באר מים חיים (נוסינזון) ו

דתבלין מקרי פירי לענין ערלה ומ"ש משמן זית דמקרי פירי אף דלא מתאכל ג"כ אלא ע"י תערובות אניגרון כדאמר לעיל וע"כ צריך לחלק לדבריהם דשאני שמן זית דהיה מקודם פירי דמתאכל בעיניה. אבל קשה דהכא נמי בפילפלין היה מקודם פרי ברטיבתא וא"כ אף אם נתייבשו לחייב אחרי כן משום ערלה כמו ש"ז וכמו שומר דפרי. והנראה ליישב דבריהם דלפי האמת אף ביבשתא חייב מטעמא דפרשתי הם כתב זאת רק למאי דס"ד והנה לפי מאי שבארתי א"כ בעץ הקאווע דאינו ראוי לאוכליה בעיניה אלא דיעשו ממנו משקה אם חייב בערלה יהיה תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' דלרש"י חייב בערלה ולדברי התוס' פטור מערלה כאשר בארתי ודו"ק

דף מא היה לפניו מינים הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהם מין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים מברך על איזה שירצה. אמר עולא מחלוקת בשברכותיהם שוות דר"י סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך ע"ז. ופרש"י בשברכותיהם שוות כגון זתים ותפוחים דתרווייהו ב"פ העץ ובא לפטור שתיהם בברכה אחת אבל בשאין ברכותיהם שוות דאין ברכה אחת פוטרת את חברתה שוב אין כאן מחלוקת ור"י מודה לחכמים אע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליה בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא פטר את הזית עכ"ל. מיתיבי היה לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר הזית. ומשני הב"ע שהצנון עיקר וכו'. פליגי בה ר"י נפחא ור' אמי ח"א מחלוקת בשברכותיהם שוות וכו' וחד אמר אף בשאין ברכותיהם שוות נמי מחלוקת ופריך בשלמא למ"ד בשברכותיהם שוות מחלוקת שפיר אלא למ"ד בשאין ברכותיהם שוות פליגי במאי פליגי. ופרש"י הא ודאי לא מפטרי בחדא ברכה. ומשני בלהקדים וכו'. וכתבו התוס' ד"ה אבל בשאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז וכו' ומ"ש ה"ג דבפה"ע תקדים לבפה"א דמבוררת טפי היינו לפי המסקנא דפליגי בשאין ברכותיהם שוות וקי"ל כר"י וכו' ודבריהם צ"ע דהיכא משמע להאי לישנא דר"י אית ליה דבפה"ע קודמת לבפה"א יותר מדרבנן דהא רבנן אית להו חביב עדיף ור"י אית ליה מין שבעה עדיף אבל דבפה"ע דעדיף לר"י מבפה"א לא שמעינן מידי לר"י יותר מרבנן. עוד כתבו בד"ה מיתיבי היה לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית ופריך אלמא דמברך בפה"א אפי' לפטור בפה"ע אפי' לגבי זית שהוא משבעת המינים וכ"ש קליות שהן כמו כן משבעת המינים דמברך עליהם בפה"א לפטור התפוחים וכן צריך לנהוג כדפרישית לעיל בשאין ברכותיהם שוות כמו תפוחים וקליות עכ"ל. והנה מפרשי התוס' דחקו מאד בדברי התוס' הזה דמאי דייקי מהמיתבי דהא לא קאי לפי המסקנא ומוקי לה במילי אחרינא ומאי קאמרי כדפרישית לעיל דלא פרשו בזה לעיל כלום. והגר"א הגיה כאן בדברי התוס' עיין בגליון. והנראה לע"ד בזה לדברי התוס' דסברי דלמ"ד בשאין ברכותיהם שוות פליגי סברי רבנן דמברך בפה"א ופוטר העץ כדעת המקשה וכפשטות הברייתא דצנון וזית דחכמים סברי דמברך על הצנון ופוטר את הזית דסברי דאין עדיפות במין שבעה וע"כ יותר טוב לברך על הצנון דפוטר את הזית דלמעוטי בברכות עדיף והוה כברכה שאינה צריכה אם יברך על העץ ואע"ג דלכתחלה אין לברך על פירות האילן בפה"א הכא ממילא נפטר בדמברך על הצנון. ור"י סבר דמין שבעה עדיף ומברך על הזית וא"כ לא סבר דלמעוטי בברכות עדיף דכיון דלכתחלה אין לברך על פירות האילן בפה"א ה"נ לא יברך על פרי האדמה אחר למפטר העץ וא"כ ע"כ סבר דהעץ קודם כדכתב ה"ג דאם יברך על פרי האדמה קודם א"כ ממילא נפטר נמי הזית ואנן אמרינן דאף זה הוה כלכתחלה דאין לברך על פירות האילן בפה"א. והא דקאמר ר"י טעמא דהיה הזית מין שבעה ולא קאמר משום דהוה בפה"ע משום דיוקא נקטיה לאפוקי אם היה פרי האדמה מין שבעה והעץ לאו מין שבעה כמו בקליות ותפוחים דאז מודה ר"י לרבנן דמברך על פרי האדמה ופוטר את העץ משום דכיון דמן שבעה לכתחלה עדיף וע"כ תדחה העדיפות דלכתחלה לא יברך על פירות האילן בפה"א אבל בלאו הכי העץ קודם דמבורר טפי וע"כ אין מברכים על פירות האילן בפה"א לכתחלה. וכן נראה מדברי התוס' דלקמן ד"ה במאי פליגי כדבארתי דנאדו מפרש"י דמפרש בזה דהא ודאי לא מפטרי בחדא ברכה והתוס' קאמרי בזה דהכי פריך מ"ט דר"י דאמר שבעת המינים עדיף דמאי עדיפות שייך בהו כיון שאין יכולים לפטור שאר המינים ומשמע דטעמא דרבנן דעדיפות דצנון משום דפוטר הזית אבל לר"י תמהו מאי עדיפות בהזית כיון דאין פוטר הצנון והלא למעוטי בברכות עדיף ומשני דהעדיפות הוי משום הקדמה כיון דצריך להקדימו וע"כ עדיף אף דאין פוטר וכדבארתי. וה"ה דהוה מצי למימר משום דהעץ קדים דמבורר טפי ואין לברך על פירות האילן בפה"א אלא קאמר האי טעמא משום דיוקא דבזה מדייקינן מדר"י דמודה לרבנן באם הפרי אדמה ממין שבעה והעץ לאו מן שבעה דתדחה העדיפות דמין שבעה את העץ אף דמבורר טפי משום דלמעוטי ברכות עדיפי. ובזה א"ש כל דברי התוס' דקאמרי דצריך לנהוג הכי בתפוחים וקליות כדפרישית לעיל פי' היינו כדפסקו לעיל כר"י וכלישנא דאין ברכותיהם שוות פליגי. וכן משמע מדברי הרא"ש דכתב אליביה דה"ג דהא דקאמר בדאין ברכותיהם שוות דמברך על זה וחוזר ומברך ע"ז לאו לענין הקדמה מיירי אלא לפטור חבירו א"כ משמע דלמ"ד דאף באין ברכותיהם שוות פליגי מיירי לענין לפטור חבירו ודו"ק

