באר מים חיים (נוסינזון) עה

ביטול וליכא בהו שיעור הנאה אין כאן איסור. והא דנתערב דם חיה ועוף בדם בהמה לענין כסוי דבטלים. היינו התם כיון דנתערב בדם בהמה בכדי שיעור ביטול לא נוכל לקיים העשה דכסוי דדם בהמה יכסה ודמי לאכילה דהכא. והא דמסקינן הכא דגדולי שמינית מעלים את האיסור ולא אמרינן דהלא יכול לקיים מצות ביעור אף בתערובית. נראה דביטול דעל ידי זריעה עדיף דהוה כמו האיסור כלה ונאבד אפי' בדבר שאין זרעו כלה. וכן זרעים שנזרעו נטהרו ופרחה מהם הטומאה וא"כ חשבינן הזריעה לכלה ונאבד

ובזה נראה לפרש הסוגי' דלא כהמפרשים ויתורץ בזה הרבה סתירות וקושיות בהסוגי' ובפסקי דרבינו הרמב"ם ז"ל וה"פ כי סליק ר' ישמעאל איש כפר ימא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עקרו וקמבעיא ליה גדולי היתר מעלין את האיסור או לא. וה"פ אף כי תערובות לא בטיל אחר הביעור כדבארתי גדולין עדיף טפי מטעמא שפרשתי דהוה כמו גוף האיסור כלה ונאבד. ופשיט ליה מבצל של תרומה שנטעו ורבו גדוליו על עקרו מותר דאף דתרומה בעלמא בעי מאה לבטלו גדולין עדיפי וסגי ברביה כמו שפרשתי ופריך ליה מילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפו מאתים אסור וכן בזרע בכרם ונעקר הכרם דאסור וא"כ גדולים גריעי מתערובות כדפריש הר"ן. ור' אמי פשיט ליה מדאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה וא"כ חשבינן להעיקר כמו כלה ונאבד דהא בתערובות אין מתעשרין אלא לפי חשבון. ודחי דלחומרא שאני. ופריך מר' שמעון דקאמר דלביעור בתערובות מין במינו לא בטיל. ומשני ודילמא הא נמי לחומרא שאני. פי' דבתערובות מחמירינן כיון דיכול לקיים מצות ביעור כדבארתי. אבל בגדולין לא שייך להחמיר דעדיף טפי דהאיסור כבר איננו ופנים חדשות באו לכאן. ומסיק דשביעית כיון דאיסורו ע"י קרקע בטילתו ע"י קרקע ומהני בה ביטול דזריעה ועדיף מע"י תערובות. ופריך והרי ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ושביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ואיסורה ע"י קרקע הוא בכ"ז אמרינן דאותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר וא"כ לא אמרינן דהוה העיקר ככלה ונאבד אלא הוה כע"י תערובות. ומשני שאני מעשר דדיגון גרם לו פי' דאין איסורו ע"י קרקע אלא נטע איסור דהוה ליה לתקנו קודם זריעה וע"כ החמירו עליו. וכן פי' נמי של הסוגי' דלקמן (דף נ"ט ע"ב) דמשני בזה שאני מעשר דאמר קרא עשר תעשר וגו' והתירא זרעי אנשי איסורא לא זרעי אינשי. פי' דילפינן מעשר תעשר את כל תבואת זרעיך דצריך לעשר קודם שיזרע ואסור לזרוע טבל וע"כ החמירו עליו וקנסו אותו דזרע איסור. והר"ן דחק שם והניח בצ"ע. ופריך הכא ממתני' דקונם פירות אלו עלי וכו' דבדבר שאין זרעו כלה אף גדולי גדולין אסורים והתם לא נטע איסור ומדוע החמירו עליו דנהי דאין בטילתו ע"י קרקע להוי כתערובות. ומשני שאני קונמות דהוה כדבר שיש לו מתירים ולא בטיל ואף בתערובות לא בטיל והר"ן פי' דקושיא זאת פריך לר' ינאי דאמר לעיל בצל של תרומה שרבו גידוליו על עקרו מותר ואין זה דרך הש"ס דהוה ליה למימר גופא. ובזה ניחא כל פסקי הרמב"ם ז"ל דפסק בילדה שסבכה בזקינה ובה פירות ובבצל שנטע בכרם דאין גדולי היתר מעלין האסור. ובנדרים פ"ה הל' ט' כתב ולמה לא יבטל העיקור האסור בגדולין שרבו עליו משום דדבר שיש לו מתירין הוא. ולפי' הר"ן תרתי דסתרי הוא דכיון דפסק דאין גדולי היתר מעלין האיסור למה צריך לומר בנדרים משום דדבר שיש לו מתירים הוא. ולמה שבארתי ניחא דהא דפסק דאין גדולי היתר מעלין האיסור משום חומרא שנטע איסור כדאמרינן הכא ולקמן בזרע טבל אבל בנדרים הלא לא נטע איסור

