באר מים חיים (נוסינזון) עא

שתשמשי את אבא ומת האב קודם שתשמשנו דאינו גט והרי שם לא קבע זמן ולא נתבטל בפועל התנאי ודחק בחילוקים. וכן יש לדקדק מהא דכתב רבינו הל' כ"ג בה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד הכלי או הבגד או נגנב דאינו גט והרי לא נתבטל שם בפועל דהא לא קבע זמן. והנראה בזה דטעמא דרבינו כיון דנתבטל התנאי בסיבת מיתת הבעל לא אמרינן בזה דהוה כלא נתקיים התנאי ואינו גט אלא אדרבה אמרינן דנתבטל התנאי דהא לי אמר ולא התנה אלא ליתן לו ואדעתא דמתה לא אתניה וא"כ הוה גט אף בלא קיום התנאי. ולא דמי לכל מקום היכי דנתבטל דבר התנאי ואינו יכולה לקיימו דהתם לאו בסבת הבעל הוה אבל הכא כיון דבסבת מיתתו היה אדרבה אמרינן לא ניחא ליה דתפול קמיה יבם וכיון דלא קבע זמן ניחא ליה דיהי' גט בכל ענין אלא דישאר עליה חוב התנאי הזה ואדעתא דמיתתו לא אתני. ודייק זה רבינו מדקתני זקוקה ליבם ולא קתני מתיבמת או אינו גט מכלל דרק לחומרא חשו לה. אבל בקבע זמן דעתו ודאי לבטולי גיטא באם יעבור הזמן ולא תקיים התנאי ולצעורי קמכוון. וכהאי גונא מחלקים התו' לקמן בע"מ שתשמשי את אבא בין קבע זמן ללא קבע. ולפי זה הכא בקבע זמן ומת הבעל תוך הזמן אינו גט ותוכל להתייבם תיכף אף שלא עבר הזמן כמו בכל הני שהבאתי. ולא דמי לאם לא באתי תוך י"ב חודש ומת בתוך י"ב ח' דבעינן שיעבור הזמן כדפי' הר"ן דהתם אדעתא דמיתה לא אסיק ומשמעות לשונו שתחכה י"ב חודש: ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ח מהל' גירושין הל' י"ג ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' נשאת לאחר קודם שתנשא לפלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני. והיינו כדבארתי כיון שנשאת לאחר ונעשית במעמד שאינה יכולה לקיים התנאי אנן אמדינן דעתו של הבעל דזה הוה כביטלה התנאי ולא נתקיים. אף שלא נבטל לגמרי התנאי דהא אפשר שתתגרש מזה ותנשא לאותו פלוני וכ"ז מקרי בטל התנאי כמו בע"מ שתתני איצטלתי ואבדה אף שאפשר שתמצא עוד בכ"ז אמרינן דאינו גט כיון שנעשית במעמד שאינה יכולה לקיים התנאי. והמ"מ כתב דע"מ שתנשא לפלוני תחילה משמע ומדברי הגמ' דלקמן דף פ"ד לא משמע כן ודו"ק

הרא"ש פ' מי שאחזו סי' ט' הביא מגמרת ירושלמי בפלוגתא דר"מ ורבנן לענין תנאי כפול וקאמר הכל מודים באם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת פי' דלא בעינן בזה תנאי כפול. רבי חגי בעי קומי רבי אסי והא אם לאו כלאחר הוא א"ל שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. ופי' הרא"ש דמשום הכי צריך תנאי חזק וכפול. וכתב דמשמע מזה דאם ולאחר לא בעי תנאי כפול ותמה על הרמב"ם ז"ל דכתב דבלאחר לא בעי תנאי כפול כיון דתלה במעשה ובאם מצריך לכופלו. והנראה בזה לדעת הרמב"ם דהכי פי' הירושלמי דר' חגי בעי קומי ר"א דהא אם כלאחר הוא פי' כמו דאמרינן לעיל ד' ע"ב דאם מתי כלאחר הוא והוה כמו דתלי במעשה ומדוע בעינן באם תנאי כפול ואם לא כפליה קיי"ל דבטל התנאי. וע"ז משני שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. פי' כיון דבא להוציא מחבירו ממון לא אמרינן דאם כלאחר הוא ותלי במעשה אלא אמרינן דתנאי בעלמא הוא דחפץ להוציא ממון וע"כ בעי תנאי כפול ואם לא כפליה בטל התנאי. דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דבממון צריך לפרש דבריו ולא אמרינן דאם כלאחר אלא בדבר שאינו להוציא ממנה ואינו דבר ממון כמו אם מתי או אם תצא חמה או אם ירדו גשמים דאינו בא להוציא דבר מחבירו ובזה משמעות דבריו לאחר שיהי' דבר זה ודוקא דלא כפל תנאו אבל אם כפל תנאו אפי' בדבר המתהוה מאליו אמרינן דתנאי עשה ולא הוה כלאחר: ובזה ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהל' גירושין הל' כ' חולה שרוצה לגרש אשתו על תנאי כשימות וכו' ולא רצה לגרש מעכשיו וכו' אומר לה כשנותן הגט אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהי' גט ואם לא מתי לא יהיה גט כדי שיהיה תנאי כפול והן קודם ללאו וכו' ואם מת תהיה מגורשת כשימות והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. והיינו כיון דכפליה לתנאי תנאי הוא ולא הוה כלאחר וחל הגט עכשיו ונגמר בשעת מיתה כדבארתי לעיל דאז מתברר הדבר ובשעת מיתה הגירושין שפיר יוכלו לחול כדאמרינן בב"ב ד' קל"ז. והמפרשים השיגו עליו בזה ודו"ק

