באר מים חיים (נוסינזון) סז

על תי' שהוא דוחק ומה לעיסה שהנחתום מעיד עליה. והנראה בפי' הסוגי' דסברת אביי דבעינן בגט נתינה אלימתא דומיא דידה דיהא תלוי רק בהבעל ולא ברצון האשה. ומתקיף לה ר"ש בר אשי והא שליחות לקבלה בעי דעתה דהיא יכולה לבטל השליחות וכן השליח וקרינן שפיר ונתן בידה. ותירץ דהתם הכתוב ריבה זה מושלחה. ואיבעית אימא שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב וכו' פי' דחזינן דבשליחות שעשאה התורה כמו באב לבתו איתא אף בע"כ א"כ הא דבעינן בשליחות דעתה ורצונה הוא משום דבטליה לשליחות ולאו שליח מקרי והחסרון הוא בשליחות אבל לא משום דבעי דעתה בנתינה וכן בהפקירה החצר משום דלאו חצירה הוא ולא משום דבעינן דעתה. ובזה א"ש כל דוחקי התו'

ובמה שבארתי ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ו מהל' גירושין הל' ט' וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אע"פ שחצירה קונה לה גיטה כגדולה מפני ששליחות קבלה צריך עדים ואין מעידים על הקטן שאינו בן דעת גמורה. וכתב המ"מ שאין זה מוכרח שי"ל דחצירה משום ידה איתרבי פי' וע"כ איתא בע"כ ולא איכפת לן במה שאין לה דעת אבל שליחות דמדעתה בעינן דעת. והראב"ד ז"ל השיגו דהא אף בתרומה לא תעשה שליחות אף דלא בעי עדים ועיין עוד בל"מ. ולפי מה שבארתי ניחא דרבינו אזיל בזה להמסקנא דהכא דאף שליחות הוא בע"כ כמו ידה ולתי' הזה מרבינן מושלחה דהשליח הוה כמו ידה ועיין בדברי רבינו פ"ה. וע"כ הוקשה לרבינו כיון דשליחות הוא כמו ידה וכמו חצירה דאיתא בע"כ ולא בעינן דעתה וא"כ למה קטנה לא תוכל לעשותו דמ"ש מחצירה דאית לה חצר. ולא דמי לתרומה ולשאר דברים דבעינן דעתו וע"כ קטן דלית ביה דעת אין עושה שליח. אבל הכא דלא בעינן דעתה גילוי מלתא בעלמא הוא דנתנה רשות לקבל בעדה. וע"ז תירץ דבעשית שליחות בעינן עדים וא"כ הוה מעשה גדולה דבעי דעת. ולא דמי למסירת הגט דבעי עדים. דהתם על מעשה דידיה מעידים שהוא בן דעת משא"כ הכא דעל מעשה דידה מעידים שאינה בת דעת ודו"ק

דף כב ע"א אין כותבים לא על הנייר המחוק וכו' מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירים. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' גירושין הל' י"ח וכמה ירחיקו העדים מן הכתב פחות משני שיטים כדי שיהיו נקראים עמו ואם הרחיקו העדים מן הכתב מלא שני שיטים פסול ואם מסרו לה בפני עדים אע"פ שהם מרוחקים הרבה ואין נקראים עמו ואע"פ שאין חתום עליו עדים כלל ה"ז כשר. והשיגו הראב"ד ז"ל דהא הוה כמזוייף מתוכו דהא יכול להוסיף תנאי בשני שיטים ותוציא הגט בעידי חתימה. ותמיהני איזה פסול יש כאן אם יוסיף תנאי קודם נתינת הגט דהא יכול להוסיף תנאים כמה שירצה בעל פה ומה לנו אם הוסיף כן בגט. וכן לא שייך לגזור דהיא תוסיף דבר מה דהלא לא תוכל לחייב אותו בכלום בגטה. ואם תפסול את גטה זה לא איכפת לן דמזוייף מתוכו לא מקרי אלא אם תקיים את גיטה שלא כדין. ואף דיכולה לעשות שטר בשני שיטים והעדים חתומים עליו זה לא שייך להגט דגט אינו שטר העומד לראיה אלא דגזירת הכתוב הוא דגירושין הוא ע"י כתיבת ספר כריתות וע"כ לא איכפת לן על מה הוא כתוב אלא כיון דאיכא עדים שכתב ונתן לה ספר כריתות ה"ז מגורשת והגט תוכל לאבדו וע"כ כשר אף על דבר שיכול להזדייף ועין בחיד' בכתובות בדף י"ט. ומזוייף מתוכו לא הוה בגט אלא בדאיכא חששא שמא תתגרש שלא כדין. וטעמא דהפסול בהרחקת שני שיטים משום שאין העדים נקראים עמו כיון דרחוקים שני שיטים שהוא שיעור שטר הוה כמו אין עליו עדים וע"כ בדאיכא עדי מסירה כשר ובזה ניחא סיום דברי רבינו ואע"פ שאין עליו עדים כלל כשר שתמהו המפרשים מאי רבותא בסיפא דהלא ברישא שמרוחקים העדים יותר יש לפסול דהוה כמזוייף או יכול להזדייף. ולדברינו ניחא דליכא כאן זיוף ולא יכול להזדייף אלא משום דהוה כמו שאין עליו עדים ודו"ק