דף מג אמר ר"ח אמר זעירי כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמן חיה שמברכים עליו בורא מיני בשמים. וכתב בזה הרא"ש ז"ל בסי' ל"ה שחי' ידוע הוא שיש לה חטוטרת בצוארה ומתקבץ שם כעין דם ואחר כך חוזר ונעשה מושק. והרז"ה היה אוסר לאוכלו מפני חשש דם. וה"ר יונה פי' דיש טעם להתיר ולומר דפירשא בעלמא הוא אע"פ שמתחלה היה דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן שהרי הדבש שנפל לתוכו חתיכה של איסור אע"פ שהאיסור נמוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הנופל לתוכו לדבש כמו דבש דיינינן ליה ומותר הכי נמי אף על פי שמתחלה היה דם כיון דיצא מתורת דם בתר השתא אזלינן אע"פ שנותן טעם לשבח בתבשיל. וכתב על זה הרא"ש ז"ל ונראה דאפילו ראיתו צריכה ראיה עכ"ל. והנה דברי רבינו יונה צ"ע דהאיך כתב דהאיסור שנחזר לדבש מותר דהא קי"ל דכל היוצא מן הטמא אסור ועיין בבכורות דדבש גיזים וצרעה אסיר למ"ד דממצות אותו מגופן. ועוד קשה דהא ע"כ האי מושק לא נפסל מאכילות כלב והא קי"ל דכל האיסורים אם לא נפסלו מאכילת הכלב אסורים. והנראה בזה דהיינו טעמא רבינו יונה באיסור שנפל לתוך הדבש ונחזר לדבש דכיון דנתהפך למין היתר אמרינן דאיתעכולי אתעכל דכיון דגבר עליו ההיתר ואפכיה למינו אמרינן דנתבטל ונתעכל האיסור כמו בהמה שנתפטמה באיסור. ולא דמי ליוצא מן הטמא דהתם מין בפני עצמו יצא ואמרינן דעדיין האיסור בעצמו אלא דנשתנה במראיתו משא"כ כאן דההיתר עיכלו והפכו למינו ונתהפך לדבש דהיתר כמו היתר דיינינן ליה והנה חית המושק ע"כ חיה טהורה היא דאי חיה טמאה היא ודאי כל היוצא מן הטמא טמא אלא חיה טהורה היא והשאלה משום דנתהוה מן דם וע"כ אמר כיון דנהפך למין טהור מותר דעיכולי עכליה ונראה להביא ראיה להר"י מהדבש דרדה שמשון מגוית הארי דכיון דדרך הדבש להפוך כל דבר לדבש א"כ בשר הארי ודאי נהפך לדבש וכן מדויק דברי שמשון דאמר מהעז יצא מתוק דהיינו מגוף העז והיה המתוק דאי לאו הכי מאי חידש בהחדה הזאת וא"כ איך אכלו אותו הצדיקים שמשון ואביו וראיה טובה היא וודאי ממנה לקח הר"י דינו. ועוד נראה להביא ראיה להר"י דהא כל שומן ובשר יתהוו ונהפכו מן דם אלא דם רק בעיניה אסר רחמנא ומה שנתהפך ממנו מותר. ולא דמי לחלב