באר מים חיים (נוסינזון) סד

יכלו הקדושין לחול כיון דשייר לה שלשים יום ולא מהני שיורא בקדושין ולא חלו אלא לאחר שלשים יום דלא גרע מלאחר ל' גרידא בלא מעכשיו וזה הפי' מדחזרה הוה. ושמואל סבר דבתורת תנאי שייר לה הני שלשים יום. וקאמר אביי דלטעמא דרב פי' דס"ל דשיורא לא מהני בקדושין וע"כ הוה חזרה בשייר לה שלשים יום וע"כ אם בא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום והשני מעכשיו ולאחר כ' יום והשלישי מעכשיו ולאחר י' יום מראשון ומאחרון צריכה גט ומאמצעי אינה צריכה דממ"נ אי תנאה הוה דקמא קדושין דבתרא לא הוה קידושין אי חזרה הוה דבתרא הוה קדושין דקמאי לא הוה קדושין. ור"י פליג וסבר דאפי' מאה תופסין בה דשוו אנפשיה כי שרגא דליבני דכל חד רוחא לחבירו שבק. וסבר ר"י דבאמת משייר לה הני שלשים יום בתורת חוץ בכ"ז מהני בקדושין ולא דמי לגט דהתם כריתות בעינן אבל בקדושין מהני שיורא. וכן פי' המ"מ דלר"י מהני שיורא בקדושין. וע"כ חלו הקדושין דהראשון מעכשיו אלא דשייר לה שלשים יום. וכיון דשייר לה שלשים יום בתורת חוץ מהני נמי קדושי השני על הזמן דשייר לה וכיון דחלו ע"ז הזמן תו לא פקעי בכדי כדאמרינן בירושלמי הובא בר"ן פרק זה באומר הרי את מקודשת לשלשים יום דקדושין לא פקעי בכדי ואין א"א יוצאה בלא גט. וכן אמרינן בנדרים (דף כט) בהאומר היום את אשתי ולא למחר דצריכה גט. ודוקא כסדר הזה אבל אם השני נמי שייר לה כל הזמן דשייר הראשון דהיינו אם אמר מעכשיו ולאחר מ' לא חלו קדושי שני דאז כבר היא אשת הראשון ובאמת לא יוכל לקדשה אלא על הזמן דשייר הראשון. ומקשה לר"י מהמתני' מהיום ולאחר מיתה גט ואינה גט וכיון דסבר דמשייר לה הל' יום בתורת חוץ לא יכול הגט לחול מעכשיו דשיורא בגט לא מהני וא"כ הוה חזרה וכלאחר גרידא וכדבארתי לעיל וא"כ הוה גט לאחר מיתה. ואנן קי"ל כרב כדפסק הרי"ף דמספקא לן אי תנאה או חזרה הוה דסוגיא דעלמא אזלה אליביה כדהביאו המפרשים. אלא דזה הוה בגיטין אבל בקדושין לא הוה חזרה דבהא לא קי"ל כרב דשיורא לא מהני בקדושין. ואנן קי"ל דשיורא מהני בקדושין כדאמר אביי בגיטין שם את"ל כדר' אבא וכדפסק רבינו פ"ז מהל' אישות דאם אמר לה חוץ מפלוני ה"ז ספק מקודשת. וא"כ ממילא קי"ל כר"י דאפי' מאה תופסין בה דאף דשייר לה הני שלשים יום בתורת חוץ לא הוה חזרה וקדושי כולם תופסין בה כדבארתי. ונמצא כל פסקי הגאונים עולים בסגנון חדא דפסקו כרב וכר"י וניחא הא דהרי"ף השמיט הא דאביי

ובזה ניחא דאמרינן בבבא בתרא (דף קל"ו) לענין ממון דמהני באומר מעכשיו ולאחר מיתה ולא דמי לגירושין דמספקא לן אי תנאה הוה או חזרה דבממון אמרינן דגופא קני מהיום ופירות לאחר מיתה. ולכאורה הדבר תמוה דמ"ש ממונא מגירושין דהא בגירושין נמי נוכל לאמר דתנאה הוה בכ"ז מספקא לן אולי חזרה הוה ומדוע לא נאמר שם דחזרה הוה. ולפי מה שבארתי ניחא דטעמא דהוה חזרה משום דמשייר לה הזמן בתורת חוץ ובגירושין לא מהני שיורא ובטל מעכשיו וא"כ ממילא הוה חזרה אבל בממון מהני שיורא אף בתורת חוץ וא"כ לא הוה חזרה אלא אמרינן דשייר הזמן עד לאחר מיתה וע"כ גופיה קני מהיום ופירות לאחר מיתה ודו"ק

