באר מים חיים (נוסינזון) מה

תקנו שטר משום פסידא דלקוחות דאין קול לכל הפרטים והתנאים בעל פה וע"כ תקנו דיהיה הכל בכתב. וע"כ אם השטר הוא בעידי מסירה בעינן דהשטר יהיה על דבר שאין יכול להזדייף אבל אם כתב על דבר שיכול להזדייף פסול כיון דיכול למחוק ולהוסיף בו הוה כמו שאינו והוה רק עדות בעל פה אבל בדבר שאין יכול להזדייף יכולים העדים להכירו בטביעת עין כמו שכתבו התוס' בגיטין דף כ"ג. וע"כ כמו כן אין יכולים להוסיף תנאי על פה על השטר דתנאי פרט ואופן מן השטר ואם אמרו דתנאי על פה היה עוקרין ופוסלין את השטר דהוה כמו אמרו דחצי שטר על פה הוא וחכמים פסלו שטר ע"פ משום פסידא דלקוחות וע"כ אין נאמנים בכתב ידם יוצא ממקום אחר דעקירת השטר הוא. אבל בגטין הא דבעי שטר גזירת הכתוב הוא דבעי דכתב לה ספר כריתות והיינו עיקר הגט אבל לא התנאים דאינם שייכים לספר הכריתות ויכול לעשותם בעל פה דלאו משום קלא בעינן הכתב דהספר כריתות. וע"כ כשר אף ע"ד שיכול להזדייף דהא איכא וכתב לה ספר כריתות ועל אמתת הדבר יעידו עדי מסירה בע"פ. וכן בשטרי קנין דשדי מכורה לך או נתונה לך דהכתיבה בזה מגזירת הכתוב ולא לראיה והתנאים הפרטים של אלו יכולים למוסרם ע"פ. וכן כשרים ע"ד שיכול להזדייף. והנה להתוס' והמפרשים דשטרי קנין אף דעומדים לרמיה כשרים בדבר שיכול להזדייף אף לגבות ממשעבדי וה"נ יכול להוסיף עליהם תנאים על פה כדבארתי. וצדקו דברי מהרש"ל שהובא בנה"מ שם שמה שמעידין שלא מכר כי אם לעלות לא"י עדותם זה בשטר לא מקרי חוזר ומגיד פי' העדות האלו שהעידו מקודם בשטר לא מקרי חוזר ומגיד והיינו כדבארתי דבשטרי מכר יכול להוסיף בתנאים בעל פה. אבל להרמב"ם ז"ל פכ"ז מהל' מו"ל כל שטרי ראיה אף שטרי קנין דעומדין לראיה פסולין ע"ד שיכול להזדייף לגבות ממשעבדי וגרע ממכר ע"פ עדים דכולי מלתא בע"פ ואף שטרות שאין בהם אחריות פסולין ע"ד שיכול להזדייף דראיה שבהם כמו שאינו אלא כולי מלתא צריכים העדים להעיד בע"פ וע"כ כמו כן אין יכולים להוסיף בהם דברים בע"פ דאולי נסמוך ע"ז השטר וישכח הדברים שבעל פה והוה כדבר שיכול להזדייף דבעינן או כולי מלתא בשטרא או כולי מלתא בע"פ. וע"כ סתם רבינו וכתב דבכל השטרות לא יכלו לומר תנאי היה דברינו דהוה עקירת השטר וכחוזר ומגיד וכ"ש להפוסקים דאין הלכה כר"ש בשאר שטרות ולא מהני בהו עדי מסירה דלא יוכל להתנות תנאי ע"פ בשטר וע"כ לא מהימני עדים לומר תנאי היו דברינו ודו"ק

דף כא ע"ב שלשה שישבו לקיים השטר וקראו ערעור על אחד מהם עד שלא חתמו מעידים עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם. ופרי ערעור דמאי אי עירעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו. ופי' רש"י והרי"ף והר"ח ולא מתכשר. ואי ערעור דפגם משפחה גילוי מלתא בעלמא הוא ופי' הרי"ף ור"ח ואף משחתמו מעידים עליו וחותם דנתגלה הדבר דכשר הוה ולא בטל וועד המושב ולא הוה החתימה בשקר ומסיק לעולם ערעור דגזלנותא וקאמרי הני דידעינן ביה דעבד תשובה ופי' הרי"ף ור"ח דבעבד תשובה פסול הוא עד שיעידו בב"ד שעשה תשובה וא"כ פסול היה בשעה שישבו לחתום ונמצא חתימתן בשקר. ועיין בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו שהקשה על הרי"ף דמדוע לא מתכשר אלא משעה דהעידו עליו בב"ד דעבד תשובה דהא לפסול קי"ל כאביי דלמפרע הוא נפסל כ"ש לענין הכשר דלמפרע מתכשר ודחה בזה דברי הראשונים. והנראה בזה דלא דמי דלפסול נפסל ממילא משעה שעבר על דברי תורה דנעשה תיכף רשע אבל ליתכשר ע"י תשובה צריך דקדוק אם תשובה אמתה והגונה היא דהרבה פעמים עירומי קמערים והצריכו חכמים חומרות הרבה בתשובה לפרוש בזה אף מן המותר כמבואר בסנהדרין דף כ"ו ובהרבה מקומות בש"ס וע"כ בעי ודאי ישיבת ב"ד אם יכול להתכשר ע"י תשובה הלזו וכ"ז דלא התכשר בב"ד ודקדקו בו לא יחזור ממילא להכשרו וצדקו דברי רבותינו ואין כדאי בזה לדחות דבריהם הקדושים ודו"ק