דף ע"ז ע"ב ההוא גברא דזרק גט לדביתהו הוה קיימא בחצר אזל גיטא נפל בפיסלא אמר רב יוסף חזינא אי הויא ד' אמות על ד' אמות פלג ליה רשותא לנפשיה ואי לא חדא רשותא היא. ומסיק דמיירי דאושלא מקום דחד מקום מושלי אנשי תרי מקומות לא מושלי אנשי ולא אמרן אלא דלא גבוה י' אבל גבוה י' אע"ג דלא היה ד' אמות ולא אמרן אלא דלית ליה שם לווי אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא גבוה י' ואע"ג דלא הוה ד' אמות. וכתב הרמב"ם ז"ל בזה פ"ה מהל' גירושין הל' ט' השאיל לה הבעל מקום בחצירו ולא יחדו לה וזרק לה הגט והגיע לד' אמות שלה שהיא עומדת בהן ה"ז מגורשת נתגלגל ונפל ע"ג קורה או על גבי סלע רחוק ממנה אם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות ואין גבוה י' ואין לו שם לווי ה"ז לא חלק רשות לעצמו וכאילו הוא והיא במקום אחד ואם יש שם אחד מג' דברים חלק רשות לעצמו ומקום אחד השאיל לה שני מקומות לא השאיל לה ואינה מגורשת. ועיין במ"מ שהשיג עליו דמדוע בעי שיהיה הגט בד' אמות שלה ומנין לרבינו זה ונדחק בפי' דהיה רחוק ממנה דקאמר רבינו ופי' בזה דמיירי דנפל בתוך ד' אמות ואח"כ נתגלגל חוץ לד' אמות. והקשה הב"ש בסי' קל"ט דאם נח בתוך ד' אמות מיד היתה מגורשת ומה לי שנתגלגל אח"כ. והנראה דטעמא דרבינו בזה דקשיא ליה דאם מיירי דהשאיל לה כל החצר ודאי הפיסלא בכלל אע"כ מיירי דשאל לה מקום שיפול בו הגט וא"כ אם נפל בהפיסלא הלא רק בחד מקום זכתה ומאי קאמר תרי מקומות לא השאיל לה. ועוד קשיא לו לרבינו כיון דלא יחד לה המקום א"כ הוה חצר השותפים וחצר השותפים אין קונה זה מזה. ועוד נראה דהא דחצר המושכר או השאול מהני לקנות דוקא מאחר אבל מהמשאיל או המשכיר לא קנה דהא כתב רבינו פ"ו מהל' שכירות הל' ה' שחצירו של אדם קונה לו דבר הפקר אע"פ שהיא שכורה ביד אחר וכן כתב בפ"ג מהל' מכירה שאם היה חצר של לוקח מושכר למוכר חצירו קונה להלוקח. ועיין במ"מ. וא"כ חזינן דעומד ברשות משכיר לזכיה והוה ידו או שלוחו דמשכיר. והא דמהני להשוכר לזכות מאחרים היינו דהוה כמו ידו דמשכיר זוכה לו אבל ממשכיר גופיה אין יכול לזכות דאין אדם זוכה משלו לאחר. והא דכתב שם בהל' ז' דשאלה ושכירות מקום קונים היינו מטעם אגב ועיין בזה בחיד' לב"מ ד' ק"ב. וכן נראה מלשון רבינו הל' י"ח דכתב שם מכר או נתן ולא כתב שאל או השכיר דשאלה ושכירות לא מהני בחצר הבעל. וע"כ הוצרך רבינו לפרש הכי דמיירי דנפל בתוך ד' אמות שלה דד' אמות זוכה לה אף בחצר מושכרת ומושאלת כמו כלים דזוכים להשוכר אף בחצר המושכר ועיין בזה בחיד' לב"מ. וקאמר אבל אם נפל ע"ג קורה או ע"ג סלע רחוק ממנה פי' דאינה עומדת ע"ג קורה או סמוכה ותכופה להקורה אלא היא רחוקה מעט ממנה והגט נפל ע"ג הקורה אף דנפל בתוך ד' אמותיה אם יש להקורה אחד מג' דברים חלק רשות לעצמו דכיון דהיא עומדת מלתחת