באר מים חיים (נוסינזון) ע

המלך. וע"ז השיב להם ר' זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג בתמי' פי' דיאמרו לפני המלך דהלא מטיל מום בקדשים אין דינו שיהרג אע"כ דהא דקטלוהו משום דאכל קורצא עליהם וגלה מסתוריהם, וע"כ אמר ר"י דענותנותו של ר' זכריה דדיקדק הרבה והעמיק בזה בטעמים וחשב את המלך ששלח להקריב הקרבן דלעשות מצוה ולעבוד את הבורא בא וע"כ ידקדק בזה שיעלה לרצון. ועזב ר' זכריה ההוה ולא הביט לפניו שבאמת המשלח הזה למלאות רצונו וגאותו שלח הקרבן ולא איכפת ליה כלל אם יעלה לרצון. ומבסוף מעשיו ניכר התחלתו דהא לבסוף החריב הבית ושרף ההיכל ולא ירא מאלהים ודו"ק

דף ע"ד ע"א הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן. ומפרש הגמ' מאי ותתן. רב הונא אמר והיא תתן. רב יהודא אמר לכשתתן. ומפרש הגמ' דאיכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד ר"ה אמר והיא תתן ואינה צריכה הימנו גט שני דסבר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. רב יהודא אמר לכשתתן צריכה הימנו גט שני דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי. וכתב בזה הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גירושין הל' א' שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות על תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי אע"פ שהגיע הגט לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת ולכתחילה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא אא"כ לא נשאר בידה לקיימו וכו'. ובמעכשיו ומהיום וע"מ היא מגורשת משעת נתינת הגט לידה ואינו יכול לבטל הגט ולהוסיף על תנאו ואם מת הבעל או אבד או נשרף הגט מקימת התנאי אחר מתו דכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחילה אע"פ שלא נתקיים התנאי. והנה רבינו פסק כר"ה ומודה ר"ה בשלא אמר ע"מ אלא אתני באם דאינה מגורשת אלא כשתתן ואם נתקרע הגט או אבד בטל הגט. ועיין בר"ן ומ"מ ונשארו בתימה על רבינו מדוע כתב ברישא דאם נשאת לא תצא כיון דאינה מגורשת אלא לכשתתן וא"כ ודאי הוה כא"א לכל דבריה עד שתתן. ועוד יש לדקדק כיון דבתנאי אין חלין הגירושין אלא לאחר שיתקיים התנאי היך קאמר ר"ש לעיל ד' כ"ה ע"ב בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דאם רצה האב מקודשת ומוקמינן לה לעיל אליביה דרב יהודא ורב יהודא לית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ לא חלו הקדושין אלא בעת קיום התנאי ואז כבר הבעילה איננה והוה כמו אבד הגט או נשרף דהכא דבטל הגט וה"נ בטלו הקדושין. ועיין בנה"מ לח"מ סי' ס"א. ועוד דלעיל מוכיח דר"ש אית ליה ברירה הא כיון דאין הקדושין חלין אלא בשעת קיום התנאי ואז כבר נתברר הענין וחל שפיר אף למ"ד דלית ליה ברירה כמו שהוכיח המהרי"ט מההיא דב"ק דף ס"ט דכל הנלקט חל שפיר אף למאן דלית ליה ברירה. ועיין בקצה"ח סי' ס"א והנראה בזה דהא דאין מתגרשת אלא בשעת קיום התנאי היינו משום דאין ברירה דבאמת הלא גרשה עכשיו אלא כיון דתלה הגירושין בתנאי דלא יחולו הגירושין אלא בקיום התנאי וע"כ אין ברירה לומר דבקיום התנאי יתקיים הגירושין למפרע. ולא דמי לאומר מעכשיו או מהיום דהתם לא תלה הגירושין בתנאי אלא דאתנה דביטל התנאי יבטל מעשה הגירושין. אבל באם ואם תלה המעשה בקיום התנאי וע"כ אין ברירה לומר דהוברר דנתקיים התנאי למפרע וחלו הגירושין למפרע. בכ"ז לא שייר בהני גירושין אלא כח הביטול והסמפון דהא גרשה סתם וחפץ דיחולו הגירושין לכל דבר לירושתה ולהפרת נדריה ולהנשא לאחר אלא חפץ שיהי' בו תנאי ולא שייר אלא כח הביטול כמו תנאי ולשאר הדברים לא גרע מאילו נתן לה בשתיקה בהיו עסוקים באותו ענין. ואזלינן בזה בתר אומדן דעתו כדכתב רבינו בפ"ט הל' י' דכל התנאים שתלויים ברצונה אם מחלה אותם לבעלה בטל הגט ועיין בזה בר"ן דיכולה לומר כלום אמרת אלא להנאתי זהו רצוני. וכן כתב רבינו באמר ע"מ שתתני מאתים זוז דאינו יכול למחול אבל לבטל התנאי יכול. והיינו דלמחול לא הוה בדעתו בעת התנאי אבל לבטל התנאי ודאי היה בדעתו. וכן אמרינן לעיל דף ל"ד מכדי האי גברא לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאה קא בעי. וה"נ אמרינן דהאי גברא לשדי ביה תנאי קא בעי ולבטולי גיטא אבל לא שלא יחולו הגירושין. והוה כמאן דאמר הרי את מגורשת ממנו חוץ מכח ביטול הגט כשארצה וזיכה לה כל הזכיות מגירושין לבד כח הביטול. וכן אבד או נשרף מקרי ביטול וכן מת הבעל דכולהו מכח בעל קאתי. וגירושין גמורין דלא יתבטלו חלין בשעת קיום התנאי דמתברר הדבר ואז אין צריך לברירה כמו שכתב המהרי"ט