דף כ"ד ע"ב א"ל אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ור"א היא. והקשו בתו' דבפ' ג"פ אמרינן דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים נשיהם אלא זה בפני זה ולר"א הא עדי מסירה ידעי שפיר אם זו היא אשתו אם לאו. ואומר ר"י דאין עדי מסירה מדקדקים לראות אם זו היא אשתו אלא כיון שמכירים שמה הכתוב בגט וכו' וע"כ בעי נמי שיהי' זה בפני זה ואז ב"ד ישאלו להם אם היה זה בפני זה ודבריהם דחוקים דאיך יתכן לחשוש דהעדי מסירה לא יכירו אותה דודאי צריכים להכיר שזו אשתו וכן משמע מכל הפוסקים. ועיין בר"ן בשם הרמב"ן שדחה כל דבריהם ומשמע מדבריו דלפי התקנה שאין מגרשין אלא זה בפני זה שפיר סומכים על גיטה בעידי חתימה לבד כמו בכל הגיטין ולא בעי שתביא נמי עדי מסירה.. וכן משמע מהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהל' גירושין וכותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו והוא שיהי' העדים מכירים שזה הוא פלוני ואשתו היא פלונית ואם היה באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חבירו שמא יכתוב גט ויליכנו לאשת חבירו ויגרשנה עמו. ומשמע מדבריו דאם יוליכנה לאשת חבירו תהני כאן עדי חתימה ולא תבעי לעידי מסירה. וכן כתב בפכ"ד מהל' מו"ל הל' ח' דשני יוסף בן שמעון אין מוציאים מעליהם שטר חוב אלא אם כן באו עדי השטר והעידו שזה השטר וזה הלוה וכן אין מגרשים נשיהם אלא זה בפני זה. משמע מלשונו דזה בלא זה דכותבים בהלואה סגי בעידי מסירה לבד ובגט סגי בתקנה דאין מגרשין אלא זה בפני זה אבל לא צריכה שתביא עדים שזו היא שנתגרשה אלא סומכים שפיר לפי התקנה על גיטה בעדי חתימה לבד כמו בכל הגיטין. ולדבריהם הקושיא דמקשה הכא היא הקושיא דמקשה בב"ב. והא דלא מתרץ הכא דאין מגרשים אלא זה בפני זה. תי' הרמב"ן דניחא ליה לאוקמי כר"א דרישא אוקמינן כוותיה. ועוד נראה דאפשר לומר דהתקנה דאין מגרשין אלא זה בפני זה נתקנה בימי האמוראים וע"כ לא יכול לתרץ על המשנה כן. והב"י בסי' קל"ו וכן הרמ"א בהג' שם העתיקו דברי רבינו ירוחם שכתב על הא דאין מגרשין אלא זה בפני זה שבעי שתביא עדים שנתגרשה זה בפני זה או עדי מסירה. ונראה שר"י בא נמי לתרץ קושית הראשונים מדוע לא מתרץ כאן כמו בב"ב וע"ז מתרץ ר"י דאף לפי התקנה צריכה בירור שנתגרשה זה בפני זה וע"כ מתרץ באופן פשוט בעידי מסירה ור"א היא. ותמיהני על הב"י ורמ"א שהביאו להלכה דברי ר"י ולא הרגישו כלל שהרמב"ם והרמב"ן והר"ן מקילין בזה דלא צריך בירור כלל שנתגרשה אלא זה בפני זה וסומכים שפיר על עדי חתימה לבד. ובאמת כדבריהם נראה דלמה לנו לחוש שלא נעשה כתקנת חכמים וע"כ במקום עיגון ודאי שפיר נוכל לסמוך על דבריהם: ובזה ניחא דביבמות קי"ט במת יצחק אמר רבא התם דלא חיישינן לתרי יצחק ומייתי ראי' בחבי בר נאני דשכיחא טובא במחוזא ואגבי בהו רבה בר אבוהו זוזי ולא חיישינן לנפילה ומסירה וה"נ לא ניחוש לתרי יצחק. והקשו בתו' דמאי ראי' מייתי לאיסורא מממונא. ולמה שבארתי ניחא דרבא ס"ל דאף באיסורא כדהכא הדין כן

והנה הרא"ש סי' ג' הכא מקשה דהתם מסיק רבא דלא חיישינן לתרי יצחק ומ"ש מגט הנמצא דחיישינן לתרי יצחק. ותירץ דבגט אפשר לתקן. ודבריו תמוהין דהא אף בגט היכי דלא אבד לא חיישינן ומאי ראי' מייתי התם מחבי בר נאני דהתם לאו בשטר הנמצא מיירי. והנראה בזה היכא דהספק אחר שכבר נעשה מעשה היתר דהיינו התם במוחזקת בגט דכבר נעשה מעשה הגירושין וכן במת יצחק דכבר נעשה ההיתר ע"כ לא מחזיקינן אסיר לחוש לחששות. משא"כ בגט הנמצא דלקמן (דף כ"ז) דעדנה לא נתגרשה וע"כ מעמידים אותה בחזקת איסור וחיישינן לתרי יוסף בן שמעון במקום שהשירות