באר מים חיים (נוסינזון) עז

לאשמועינן בשמעו תרווייהו דנתרוקנה רשות לאב בכ"ז בדאיכא ארוס אחרון בעי צירופי. והנראה בזה למה שבארתי דאם שמע האב והיפר והבעל שמע ג"כ דנתרוקנה רשות לאב משום דהפרת האב היתה טובה וראויה היתה להצטרף לדבעל וע"כ ס"ל במת הארוס ממילא הוה הפרה ומהני הפרה ראשונה דהאב ולא צריך להפרה אחרת דנתחזקה הפרה ראשונה שלו. והא דאמרינן לעיל לב"ש בנתרוקנה רשות לאב דצריך להפר עוד הפעם חלקו של בעל. דהתם חלק הבעל לא הופר כלל דמיגז גייז אבל לב"ה דמקליש קליש ותרווייהו מצטרפים ושייכים אהדדי בנתרוקנה רשות לאב מהני הפרתו ראשונה שלו וע"כ אם נתארסה בו ביום לא זכה הארוס האחרון דהא כבר הופר הנדר. וכן בשמע בעלה והיפר לה אם אז אף האב שמע. כיון דקי"ל בזה דנתרוקנה רשות לאב ויכול להצטרף הפרה דידיה לדבעל דמת וא"כ מה לנו להפרת הארוס האחרון דהא חלק הארוס כבר הופר והפרת האב ראויה לצרף להארוס הראשון אף דכבר מת. הכלל בזה דלא בעי ארוס אחרון אלא היכי דלא הפירו כלל או היכי דלא מהני ההפרה הראשונה דהיינו הדין המבואר בהל' י"ט כדבארתי

ולמה שבארתי ה"פ הגמ' דלעיל (דף ע') דפריך דמנלן דהאב מיפר אפי' נדרים שנראו לארוס ראשון והיינו אפי' היכי דהותחל הפרת שותפות דהיפר האב או הבעל אך תרווייהו שמעו מקודם מיתת האחד דראויים היו להצטרף. ומשני דמקיש קודמי הוייה שניה לראשונה ולא איצטרך קרא אלא להיכי דנראו אבל אם לא נראו ולא הותחל כלל הפרת שותפות זה לא איצטרך דמבנעוריה בית אביה נפקא וקרא לא אתא אלא דזכה האב אפי' בנראו דהותחל אדעתא דשותפות ואפי' איכא ארוס אחרון דהוא לא זכה בזה כלל והוה כמו שאינו דכבר זכה הראשון

ובזה א"ש נמי הסוגי' (דף ע"א) דדייק ממתני' דקתני נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום דאביה ובעלה האחרון מפירים נדריה דמנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון דע"כ מדבעי בו ביום וקתני דזכה ארוס אחרון ע"כ מיירי דשמע אחד מהם או האב או הבעל והתחיל בהפרה והשני לא שמע דאי לאו הכי לא זכה ארוס אחרון ובעי דמנלן דהיכי דהותחל בהפרה אדעתא דהראשון אך דלא מהני לצרופי הראשון עם האב כיון דלא שמעו תרוייהו דמצרפינן בזה הארוס האחרון. ומשני דעליה קרא יתירא הוא דלא איצטרך אלא באופן הזה דאי לא נראו כלל פשיטא ואם נראו וזכה הראשון לאב נתרוקן: ולפ"ז שמואל דמשני הכי מצי שפיר לאוקמי מתני' בשמע האב ולא הבעל כדדחי לקמן (דף ע"ב) דאף זה מקרי נראו לארוס ראשון כדבארתי. ודלא כהרשב"א דכתב דשמואל מוקי למתני' בדשמע הבעל ולא האב ודחק הר"ן לפרושי דהא דבעי מנלן הכל מדברי שמואל הוא וסוגי' דלקמן דלא כשמואל. ובזה ניחא דפסק רבינו דאבעי' דלקמן אם גירושין כהקמה דמי' או כהפרה דמי דלא נפשטה והיינו כדדחי לקמן דמיירי בדשמע האב ולא הבעל. וכאוקימתא הזה הביא בחבורו מתני' בהל' י"ג כדבארתי. ופסק נמי כדשמואל דס"ל דשמואל מוקי למתני' נמי כדדחי הגמ' לקמן כדבארתי ודו"ק