ובזה מבואר דברי רבינו שכתב בפ"ט שם הל' ה' ומה בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואין גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשנתקיים התנאי נתגרשה אם אם היה הגט קיים אע"פ שאינו ברשותה ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיות ברשותה, אחר שנתקיים התנאי שהרי הגיע לידה תחילה בתורת גירושין ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי לא תצא כמו שבארנו אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון לפיכך כשהגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה או שיהי' במקום שיחדה אותו בו וכו'. והיינו כדבארתי דבתנאי חלין הגירושין עכשיו וע"כ לא בעינן שיהי' ברשותה ומה שאינה ברשותה לא הוה כאבד או נשרף דאבד או נשרף הוה כביטל וכח הביטל שייר לו. ולא דמי לאחר זמן דהתם לא הוה גירושין כלל וע"כ בעינן שתהיה ברשותה כמו שבארתי לעיל בחי' לכתובות דף פ"ו. וכן משמע מדברי רבינו שם הל' י"ט שכתב ובכל אלו התנאים כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר ומשמע מדבריו דאף בתנאים דאם ואם. וכן משמע מדבריו בפי' המשניות. והיינו דפסק כגי' הרי"ף דחכמים אומרים דהרי היא מגורשת לכל דבר. ונראה דמזה לקח רבינו דינו כאן דאם נשאת לא תצא

ובזה ניחא הסוגי' דלעיל דף כ"ה דמוכיח דאית ליה לר"ש ברירה מדמהני הקדושין בהרני בועליך ע"מ שירצה אבא דאליביה דר"י אזלה הסוגי' דלית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ לא מהני רציית האב לקיים הקדושין דהקדושין כבר איננו ונתבטלו. ועיין בנה"מ סי' ס"א. אע"כ דאמרינן ברירה וע"כ שפיר בקיום התנאי חלו הקדושין למפרע והוה בזה הדין כמו שביאר רבינו באומר מעכשיו דחלו הגירושין לגמרי מעכשיו ודו"ק

שם ע"ב ה"ז גיטך ע"מ שתיתני לי מאתים זוז ומת נתנה בחייו אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם ומפרש הגמ' דסבר לי ולא ליורשי. וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גירושין הל' כ"ב אמר לה זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן, ומת, קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן לפיכך אע"פ שאבד הגט וכו' לא תנשא עד שתחלוץ. ופי' המ"מ טעמא דרבינו דבעינן שיהא התנאי מבוטל בפועל דהיינו בקבע זמן לקיום התנאי ועבר הזמן והביא ראיה לזה מדאמרינן לקמן באם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב ח' דמספקא לגמ' לקמן דף ע"ו אם יכולה להנשא בתוך י"ב חודש אף דהתנאי מבוטל ואין יכול עוד להתקיים כיון דלא עבר זמנו לא נתבטל בפועל. ואף כי דברי גאון הם עורר בזה הב"ש בסי' קמ"ג ס"ק י"ד קושיא עצומה מהא דכתב רבינו בהל' י"ט שם בע"מ