באר מים חיים (נוסינזון) מט

ידיה דנוכל לפרש דשלא יהנה מידיה קאמר דחל הנדר דתאסור היד שלא יהנה ממנה ואמרינן בזה סתם נדרים להחמיר ועל היד קאי כמו דאמרינן בפה מדבר עמך ידי עושות עמך

וכן כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהל' מכירה והובא בש"ע סי' רי"ג דהאומר פירות שובך או פירות כוורת הוה כאומר כוורת לפירותיו ושובך לפירותיו והיינו כדבארתי דמפרשים לשונו דמכירה קאי נמי על הכוורת כמו שכתב הסמ"ע מדלא אמר פירות שיולדו בהכוורת: וכן משמע מרבינו פכ"ב בהל' מכירה דביאר דפירות דקל הוה דבר שלא בא לעולם באמר מה שיוציא אילן זה מכור לך. ולפ"ז באמר פירות אילן אמרינן דאילן לפירותיו קאמר. והא דאמר שם בהל' ב' המוכר פירות דקל לא שיאמר בלשון הזה דהלשון כבר ביאר למעלה בהל' א' אלא לישנא דגמ' נקיט. והמ"מ מחלק בין פירות כוורת לפירות אילן. ודבריו דחוקים ולא נמצא בגמ' טעמים וחילוקים כאלה וע"כ יהי' הקושי' על רבינו מנין לו זה ולפי מה שבארתי מבואר הכל בגמ' ודו"ק

דף ס"ח ע"ב בגרה אין צריכה למחות נשאת אין צריכה למחות בגרה ונשאת צריכה למחות ומוקי לה בדמיתזנא מינייהו. והרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"כ מהל' אשות הל' י"ג נשאת הבת אחר שגדלה בין נערה בין בוגרת ולא תבעה פרנסתה אבדה פרנסתה בגרה וכו' אם נסקו האחים מלתת מזונותיה שהרי אין לה מזונות ושתקה ולא תבעה פרנסה אבדה פרנסתה לא פסקו האחים מזונותיה אע"פ שלא מחתה לא אבדה פרנסתה. ותמהו המפרשים על רבינו דמשוה נערה לבוגרת בנשאת דמגמ'. משמע דבנשאת בנערות אם מיתזנא לא אבדה ובנשאת בבוגרת אף אם מיתזנא אבדה כדקאמר בגרה ונשאת צריכה למחות ומוקי לה בדמיתזנא ורבינו מחלק בין מיתזנא ללא מיתזנא אלא בבגר ולא נשאת. והנראה דרבינו מפרש דהא דקאמר רבא הכא נשאת אין צריכה למחות היינו בקטנותה כדמיירי במתני' וכדמפרש רבינו בהל' י"ב שהקטנה אינה בת מחאה ובגרה ונשאת דקאמר רבא צריכה למחות מפרש רבינו דלאו דוקא בגרה אלא היינו נתגדלה אפי' בנערות דמ"ש נערה מבוגרת. ואל תתמה על לשון הגמ' דקרי לנתגדלה בגרה אף בנערה דהא בעולה סוגי' בגרה ממש. דזה כטעמיה וזה כטעמיה דהתם בגרה אתא לומר דאין לה מזונות מן הדין וע"כ על כרחך בבגר קאמר אבל הכא דהטעם משום דיש לה דעת למחול וכיון דלא תבעה בשעת נשואים מחלה מה לי נערה ומה לי בוגרת. וכן אין שייך לחלק בין מיתזנא ללא מיתזנא לאחר נשואים דהא הבעל חייב במזונותיה וא"כ ע"כ בגרה נתגדלה וכן נוטין דברי הר"י מיגש בש"מ ודו"ק

דף ע"א המדיר את אשתו שלא תתקשט באחר מכל המינים יוציא ויתן כתובה. ר"י אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות ל' יום. הא מתני' אוקמינה בנדרה סתם אליביה דרב או בנדרה איהי אליביה דשמואל ופליגי בזה דלת"ק כיון דנדרה סתם אליביה דרב או איהי אליביה דשמואל לא צריכה להמתין כלל וע"כ יוציא לאלתר ויתן כתובה ולר"י אף בזה צריכה להמתין עד השיעור. ולפ"ז ע"כ ה"פ דברי ר"י בעניות שלא נתן קצבה פי' דכבר עבר הקצבה ודלא כהמפרשים דלאלתר יוציא דמ"ש מעשירה. ובזה ניחא דפריך הגמ' על הא דבעשירות ל' יום מ"ט ולא ניחא ליה למימר דתסבול כמו כל אינך דמתני' משום כיון דנדר סתם אליביה דרב ואיהי אליביה דשמואל לא תוכל לסבול כלל כמו כל אינך דמתני' וע"ז יתרץ דאשה עשירה נהנית מריח קשוטיה ל' יום ולא תסבול כלל וכן בעניות דלא הורגלה לא תסבול כלל עד זמן הקצבה וע"כ צריכה להמתין אף בנדר סתם אליביה דרב או נדרה איהי אליביה דשמואל. אבל בנדר הוא במפרש אליביה דרב ולשמואל אף בסתם נראה דאף ת"ק מודה לר"י בהאי שיעור וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' אשות בנדר הוא כהאי שיעורה דכ"ע מודו בזה והמפרשים כתבו דפסק כר"י ותמהו דאיך שבק רבנן ופסק כר"י ותמיהני על דבריהם ודו"ק