דף סב ע"ב יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב אמר פירות ערוגה זו מחוברת יהיה תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיבאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימים. ומוקי לה דוקא בשחת אבל לא באגם כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימים כשהוכר עוברה ופירש רש"י דבעינן הוכר עוברה דומיא דשחת. ומסיק דהא דראב"י בשיטה אמרו דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ותמהו על הרמב"ם ז"ל דכתב פ"ז מהל' אישות דאם אמר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה וכו' אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת. דהא הכא מסקינן דאליביה דראב"י נאמר דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורבינו פסק פ"ה מהל' תרומות דלא כראב"י ורבה ור"י. ועוד דבהל' מכירה כתב המזכה לעובר לא קנה ולא כתב שם דאם הוכר העובר קנה. והנראה בביאור זה דהנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דאין לעובר זכיה אפי' בירושה הבא מאליה ובבבא בתרא (דף קמ"ג) אמר ר"י דאף דמזכה לעובר לא קנה במזכה לבנו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ופסקו כן כל הפוסקים. והקשה הראב"ד ז"ל כיון דאית לעובר זכיה היכי דאביו מקנה לו וכ"ש בירושה הבא מאליה. ועיין בזה בהרא"ש פרק אלמנה לכ"ג מה שהביא בזה בשם הרמב"ן ז"ל ובש"ך סי' ר"י בח"מ ס"ק א' ובהאחרונים. והנראה בזה דליכא כאן ק"ו מירושה דהתורה אמרה גזירת הכתוב דרק אחר הלידה זכה בירושה דוילדו לו בנים אמר רחמנא וכן ביבום ילפינן בירושלמי דאין העובר פוטר מלהקים לאחיו שם. אבל ודאי נפש הוא אף במעי אמו ולא הוה כחתיכת בשר בעלמא וכן אמרינן דמאיש כי יכה כל נפש הוה אמינא אפי' עובר. וכן משמע לעיל (דף כ"ד) דהעובר יוצא בראשי אברים שאינם חוזרים וקרינן ביה שפיר עבדו או אמתו. וע"כ ודאי מדינא אית ליה זכיה. ואינו ענין לעובר ירך אמו דכיון דאית ליה חיות בפני עצמו מצי קני במקנה לו לבדו כמו דאית זכיה להאם לבדה ולא אמרינן דיקנה העובר בהדה. והא דמזכה לעובר לא קני היינו משום דהוה אסמכתא דלא סמכה דעתו להקנות לו. ובזה ניחא דבבנו כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וסמכא דעתו להקנות לו מצי שפיר קני כשהוכר העובר. ובזה ניחא דברי רבינו דה"נ שפיר מצי לקדש את בתו כשהיא עוברה דלא הוה כחתיכת בשר בעלמא ושפיר קרינן את בתי נתתי לאיש דלא שייך אסמכתא בקדושין דהא קנה בודאי. ועוד דבקדושין לא מקרי קונה דבר שלא בא לעולם דהבעל לא קנה מידי כדבארתי לעיל בחידו' לדף ז' אלא דהאב יאסור את בתו דזכתה לו תורה והאב הלא יש לו יד. והא דמדמינן הכא עובר לדראב"י הכי מדמינן כמו דאמרו לראב"י דדוקא בשחת יכול לתרום אבל לא באגם דהוה כמו שאינו כלל דלא יכול לחול עליו שם תרומה ה"נ הכא בעובר דכ"ז שלא הוכר העובר הוה כמו שאינו כלל. אבל באמת עובר עדיף מדראב"י דהתם תבואת זרעך בעינן שתהא זורע אותו ומצמיח וע"כ לא קי"ל כראב"י ומחשיב אף שחת לדבר שלא בא לעולם אבל הכא כיון דאית ליה לעובר חיות ונפש ואדם קרינן ביה אית ליה זכיה: והא דכתב רבינו פ"ז מהל' עבדים הכותב לשפחה מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימים הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמו שמשחרר חציה. וע"ש בהשגות ובל"מ ומשמע מדבריו דעובר אין לו זכיה וחציו דהאם מקרי. אבל באמת לא קשה מזה כלל למה שבארתי. דהתם שאני דבשחרור כריתות בעינן ומזה הטעם לא יכול לשחרר חציה וע"כ כיון דהולד תלוי בחיות האם ואגיד באמו לא יכול לשחררו דאנן כריתות בעינן והכא הולד עוד אגיד בהאם ולא הוה כריתות. ותדע דהא בראשי אברים יוצא שפיר כדבארתי. משא"כ ברישא דהאם אין חיותה תלוי בהולד וע"כ שפיר מקרי כריתות ויכול לשחררה בלא הולד. אבל הכא בקדושין כמו דיכול לקדש האם ולא אמרינן דמקדש חציה ה"נ יכול לקדש הולד ולא הוה כמקדש חציה ודו"ק: מסכת גיטין

דף ח ע"ב ת"ר עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה נכסין לא קנה. אבעיא להו כל נכסי קנויין לך מהו וכו'. אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו וכו'. אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה. א"ל רב אדא בר מתנא לרבא כמאן כר"ש דאמר פלגינן דבוריה דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו