באר מים חיים (נוסינזון) עו

מקפיד על תרווייהו וניחא ליה אף באחת מהם דלא להוי את וחמור כדבארתי בקדושין. ונראה דהכא אם פי' בבת אחת כפי' השני דהר"ן אז הוה כמו כולכם דהתם ואז שניהם אינם חלים ודו"ק

דף א ע"א שמע אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפי' ק' פעמים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שמע בעלה והיפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומיפר חלקו של בעל. אמר ר' נתן הן הן דברי ב"ש אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר. במאי פליגי ב"ש סברי נדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ומיגז גייז. וב"ה סברי אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה ולא מיגז גייז. ועיין בהר"ן שהאריך בזה ודחק מאד במאי דקאמר נדרים נמי שנראו לארוס ומאי שייך לזה מיגז גייז. ולכל הפירושין דאי ליכא ארוס אחרון בבבא דסיפא דהיפר הארוס ומת אף ב"ה מודו דהאב לבדו יכול להפר אבל הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' נדרים הל' י"ט כתב שמע ארוס והיפר לה ומת ואח"כ שמע האב או שמע האב והיפר לה ומת הבעל קודם ששמע אין האב יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס ראשון אלא בשותפות ארוס אחרון אם נתארסה בו ביום וכו'. משמע מדבריו דאף בבבא דרישא במת הארוס אין האב יכול להפר כלל בדליכא ארוס אחרון. והדברים האלה סותרים למ"ש בהל' ט"ז בשמע האב ושמע הארוס והיפר ומת דנתרוקנה רשות לאב ומאי שנא דאם לא שמע האב ושמע ארוס והיפר דלא נתרוקנה רשות לאב. וכן דבריו צריכים ביאור שכתב דמשום דניראו לארוס אין האב יכול להפר דמשמע מדבריו דמשום דנראו שייכו הטעם אם מקלש קליש או מיגז גייז ומאי שייכות הם זה לזה. וכן צריך ביאור בבבא דסיפא דלא שמע הארוס מאי נראו שייך כאן. והנראה בזה דרבינו מפרש דניראו לארוס מקרי היינו דהתחילו בהפרת שותפות ובין התחיל האב להפר או התחיל הבעל להפר מקרי נראו לארוס דהתחילו להפר אדעתא דשותפות. והיינו טעמא כיון דהתחיל האחד להפר ואהני מעשיו דמקליש קליש שוב אינם יכולים להפר אלא בשותפות כמו שזכתה לו התורה. וע"כ היכי דהתחיל האב להפר ומת הארוס ולא שמע לא יכול עוד האב להפר לבדו דכיון דהותחל הפרת שותפות ואהני מעשיו דאיקלש הנדר לא יכול עוד להפר אלא בשותפות והיינו אלא א"כ יהיה עוד ארוס אחרון בו ביום. וכן היכי דשמע ארוס והיפר דאהני מעשיו דאיקלש הנדר והאב לא שמע עד שמת הארוס לא יכול האב להיפר לבדו דכבר זכה הארוס בהפרת שותפות ואהני מעשיו לקלוש הנדר. וכן לשותפות לא יכול האב להצטרף ולהפר חלקו כיון דלא שמע עד שמת הארוס לא היה ראוי להפר בשותפות. והוה כמו דלא שמעו תרווייהו ביום אחד דמבואר ברבינו פרק י"ב הל' י"ז דאינם יכולים להפר. וה"נ כיון דמת ארוס ואח"כ שמע וליכא ארוס דיכול להצטרף בהדיה מקרי לא שמעו תרוייהו ביום אחד כיון דבעת הפרתו לא היה ראוי להצטרף. וכן פסק דהיכי שהפיר האחד והקים השני ונשאל על הקמתו דאין יכולים עוד להפר כלל. והיינו כדבארתי דכיון דהותחל הפרת שותפות ומקליש קליש הנדר ואז השני לא יכול להצטרף עמו שוב אף אחרי דנשאל על ההיקם לא יכול עוד השני להצטרף עמו דבעינן בעת הפרה יכולים להצטרף. וכן הראשון כיון דהתחיל בהפרה ואהני מעשיו ונסתלק שוב אינם יכולים עוד הנפרדים להצטרף ולהשתתף אבל היכי דשמע האב בעת שמיעת הארוס והיינו רישא דברייתא דלעיל וכתבה רבינו בהל' ט"ז שמע האב ולא שמע הארוס ומת הארוס או ששמע גם הארוס והיפר או שתק נתרוקנה רשות לאב. כיון דהפרת הבעל היתה ראויה להצטרף והיתה טובה וכח האב לא ניגרע כשמת הארוס אלא אדרבה נתחזקה וע"כ מצטרף הפרת האב אף אחרי דמת הארוס כיון דתרווייהו שמעו בבת אחת והיו ראויים להצטרף וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כדמסקינן לקמן דשמע לאו דוקא אלא דיהי' ראויים לשמוע. ולב"ש דמיגז גייז ה"פ דס"ל דהפרת האב והבעל כל אחד בפני עצמו קאי ולא ע"י צירוף אלא דהתורה גזרה שני הפרות וכל אחד לא שייך אחבירו והיכי דהיפר האחד עדיין הנדר בתקפו. וע"כ בהיפר האב ומת הבעל הפרת האב עומדת בתקפה דלא שייכה כלל להפרת הבעל ואמרינן דנתרוקנה רשות לאב וקמה הפרתו. וכן בהיפר הבעל ומת יכול האב להפר דלא שייך כלל הפרתו לדבעל ולא בעינן שישמעו בבת אחת ויהי' ראויים להצטרף. ובמה שבארתי א"ש הא דכתב רבינו בהל' י"ח שמע האב והיפר ומת האב ואח"כ שמע הארוס ואפי' אם שמע הארוס קודם שמת האב. והיינו רבותא דרבינו דאפי' שמע הארוס קודם שמת האב דאז היתה הפרת האב טובה וראוי לה להצטרף הפרת הבעל. דבכי האי גוונא נתרוקנה רשות לאב ומצטרפת הפרת האב דהשתא לדבעל כדבארתי. אבל לבעל לא נתרוקנה רשות בהאי גוונא ולא יכול להצטרף הפרתו לדאב דנתגרע עתה כחו דלא זכתה לו תורה עתה שום הפרה וע"כ לא יכול להצטרף אף להפרה קמייתא דאב. ולא דמי למיתת הבעל דמצטרף ליה הפרת האב אם שמעו תרווייהו מקודם. דהתם נתחזק כח האב ויש לו עתה כח ההפרה וע"כ כ"ש דיכול להצטרף לדבעל

והשתא מהדין סוגי' מסתייע להא דכתב רבינו פי"ב הל' י"ז דבעינן שמיעת והפרת תרווייהו ביום אחד. ועוד נראה להביא ראי' לזה דלקמן (דף ע"ב) מוקי הא דקתני במתני' נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום דאביה ובעל האחרון מפירים נדריה דמיירי דשמע האב ולא שמע הארוס דבו ביום הוא דמצי מיפר ומכאן ואילך לא מצי מיפר. וא"כ ע"כ בעינן שמיעת והפרת תרווייהו ביום אחד והרמב"ן ז"ל כתב בזה דאם לא נתארסה בו ביום כיון דנתרוקנה רשות לאב אין שייך כלל הארוס האחרון ביום של אחריו דאם היפר האב הפרתו לבד מועיל ואם לא היפר ע"כ נתקיים. ותמיהני דנתגרשה בו ביום למה למימר דאם הגירושין הוה למחר ונתארסה בו ביום ג"כ זכה הארוס האחרון לפירושו

והנה הטור בסי' רל"ד כתב בשם הרמב"ם ז"ל דאין הארוס אחרון זוכה בנדרים אא"כ לא שמע הארוס ראשון קודם שמת. ועיין בב"י שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל בזה שכתב פי"א מהל' נדרים הל' י"א כל נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה ולא שמע ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה לאחר בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון וכו'. וכן כתב בהל' י"ג נערה מאורסה שנדרה ולא שמע אביה ולא בעלה ונתגרשה ונתארסה לאחרים אפי' אחר כמה ימים כשישמע האב והבעל האחרון מפירים נדריה שנדרה אותם בפני ארוס ראשון הואיל ולא שמע אותם ארוס ראשון. וכתב הב"י דאין ראי' מדברי רבינו אלה דהא דבעי כאן דלא שמע אותם הארוס הראשון הוא משום גירושין דאם שמע הארוס הראשון וגרשה ולא היפר ספק דהוה כהקמה. ובאמת כדבריו מוכח בדין י"ז דכתב דאם גרשה ארוס ראשון אחר ששמע אין האב יכול להפר עם הבעל האחרון דספק הוא אם גירושין הוה כהקמה. א"כ אפי' אם שמע ארוס ראשון מיפר אחרון אי לאו דהוה כהקמה. וכן כתב שם בדין ט"ו שמע ארוס ראשון והיפר ומת ואח"כ שמע האב ונתארסה לאחר בו ביום אביה וארוס אחרון מפירין נדריה. אלא דיש לדייק בדברי רבינו למה דקדק לכתוב דלא שמע האב עד אחר מיתת הארוס דאז בעלה האחרון זכה בנדריה. וכן יש לדייק דשם בהל' י"ד כתב נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה לבדו והיפר לה ומת הארוס קודם שישמע ונתארסה בו ביום אפי' למאה אביה וארוסה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון שמת קודם ששמע. ואף בכאן דקדק דשמע האב לבדו והארוס לא שמע. ואי משום לאשמועינן דבזה לא נתרוקנה רשות לאב ובעי ארוס אחרון כדבארתי. כבר כתב זה מפורש בהל' י"ט. והכא אשמועינן רק דארוס אחרון מיפר ובזה אדרבה רבותא הי'