באר מים חיים (נוסינזון) ז

דהגמ' חפץ לאסרו בבכורות ד' ו' משום דדם נעכר ונעשה חלב דהתם הבהמה מחיים כמו טמא דיינינן לה וכל שיצא ממנה אסור אבל לאחר שחיטה כל מה שימצא בה מותר לבד האיסורים בעיניה כמו חלב וגיד ודם אבל לא מה שגדלו מהאיסורים בחיי הבהמה ודו"ק

ע"ב ת"ר הביאו לפניו שמן והדם ב"ש אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן. אמר ר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וסיכתו הדס לריחו זכינו לסכתו לא זכינו וכו'. ופסקו הפוסקים כב"ה והמפרשים לא פרשו טעמא דב"ה. ויש להקשות הא שמן הוה משבעת המינים וא"כ ליקדם. והנראה בזה דכלל בברכות דהמשובח עדיף כדאמר לעיל דף ל"ט. והנראה דה"ט דר"י ורבנן דלעיל דר"י סבר דשבעת המינים עדיפו לברכה מדנשתבחו בהם א"י א"כ הם משובחים מכל המינים וכן כל מה שקודם בפסוק הוא משובח מחבירו והוא עדיף ורבנן סברי דחביב עדיף דכיון דלדידיה זה משובח אזלינן בתר דעתו. ור"י סבר דבטלה דעתו אצל כל אדם והאי נמי טעמא דב"ה דמברך על ההדס דריחו נודף מהשמן והא דהשמן נשתבח בשבח א"י היינו באכילה. וטעמא דב"ש כר"ג דשמן כיון דסך ממנו והנאתו מרובה הוא עדיף. וב"ה סברי דאזלינן רק בתר הריח דמברכינן עליה ובזה ההדס עדיף אף דיהנה יותר מהשמן. והנה חטה ושעורה דקרא דבשבח א"י ע"כ מיירי דעביד מהם לחם ומזון כדאמר לקמן דאף לר"ג דמברך על שבעת המינים שלש ברכות מודה בכוסס החטה דאין מברך. וכן פסקו הפוסקים דלא מברך ע"ז מעין שלש דלאו זה חטה ושעורה דקרא וא"כ תמוה דברי התוס' דלעיל דף ל"ז דקליות ותפוחים מברך על הקליות דהוא מין שבעה דהא הקרא לא מיירי אלא בדיעביד ממנו מזון אבל בכוסס החיטים אפשר דהחיטים גרועים מהתפוחים וא"כ התפוחים עדיפי לברכה כמו הכא בהדס ושמן ודו"ק: מסכת שבת

דף ח אמר אביי זרק כוורת לרה"ר גבוה י' ורחבה ו' פטור ופי' המפרשים שהכוורת עצמה נעשית רה"י כשנחה והוה כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר. רבא אמר אפי' אינה רחבה ו' פטור מ"ט אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה. ופרש"י כיון דעולין למעלה שהוא אויר מקום פטור לא הוה הנחה כולה ברה"ר לאיחיובי. והנה לקמן דף צ"ב אמר ר"א המוציא משא למעלה מי' טפחים חייב ויליף מארון דהיה עם הכפרת י' טפחים וגמירי דכל טונא דמדלי במוטות תלתא מלעיל ותרי תלתא מתחת ואישתכח דהוה למעלה מי'. ולכאורה קשה ע"ז מסוגיא דהכא דלא יהא אלא מונח בארץ הא אמרינן הכא דפטור בדבר שהוא גבוה י' טפחים ומי עדיף דנקיט ליה בידיה ועולה למעלה מי"ט ממה דהניחו בארץ. והתוס' לעיל דף ב' ובעירובין דף ל"ג מחלקים דמעביר חייב מרה"י לרה"י כמו מושיט ומעביר עוד עדיף ממושיט דחייב אף זה כנגד זה ולא בעי בדיוטא אחת כמו מושיט כן כתבו התוס' בעירובין דף ל"ג. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בזה פי"ב הל' י"ב המוציא על כתיפו חייב אפי' שהמשא למעלה מי' טפחים ברה"ר שכן היה משא בני קהת במשכן למעלה מי' טפחים שנאמר בכתף ישאו. וכן כתב פי"ג הל' ח' היה עומד באחת משתי רשויות אלו ונתן חבירו חפץ בידו או על גביו ויצא באותו חפץ לרשות שניה ועמד שם חייב שעקירת גופו באותו חפץ כעקירת חפץ מאותה רשות ועמידתו בחפץ שעליו כהנחת החפץ בקרקע שעמד בה. וכן כתב פי"ב הל' י"ד דהמוציא משא על ראשו תיבה או מגדל חייב. וא"כ משמע דמפרש דברי ר"א דחיובו משום מוציא מרה"י לרה"ר וא"כ קשה מכוורת דהכא דהוה ליה לפטור בארון דלא יהא אלא הניח. והנראה לפרש בזה לדברי רבינו דתרתי מלאכות בהוצאה. עקירת חפץ והנחת חפץ ובזה בעינן דהחפץ בהעקירה והנחה יהיה למטה מי' טפחים. ומעביר דנושא משא על גופו דמחויב על עקירת והנחת הגוף וזה לבד חשיב מעשה דהוצאה דאסור לצאת במשא שעליו ולא משום עקירת והנחת החפצים אלא מעשה דהוצאה אחריתא היא משום נושא משא וחיובו בעקירת והנחת הגוף וכיון דהגוף במקום החיוב לא איכפת לן בהמשא אם גבוה או נמוכה. ומפרש הא דקאמר לעיל דף ג' דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי פי' דמעשה דהוצאה אחריתא דאסור לצאת במשא שעליו ומחויב משום עקירת והנחת הגוף