דף כב ע"ב אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא. ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר אביי תרגמא בעד אחד ע"א אומר מת הימנוהו רבנן כתרי וכדעולא דאמר עולא כל מקום שהאמינה התורה ע"א הרי כאן שנים והאי דקאמר לא מת הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. אי הכי אפי' לכתחלה. משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. והרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' גירושין השמיט זה דלכתחילה לא תנשא. ובאמת כן משמע נמי פשטות הסוגיא דיבמות. וכן תמוה נמי סברת ר"א דבא להחמיר מעצמו על של תורה ואיזה לזות שפתים הוא כיון דמדינא זה מהימן וכבר התירו ב"ד על פיו וזה הבא אחריו לא מהימן. ואדרבה יאמרו קמו רבנן במלתא דאין ממש בדברי השני: והנראה בזה דהרמב"ם ז"ל מפרש דמיירי בשני העדים באו בבת אחת ומיירי בטוענת ברי לה ונשאת להעד שהעיד לה. והיינו הדין דמבואר ברבינו הל' י"ט שם וז"ל באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק ואם נשאת להעד שהעיד לה והיא אומרת ברי לי שמת ה"ז לא תצא. ומזה הסוגיא לקח רבינו דינו ולכתחילה לא תנשא להעד כדאמרינן במשנה יבמות דף כ"ה שהעד שהעיד שמת לא ישא את האשה והיינו דרב אסי שמביא ע"ז הפסוק הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים. והא דקאמר אפי' לכתחילה נמי היינו משום דכאן היא נמי טוענת ברי. ומשני דבכל זה איכא נמי טעמא דרב אסי דיהיה בזה לזות. ואל תתמה דלא מפרש הגמרא בזה בטוענת ברי ונשאת להעד. דסמך בזה אסוגיא דלעיל דמוקי בהכי פלוגתא דר' מנחם בר' יוסי ורבנן. דהא למאי דמוקי לה בשנים ע"כ נמי דבהכי מיירי וכ"ש בע"א דבע"כ צריך לאוקמי בהכי. ומייתי מדעולא דמהני העד דאומר מת כשנים לאפוקי מחזקת א"א אף בבת אחת כיון דהוא והיא אומרים ברי להם ודו"ק

ת"ר שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לח נתקדשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא. ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר אביי תרגמא בע"א ע"א אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי והאי דאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. והקשו בתוס' דאמאי לא תנשא לכתחלה דהוה ליה לאוקמי אחזקה. ועיין בהר"ן שכתב דאפי' בדליכא עד מכחיש לא מהימן העד דאומר מקודשת אפי' היא שותקת או אינה יודעת כגון דעד מעיד שקדשה אביה דאין דבר שבערוה פחות משנים ומביא ראיה מסוגיא דקדושין (דף סו) באמר לו אשתך זנתה והוא שותק דאמר רבא אין דבר שבערוה פחות משנים. וכן נראה להוכיח מהמשנה שם (דף סה) דאינה נאמנת לאמר על בתה שמקודשת היא. וכן אמרו דוקא לאב אית ליה נאמנות ודוקא עד שתבגור משום דבידו לקדשה כמבואר ברבינו פ"ט מה"א הל' י'. והנה התוס' והר"ן תירצו דסוגיותנו מיירי בזרק לה קדושין ספק קרוב לו וספק קרוב לה וע"כ חוששין בזה. ותמה הר"ן על הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהל' אישות הל' ל"א אמר ע"א מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי ה"ז מותרת. אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי. ותמהו עליו דמשמע מדבריו דבאינה יודעת נאמן ע"א אפי' בהכחשה וכבר הוכחתי מההיא דקדושין דאינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים. ועוד תמהו דמ"ש בסיפא בהכחשה כתב דלכתחילה לא תנשא אף דהיא נמי מכחשת העד וברישא דאין עד מכחיש