דף פ"ג ע"ב קונם שאני נהנה לבריות אינו יכול להפר ופי' הר"ן דמה שאני נהנה מהבריות אסרה עליה ופריך הגמ' אלמא דאפשר דמתזנא מדיליה מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה אבל מדבעל לא אלמא בעל בכלל בריות הוא וכו'. ומשני ר"נ לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני נתגרשה יכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה. ופי' הר"ן דבנתגרשה יהי' הבעל בכלל בריות. ויש לדקדק דהלא פי' דאם בעל בכלל בריות הוה כמו חנוני דאין פרנסתו אלא ממנו וענוי נפש הוה וא"כ אף אם לא חל הנדר על הבעל אלא אחר שנתגרשה מדוע לא יפר דהא פסקינן כר"ע דלענין הפרה בתר זמן הנדר אזלינן ובנדרה לאחר שתתגרש יפר. והנראה לתרץ דהא דכתב דאם בעל בכלל בריות הוה כמו חנוני דאין פרנסתו אלא ממנו היינו משום דהבעל חייב במזונותיה ודוקא בעל הוה כמו חנוני דאין פרנסתו אלא ממנו. ולאלומי מלתא כתב לעיל וכי בעל ובריות גרע מחנוני דאין פרנסתו אלא ממנו. והעיקר תלוי בבעל. משא"כ אחר דגרשה דהבריות והבעל אין מחוייבים במזונותיה לא הוה כחנוני דאין פרנסתו אלא ממנו. דהתם קשה לה להשיג מזונות ממקום אחר אבל הכא תוכל ליקח ביותר ולמכור בפחות וכן יכולה להנות בלקט שכחה ופאה

והרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' נדרים הל' ח' כתב וכן אם נדרה שלא להנות לבריות אע"פ שאין הבעל בכלל בריות יש לו להפר משום דברים שבינו לבינה שלא יהיה זקוק להאכילה משלו בלבד. וכן אם אסרה הנאתה על אומה כגון כל היהודים או כל הישמעאלים הרי זה יפר. ומשמע מלשונו דמוקי לה דאסרה הנאתה על הבריות דכן הוא משמעות לשונו הזהב באופן הזה בכל פירקן דנדרים. ודלא ככ"מ. והיינו כפי שבארתי לעיל בחיד' לד' ט"ו. ואף באסרה הנאתה על הבריות מקרי דברים שבינה לבינו דהבריות בדלים ממנה ותצטרך למכור ביותר וליקח בפחות ואין שומעין לה. והיינו דכתב שלא יהא זקוק להאכילה משלו משום דאי אפשר לה ליקח מהבריות. וכן אסור לה לקבל מתנה מהבריות דהנותן נהנה ממה שמקבלים ממנו כדאמרינן ב"מ (דף מ"ז) בההיא הנאה דמקבל ממנו. וע"כ מסיים דיכולה להנות בלקט שכחה ופאה דזה לא הוה מתנה וע"כ אף בעניה אין כאן עינוי נפש. ובזה ניחא דלא יכול להקשות לעיל (דף פ"ב) מכאן לשמואל דסבר דהנאת פלוני עלי יפר ודלא כהמפרשים. וכן פי' רבינו בהא דלקמן (דף צ') בקונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו דעליהם אוסר ודו"ק

דף פ"ד ע"ב קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא סיפא כהנים ולוים אלו יטלו אחרים אלמא טובת הנאה ממון. ומשני רבא שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו על כרחו משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאתיא למיסרא עלייהו שוי' כעפרא בעלמא. ופי' הר"ן דלעולם טובת הנאה ממון וטעמא דרישא דהוה כאפקריה לההיא טובת הנאה. והשיגו המפרשים על הרמב"ם ז"ל דפסק כמשנתינו ובפ"ה מהל' אשות ובפ"ב מהל' גניבה פסק דטובת הנאה אינה ממון. וכן קשיא דרבא אדרבא דהכא מסיק דטובת הנאה ממון ובב"מ ס"ל דטובת הנאה אינה ממון. והנראה בזה דה"פ הסוגיא דרבא בא לאפוקי מסברת המקשה דטעמא דרישא משום דטובת הנאה אינה ממון דס"ד דיטלו ע"כ היינו דמחלק להם ואינו אסר משום נדרו דט"ה אינה ממון. וקאמר דהיינו טעמא דשרי משום דשוי' כעפרא בעלמא ואפקריה לההיא ט"ה ויטלו בע"כ היינו בעצמן נוטלין אבל לחלק אסור. ולפי זה נוכל לומר דאפי' אם ט"ה אינה ממון ואין לזה הפסד ממונו מ"מ אסור לחלק להם דהא אסור לזכות להמודר אף דבר של הפקר ודו"ק: מסכת נזיר

דף י"ז ע"א בעי רבא נזר והוא בבית הקברות מהו בעי שהיי' למלקות או לא. ופריך ה"ד אלימא דאמרי ליה לא תנזור למה לי שהיי' נזיר מ"ט לא בעי שהיי' דקא מתרי ביה ה"נ קא מתרי ביה. ומסיק כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה כי גמירין שהי' בבית המקדש אבל אבראי לא או דלמא ל"ש. וכתב בזה הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' נזירות הל' ט' נכנס לשם בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה שם אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות. ונראה דמפרש הבעי' אם לוקים על השהי' כיון דנטמא באונס דרק במקדש גמירי שהייה