ובזה נראה לפרש דברי רבינו שכתב פי"ד הל' ט"ו המוציא מרה"י לרה"ר ועבר על מקום פטור שהיה ביניהם חייב שהמהלך אינו כעומד ואין צ"ל בזורק שעבר החפץ במקום פטור שאינו חשוב כמו שנח שם היה עומד במקום פטור ונטל חפץ מרה"י והניחו ברה"ר פטור וכן אם הכניס מרה"ר לרה"י ועמד במקום פטור דפטור. ומשמע דלא נח כלל במקום שהוא עומד. וקשה מ"ש מרישא דעובר על מקום פטור דחייב דהא אף כאן לא נח. והגמ' לקמן ע"ב מקשה על הא דאמרינן דאם עמד במקום פטור ונטל מרה"ר והניח ברה"י או להיפוך דפטור מהא דאמר רבא דהמעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברה"ר אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב. ויתרץ דהתם לא נח הכא נח. וא"כ הוה ליה לרבינו לפרש דדוקא בדנח מעט במקום פטור וקשה עליו מסוגית הגמ'. עוד כתב רבינו פט"ו הל' א' דאם עמד ברה"י וטלטל ברה"ר ד' אמות דפטור אבל אסור מפני שהוא ברשות אחרת. והשיגו עליו הלא לא נח במקום פטור ולעיל פי"ב הל' י"ד כתב רבינו דהמעביר משא מתחלת ד' לסוף ד' אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב. ובעירובין דף צ"ח מדמה לה אהדדי. ועוד יש לדקדק דמוכח מדברי הרמב"ם והגמ' דזורק ד' אמות ברה"ר בעינן שיעבור ד' אמות במקום חיוב דהיינו למטה מי' טפחים דאמרינן לקמן דף צ"ו זורק ד' אמות ברה"ר מנלן. ומשני אמר ר"ח שכן אורגי יריעות זורקין בו כיאור ביריעה והן עומדים ברה"ר. ופריך והא במקום פטור קאזיל. ומאי איכפת לן אם אזיל במקום פטור כיון דהעקירה והנחה היא ברה"ר ולא נח במקום פטור אלא ע"כ דבעינן שיעבור ד' אמות במקום חיוב. וכן כתב רבינו פי"ג הל' י"ז המעביר ד' אמות ברה"ר זו עם הרה"ר השניה חייב מפני שארבע אמות בשני רה"ר מצטרפין כיון שלא נח החפץ ברשות שביניהם. משמע דבעינן העברת ד' אמות ברה"ר לבד הרשות שביניהם אלא דמצטרפין ב' אמות וב' אמות בזה אף שבאמצע הפסיק ביניהם מקום פטור כיון דלא נח שם אבל בכ"ז בעינן שיעבור ד' אמות במקום חיוב וא"כ קשה ע"ז מדרבא שהעתיקו רבינו פי"ב דהמעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אע"פ שהעבירו למעלה מראשו חייב. ולפי מה שביארנו לעיל ניחא הכל דהמעביר ד' אמות ברה"ר למעלה מראשו החיוב משום אדם הנושא משא ולא איכפת לן כלל על המשא אם היא למעלה מי"ט במקום פטור כיון דהאדם הנושא הוא במקום חיוב דמחויב על עקירת והנחת הגוף אבל בזורק ד' אמות ברה"ר דהחיוב משום עקירת והנחת החפץ וע"כ בעינן שיעבור החפץ ד' אמות במקום חיוב דהיינו למטה מי' ובזה ניחא פסק דרבינו פט"ו הל' א' בעמד ברה"י וטילטל ד' אמות ברה"ר דפטור דכיון דהחיוב הוא משום עקירת והנחת החפץ דבעינן דכל הד' אמות יהיה במקום החיוב והכא האדם הוא ברה"י ומושיט ידו לרה"ר ומעביר שם החפץ דידו לאו כרה"י לא כרה"ר אלא מקום פטור הוא כדאמרינן לעיל וא"כ עברו הד' אמות במקום פטור אף דהעקירה וההנחה ברה"ר פטור כדבארתי. וכן אתי שפיר הא דכתב רבינו פי"ד הל' ט"ו דאם עמד במקום פטור ועקר החפץ מרשות לרשות דפטור דכיון דהוא עומד במקום פטור והעביר החפץ דרך עליו הוה כנח במקום פטור דאף דידו לא נח כלל דידו יתבטל לגופו וחשיב כנח במקום פטור. והסוגיא דלקמן מקשה על זה מדרבא דהמעביר ד' אמות למעלה מראשו חייב. והקשו התוס' דליפרוך מדרבנן דבן עזאי דהמוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב אף שהעבירו דרך מקום פטור. ולדברינו ניחא דידע המקשה דהתם החיוב