונו דפטור ועיין בתוס' שם וה"נ בנסתבך דבר ברגלי השור והדבר הזה הזיק בהלוכו פטור בעל השור דשור אחר הזיק ולא כח שורו הוא ומשום שעשה שורו המזיק פטור כדבארתי, ובזה ניחא דברי, רבינו דכתב ברישא דאם קשר בעל התרנגול החוט אז הוה כשליף שעליה ואם נסתבך בו כלי ונתגלגל למקום אחר חייב חצי נזק דנתגלגל צרורות הוה כאשר נבאר מהסוגיא. ובנקשר מאליו בעל התרנגול פטור כאשר בארתי. ואם היה להחוט בעלים ולא שמרו אותו הוה כמו קשרו בעל החוט להתרנגול והוה כמו עגלה או שליף של אחד דקשרו לבהמת חבירו ואם ניתז צרורות מהעגלה מחוייב בעל העגלה לשלם חצי נזק כמו צרורות הניתזים ע"י שורו דאף העגלה כיון דהזיקה בדרך הלוכה, מחשיב כשורו וע"כ אם נסתבך כלי בהחוט ונתגלגל הכלי למקום אחר ונשבר מחוייב בעל החוט חצי נזק דנתגלגל צרורות הוה ובעל התרנגול פטור כמו שבארתי. וכתב רבינו שהוא כבור המתגלגל דכמו שם באם הזיק בתר דנייח חייב משום בור אף דהתגלגל ולא הזיק במקום שהניחו בעליו ה"נ בהזיק דרך הלוכו חייב משום שור כיון דהולך ומזיק. אבל אם הצניעו שניהם פטורים שהרי בעל החוט אנוס הוא וזה פטור דעל היזק שורו חייב ולא שור שעשה מזיק והאחר הזיק

ועתה נבאר סוגיית הגמרא לדברי רבינו אמר ר"ה לא שנו אלא שנקשר מאליו דבזה מיירי מתני' דמשלם חצי נזק אבל קשרו אדם חייב הקושר נזק שלם דהא אין כאן צרורות. ופריך נקשר מאליו מאן חייב אלימא בעל הדליל אי דאצנעיה אנוס הוא ואי דלא אצנעיה פושע הוא וחייב נזק שלם כמו קשרו אדם דליכא כאן צרורות אלא בעל התרנגול מ"ש כוליה נזק דלא דאיש בור ולא שור בור חצי נזק נמי איש בור ולא שור בור והכי נמי כל המזיקים שעשה שורו פטור כמו שפרשתי. אלא מתני' דאדייה אדויי פי' דנתגלגל כלי הניזק וניזרק להלן וע"כ מחוייב בעל החוט או הקושר חצי נזק דהוה צרורות. ומכאן לקח רבינו דנתגלגל צרורות הוה כסתמא דגמ' דהכא וכדדחויי דרב ביבי דלעיל ולא משום ספק פסק רבינו כן דלא כדעת ה"ה דא"כ הוה ליה למימר ואם תפס לא מפקינן מיניה כדרכו. ומסיק הגמרא דכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר דליל הפקר אם נקשר מאליו פטור ואם קשרו אדם חייב נזק שלם הקושר כיון דליכא כאן צרורות. ומפרש משום מאי חייב משום בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה דכמו דהתם בתר דנייח חייב משום בור ה"נ בהזיק דרך הלוכו חייב משום שור וכדפרשתי בדברי רבינו. ושטה מחוורת היא דלפי' המפרשים דמיירי דברי רב הונא בתר דנייח ומשום בור קשה מאי אשמועינן רב הונא דהא מתני' היא לקמן. ועיין עוד לקמן בחידושי לד' כ"ב ודו"ק

דף כב ע"א תנן הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דכלב הוא אלא למאן דאמר אשו משום ממונו האי אש לאו ממונו דבעל כלב הוא. דכלב שעשה מזיק פטור ועיין בתוס'. ומשני אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי דעל חררה משלם נזק שלם ועל מקום גחלת משלם ח"נ ועל שאר הגדיש פטור. ור' יוחנן דאנחה אנוחי ועל חררה ועל מקום גחלת משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פ"ב מהל' נ"מ הל' י"ז כלב שנטל חררה והלך לו לגדיש אם הניחה בגדיש ואכל את החלה והדליק הגדיש על החלה ועל מקום הגחלת משלם נזק שלם ועל שאר הגדיש חצי נזק ואם היה מגרר את החלה על הגדיש והולך ושורף משלם על החררה נ"ש ועל מקום הגחלת חצי נזק ועל שאר הגדיש פטור בד"א בששמור בעל הגחלת את אשו וסתם הדלת ובא הכלב וחתר ונטל החררה מעל האש אבל אם לא שמר אשו בעל האש חייב על שריפת הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החלה ועל מקומה והשיג ע"ז הראב"ד ז"ל וכן המ"מ כתב דאינו יודע לתרץ דברי רבינו והנראה בזה דהנה בהניח הכלב החררה על הגדיש פסק כר' יוחנן דעל מקומה משלם נזק שלם ועל שאר הגדיש דכחו הוא וצרורות הוה משלם חצי נזק. אבל בהיה מגרר ומגלגל החררה כבר בארתי בחידושי לעיל דכל דבר הנסתבך ונקשר מאליו לבהמתו והדבר המסתבך היזיק בדרך הלוכה פטור בעל הבהמה דלא הוה כשליף שעליה דממעטינן היכי דשורו עשה אש או בור או כל דבר המזיק. וע"כ הכא אם גרר וגלגל החלה לאו חציו הוא אלא הוה כדבר הנסבך ברגליה דפטור בעל הכלב אם הדבר ההוא היזק. והיינו פי' דאדייה אדויי דמוקי לר"ל דהיינו דגילגל החררה ואף ר"י מודה בזה דלאו חציו הוא. אבל אמקום הגחלים מחשיב כחו וצרורות כמו דרס על דף והיה כלים תחתיו דחשיב ליה בירושלמי כצרורות. וכן פי' ר"ח הובא בש"מ וז"ל דאדייה אדויי כלומר זה הכלב לא הגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה ולא יצאה הגחלת מחזקת בעלים ועל מקום הגחלת חייב ח"נ שמעשה עשה בידים אבל משונה ומשלם ח"נ ועל שאר הגדיש פטור שאינו ממון בעל הכלב שהרי לא עקר והניח ובעל הגחלת לא מחייב דאוקימנא ששמר גחלתו. ור"י מוקי לה באנחה אנוחי כגון שעקר והניח ובעל הגחלת נמי לא מחייב דשמר גחלתו וכו' עכ"ל. הרי ממש כאשר בארתי. והא דכתב דאמקום גדיש ח"נ משום משונה היינו משום דאוקי לה לעיל הכי כסומכוס ומשום שינוי. וכתב רבינו במה דברים אמורים ששימר גחלתו אבל אם לא שמר אשו בעל האש חייב ונראה דקאי על שני הבבות אף ברישא היכא דאנחיה אנוחי. וכן משמע מדברי ר"ח ז"ל שהעתקתי לעיל כיון דלא שמר גחלתו הוה כמו קשר אותה להכלב ומחייב משום אשו ולא הוה כצרורות דעגלה אלא אשו הוא דהלך על ידי רוח מצויה דהכלב. ולא דמי לשור שדחף לבור דהתם השור בדחפתו נמי מזיק הוא. אבל הכא רק כח האש הזיק אלא שהלך ע"י הכלב והוה כמו שהלך ע"י הרוח והוה כמו