באר מים חיים (נוסינזון) נה

ארעתא תרתי משמע. כתבו דכל היכי דסופו לחזור לבעלים הוה משאיל מוחזק ולא אזלינן בזה בתר חזקה דהשתא. והביאו ראיה מההיא דמרחץ שזכרנו לעיל וכתבו דאין חילוק בזה בין קרקע למטלטלין. ולדברי התוס' האלו תפס ברשות קודם שנולד הספק דוקא היכא שהתפיסו לחלוטין בתורת מקח. וזה ראיה לפי' דתפס קודם שנולד הספק היינו ברשות ומשום דאזלינן בתר חזקה דהשתא. ודעת התוס' בב"מ (דף ק"ג) בההיא דשאל מרא למרפק בה פרדיסי הביאו שני תירוצים ולתי' השני תפיסה מהני במטלטלין הם התפיסו ברשות קודם שנולד הספק ואף בתורת שאלה נלך בתר חזקה דהשתא וכן הביא הרא"ש שם שני התי': ובזה נראה לפרש דעת תרומת הדשן הובא בס' ת"כ סי' נ"ז דהיינו דהכריע כדעת התוס' בבבא בתרא שהעתקנו דהיכי דבא לידו בתורת שאלה לא מהני תפיסתו. והביא ראיה מדברי הרא"ש מדהביא הרא"ש ז"ל בב"מ מחודש העיבור בההיא דמרחץ דלא מהני תפיסה בספק. אע"ג דהתם מקרקעי כדהקשו האחרונים אלא ע"כ ס"ל עיקר כדעת התוס' בב"ב דאין חילוק בין קרקע למטלטלין וכיון דסופו לחזור לבעלים לא אזלינן בתר חזקה דהשתא ולא מהני תפיסה קודם שנולד הספק אלא היכי שהתפיסו לחלוטין כההוא דאמר ר"ע פ"ח דבכורות אם נתן לא יטול אבל לא היכי שהתפיסו בתורת שאלה ומדברי התוס' האלה הוציאו חילוקו: והש"ך בת"כ הבין בדברי ת"ה דמיירי דתפס חפץ אחר בעד הענין שמחולקים עליו ואם בא לידו בתורת שאלה לא מקרי תפס קודם שנולד הספק וחתר למצוא ראיות לדברי תרומת הדשן והשיג עליו במקצת דברים אבל האמת יורה דרכו דדברי ת"ה לקוחים מדברי התוס' בב"ב שזכרתי ובחנם השיג עליו: וכן הבין דברי ת"ה בתשובת ה"ר דוד בן לב הובא בת"כ סי' פ"ג שכתב אף דכ' הרא"ש בההיא דב"מ אושלן מרא למרפק בה פרדיסי דמהני בזה תפיסה קודם שנולד הספק איברא מדברי הרא"ש פ"ק דמציעא ומפרק האשה שנתארמלה לא משמע הכי. והיינו כדבארתי דבפרק השואל הביא הרא"ש ב' תי' ולתי' האחד מהני תפיסה קודם שנולד הספק אף בבא לידו בתורת שאלה. אבל בכתובות ובב"מ שהכריע הרא"ש דלא מהני תפיסה מההיא דמרחץ ע"כ ס"ל דבא לידו בתורת שאלה לא מהני תפיסה. והיינו כדעת התוס' בבבא בתרא שהבאתי אבל בבא לידו לחלוטין כתב בפי' הרא"ש בכתובות דמהני תפיסה קודם שנולד הספק. והש"ך השיג עליו ובחנם השיג: ובזה ניחא תשובת מהר"י בן לב שהביא הש"ך בס' ת"כ סי' פ"ו בענין פשרה שהיתה בטענת אונס וגיזום וכבר שלם לו האחד להאחר כפי הפשרה ומסיק בזה דמקרי תפס קודם שנולד הספק. והשיג הש"ך עליו דדבריו סותרים למה שכתב בעצמו שם סי' מ"ז דלא מהני תפיסה דאלמנה משום דהספק נולד קודם התפיסה. ולדברינו ניחא דההיא תשובת מהריב"ל סי' צ"ז מיירי בהתפיסו ברשות וע"כ קרי ליה שתפס קודם שנולד הספק אבל ההיא דסי' מ"ז שתפסה מעצמה בשביל הטענות קרי ליה אחר שנולד הספק והיינו כדבארתי ואין כאן סתירה. ובחנם השיג עליו שם הש"ך ובסי' קי"ט בס' ת"כ: עוד הקשו הש"ך בסי' שי"ב ובס' ת"כ על דברי הרא"ש שזכרנו שכתב דלא מהני תפיסה בשמא והביא ראיה מההיא דמרחץ ששכרו בי"ב דינרים לשנה מדינר לחודש ואמר ר"נ קרקע בחזקת בעליה עומדת והקשה דהא אמרינן בב"מ (קי"א) מלוה אומר שלש ולוה אמר שנים וכבר אכל המלוה הפירות דקרקע בחזקת בעלה קיימא וא"כ אף בברי לא מהני תפיסה. ותמיהני דהא כתבו התוס' בפי' בב"מ (דף ק') דדוקא בדאיכא דררא דממונא להאי ולהאי מהני תפיסה בברי אבל בדליכא דררא דממונא ודאי לא מהני תפיסה בעדים אף בברי. והא דמקשה שם מדר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימא היינו דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא בקרקע. אבל בברי בדאיכא דררא דממונא כההיא דמרחץ מהני שפיר תפיסה בברי כדהוכיחו התוס' בב"מ (דף ק')