דף ע"ה היו בה מומים ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומים הללו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומים הללו ומקחו מקח טעות דברי ר"מ. ופריך רישא ר' יהושע וסיפא ר"ג. ואמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו. ורבא משני רישא כאן נמצא וכאן היה וסיפא כאן נמצא וכאן היה. איתיביה אביי נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו והיה מקחו מ"ט עד שלא תתארס אין משנתארסה לא ואמאי לימא כאן נמצאו וכאן היו. ושני רבא משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו והאי ראה ונפייס מאי אמרת חזקה אין אדם מתפייס במומים הוה חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן. עד שלא תתארס העמד הגוף על חזקתו לא איכא למימר מאי איכא חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונפייס אדרבה אין אדם מתפייס במומין והעמד ממון על חזקתו. וכתבו התו' רישא כאן נמצאו וכאן היו ולא מצי למימר השתא העמד רשות האב על חזקתו דהא איתרע ליה שנמצאו ברשותו הילכך אזלינן בתר חזקת ממון והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצא ריעותי' ברשות הבעל שנשאת וכו' דלא אתרע חזקת רשות האב ולכך נאמנת לר"ג. ונראה בכוונת דבריהם דקשיא להו דהא במשארסתני נאנסתי הלא איכא עוד ספק דאולי ברצון הוה וא"כ בכאן נמצא לא אתרע רשות הבעל דאף דכאן היו אולי הוה ברצון ומפסדת כתובתה וע"ז יתרצו דכאן נמצא לא צריך אלא דלתרע רשות האב וע"כ היכא דלא איתרע חזקת ורשות האב אף דהבעל נמי לא אתרע נאמנת לר"ג וע"כ נאמנת לענין ספק רצון וכן בטענת מוכת עץ כיון דלא אתרע רשות האב. ובזה א"ש דלא חילק הגמ' לעיל ד' י"ב על הקושיא לימא דרב יהודא דשמואל היא משום כאן נמצא משום דלא מגרע כלל רשות הבעל בספק דרצון ובטענת מוכת עץ וע"כ קאמר הא דמהימנא בזה הוא משום ברי ושמא. ורב אשי משני דרישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך. ואיתיביה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי דמודו חכמים לר"מ במומים הראויים לבא עמה מבית אביה לבית בעלה שעל האב להביא ראיה ואמאי מנה לי בידך. ומשני הב"ע ביתרת. והנה הרי"ף ז"ל השמיט כל הסוגיא הזאת והביא המשנה כצורתה וכתב עליה רק מימרא דרב יהודא אמר שמואל דהמחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור דבעל החמור צריך להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה דכל שנולד ספק ברשותו עליו הראיה ותנא תונא כלה. ותמהו המפרשים דמדוע השמיט הרי"ף האי סוגי' דכמה הילכתא גברותא וכמה חילוקים איכא בין תירוצא דרבא ורב אשי דבבוגרת לר"א מנה לי בידך ועל הבעל להביא ראיה ולרבא כאן נמצא וכאן היה. ותירץ הרא"ש דאף רבא מודה בבוגרת ואין חילוק ביניהם. ותמהני דבכ"ז היה לו להרי"ף להביא האי סוגיא לילף מינה דבוגרת על הבעל להביא ראיה. ועוד דסברת הרא"ש דבוגרת ברשות הבעל מקרי לא שייך אלא לפרש"י דפי' דלמסקנת הש"ס בהמחליף פרה בחמור ומת החמור דעל בעל הפרה הראיה אבל לשיטת הרי"ף דבעל החמור צריך להביא ראיה א"כ הכא ודאי בוגרת לאו ברשותיה דבעל קיימא. ועוד איכא