והנה יש לדקדק לפי' הר"ן דאי גדולין אין מעלין העיקר משום דהוה הגדולין כעיקר וזה בזה תליא א"כ מאי משני שאני מעשר דדיגון גרם לה וע"כ אין גדולין מעלין האיסור א"כ להוי הגדולין כעיקר ותהוי כולו מעשר ומדוע מעשר רק לפי חשבון הליטרא שזרע. והנראה לתרץ כיון דחל עלייהו איסור שביעית דבטילתו ע"י קרקע וע"כ ממילא פטורין ממעשר דתרתי דסתרי נינהו. עוד יש לדקדק דהא דבר שיש לו מתירין הוא כמו שכתב הר"ן ומאי מקשה. והנראה דלמאי דמשני בטילתו ע"י קרקע ס"ד דיבטל אף דבר שיש לו מתירין דהא בכל האיסורין גדולין אין מבטלין העיקר והכא מבטלין וס"ד דמבטלין אף דבר שיש לו מתירין. עוד יש לדקדק מאי פריך לקמן (דף נ"ט ע"ב) והרי ליטרא מעשר טבל דקטרח ליבטל ברובה הלא דבר שיש לו מתירין הוא. והנראה בזה דחומרא קולא היא דא"כ לענין שביעית לא יתפוס דמיה אלא לפי חשבון דאל"כ הוה תרי חומרי דסתרי אהדדי וע"כ פריך דליבטול באיסור שביעית. ולמאי שפרשתי אתי הכל שפיר דגדולין מעלין את האיסור אף בדבר שיש לו מתירין היכי דמועיל ביטול הגדולין את העיקר דהוה ככלה ונאבד וכמין בשאינו מינו ודו"ק

דף נ"ט ע"א גופא אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה. ומקשה ר"ח לרבה היתר שבהם להיכן הלך. א"ל מי לא תנן בצלים שירד עליהם גשמים וצמחו אם היו עלים שלהם שחורים אסורים ואמאי אסורין לימא היתר שבהן היכן הלך. ופי' הר"ן למה סתם דאסורין דהא אין תופסין דמיהם אלא לפי חשבון. ופי' הר"ן תמוה דהא מסיק לעיל דשניא שביעית דבטילתו ע"י קרקע ומדוע לא תתפוס דמיה אלא לפי חשבון. ומסיק דמי סברת אעיקר קאי אתוספות קאי והני מילי דלא טרח אבל היכא דקא טרח בטל ברובה וכו'. והרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שמיטה הל' כ' כתב בזה הבצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו וכו' אם השחירו הרי הם כנטועים בארץ ואותן העלין אסורים משום ספיחים ובין כך ובין כך הבצלים בהיתרן עומדים. וכתב הכ"מ דפשוט הוא. ובאמת דברים בגו דרבינו נראה דפסק כמו דמסיק הכא דהא דקאמר אסורים אתו' קאי והיינו העלים אבל הבצלים מותרין ומיירי בין רבו הגדולין ובין לא רבו דמסתם לה סתומי. ומסיק דהיינו טעמא משום דלא קא טרח וע"כ לא מחשיבי כזריעה דלבטלו בקרקע וע"כ נשארו הבצלים בהיתרן אבל טרח בטלי ברובה דכיון דזרען בטלי בקרקע ופנים חדשות באו לכאן כדבארתי לעיל. וכן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה בין רבו ובין לא רבו דמסתם לה סתומי דכיון דזרען ונתגדלו והשרישו בקרקע מתבטלי ע"י זריעה כיון דטרח וחשב הכל כפנים חדשות ודוקא לקולא בעינן רביי' ולעיל דמייתי מינה דהגדולין מבטלין עיקר היינו מר' חנינא בן אנטיגנוס דסבר דכנגדן למוצאי שביעית מותרין ופליג על רשב"ג וסבר דאף דלא טרח הגדולין מבטלין עיקר. ופסק רבינו דהלכה כרשב"ג מדטרח לאוקמי המשנה כותיה ודו"ק

דף ס' ע"א בעי רבה קיים ומופר לכי בבת אחת מהו. ופשיט מדאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. ופי' הר"ן דליכא כאן הקמה ולא הפרה. והרמב"ם ז"ל כתב דה"ז קיים. וכתב הר"ן דלא נתחוורו לו דבריו וכן הכ"מ העלה בקושיא. והנראה בזה דרבינו מפרש כפי' ראשון דהר"ן דאמר לה קיים ומופר לכי דכללם בבת אחת אבל לא דאמר בפירוש בבת אחת. ופשט מדרבה דכל שאינו בזה אחר זה לזמן מרובה אפי' בבת אחת אינו והוה הדין דהאחרון אינו כלום כמו בזה אחר זה. וכן נראה בשני אחיות אם אמר להם הרי את ואת מקודשות לי דהראשונה מקודשת והאחרונה אינה כלום ולא שייך בזה תפוס לשון ראשון או אחרון דהתם לשון אחרון סותר הראשון ואמרינן אולי חזר מהראשון אבל הכא לא חזר אלא תרווייהו בעי לקדושי אלא דהאחרונה אינו יכול. ולא דמי לכולכם דהתם כיון דכללם במלה אחת לא ידעינן דהי ניהי ראשון והי ניהי אחרון וע"כ תרווייהו אינם מקודשות אבל באת ואת הראשונה מקודשת. ודוקא בדגלי דלא