והא דכתבו התוס' בב"ב (דף ב') ד"ה לפיכך נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם דכיון דאם היה באים לחלוק מקודם שנפל הכותל היו חולקים אף לרבנן דסומכוס כיון דתרווייהו אין מוחזקים ואיכא דררא דממונא להאי ולהאי וא"כ אפי' נפל לרשות האחד לא יפסיד כחו. וקשה דהא לדעת התוס' והרא"ש מהני תפיסה היכי דטוען ברי ואיכא דררא דממונא. והנראה בזה לחלק דהתם איכא דררא דממונא דכולו דמר וכולו דמר וע"כ מהני ברי שלו כיון דדררא דממונא מסייע לו משא"כ הכא דדררא דממונא מסייע דשותפות הוא וע"כ לא יכול לתפוס וכן בשנים אוחזים בטלית לא מהני תפיסה דדררא דממונא מסייע דתרווייהו הוא: אבל בשור שנגח הפרה נראה דמהני תפיסה לדעת התוס' היכא דהניזק טוען ברי. והקשה התומים דהא בב"ק (דף לה) בשני שורים רודפים אחד גדול וא' קטן אחד תם ואחד מועד דהמוציא מחבירו עליו הראיה ובפי' כתבו התוס' שם דלא מהני תפיסה. והנראה בזה דהתם כיון דמחלוקתם מטעם הודאה ומחילה לדעת התוס' לא מקרי דררא דממונא כיון דע"י טענותיהם בא הספק ודו"ק

דף פ ע"א איבעיא להו בעל שהוריד אריסים תחתיו מהו אדעתא דבעל נחת איסתלק בעל איסתלקו להו או דלמא אדעתא דארעא נחית וארעא לאריסי קיימא. מתקיף לה רבא בר רב חנן מ"ש מהיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דשמין לו וידו על התחתונה. ומשני התם ליכא אינש דטרח הכא איכא בעל דטרח. ומסיק ר"ה בריה דרב יהושע חזינן אי בעל אריס איסתלק ליה בעל איסתלקו להו ואי בעל לאו אריס ארעא לאריסי קיימא. והרמב"ם ז"ל כתב פ"י מהל' גזילה והובא באה"ע סי' פ"ח סעיף י"ב בעל שהוריד אריסין וגרשה אם הבעל אריס נסתלק הבעל נסתלקו הם ושמין להם וידם על התחתונה ואם אין הבעל אריס על דעת הקרקע ירדו ושמין להם כאריס. וכתב ע"ז הב"ש דהרמב"ם מיירי דלא אכל הפירות אבל אם אכל הבעל קצת הפירות הפסידו הם לגמרי דהא ירדו על דעת הבעל כדמשמע מהגמרא והרמב"ם מודה בזה. אבל מסתימת לשון רבינו לא משמע כן דהוה מחלק בזה ובפרט דהגמ' מיירי בדאכל ודרכו של רבינו לכתוב ההלכה באופן דמיירי הגמ': והנראה בזה דדעת רבינו כיון דמתקיף לה רבא בר רב חנן בפשיטות דלא גרע מיורד שלא ברשות לא שבקינן פשיטותא דרבא בר רב חנן מקמי דיחוי' דהגמרא. ועוד דמאי קאמר דאיכא בעל דטרח הא חזינן דלא חפץ לטרוח והלא לא נוכל לכוף אותו לטרוח ולעשות שבח. ועוד דאף בבעל דלאו אריס יכול לשכור פועלים. ועוד בכל יורדי שלא ברשות נפליג אם איכא מאן דטרח כמו שהביא באמת הריטב"א. וע"כ מפרש רבינו דברי ר"ה בריה דר"י דהכי קאמר דאם הבעל אריס הוה כיורד שלא ברשות דלא היתה בזה דעת האשה דבעל יוריד אריסין וזה שדקדק רבינו דלא ירדו אלא על דעת הבעל פי' ולא על דעת האשה ואם בעל לאו אריס ארעא לאריסי קיימא והוה כמדעת האשה הוריד האריסין וכיורד ברשות ודו"ק: דף פ"ו ע"ב בעא מיניה רמב"ח מר"ח הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והניחתו בצדי רשות הרבים מהו וכו'. א"ל מגורשת מדר"נ דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה האומר לחבירו משוך פרה ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה אפי' עומדת באגם מאי לאו היינו אגם היינו צדי רשות הרבים. התוס' כתבו דר"נ איירי בדאמר מעכשיו כדאמרינן לעיל (דף פב) דדוקא במעכשיו מהני וכן האבעיא דגט מיירי במעכשיו אבל הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' גירושין. הביא האי דין דהכא דמגורשת בדלא אמר מעכשיו ובפ"ב מהל' מכירה גבי פרה כתב דבלא אמר מעכשיו לא קנה כלל ובדאמר מעכשיו משמע מדבריו דמהני אפי' ברה"ר שכתב דהוה כמו שהקנה מעתה על תנאי וא"כ לפ"ז אפי' ברה"ר וכן כתב המ"מ ועיין בל"מ מה שהרבה לתמוה על רבינו. והנראה בזה לדעת רבינו דר"נ פליג על ר' יוחנן דלעיל (דף פב) כדכתב הר"ן וסבר דאף בפרה קנה בלא אמר מעכשיו וע"כ בעי דוקא