באר מים חיים (נוסינזון) מד

בזה כמו בכל האסורין ושתיקה הוה כמו נסתלקו הבעלים כדפרשתי ביבמות שם וע"כ נאמן ע"א ולא הוה כדבר שבערוה. ולמשפחתו דקאמר רבינו נראה דהיינו בניו דנאמן עליהם. ואם יש לו בני בנים נראה נמי דחוששין להם. ולא דמי למה שכתב פט"ו שם הל' ט"ז דאין נאמן על בני הבנים דהכא ע"כ מיירי באיש שלא נודע יחוסו וע"כ נאמן ומהני השתיקה אף על בני הבנים. והמפרשים פירשו דמיירי במשפחה שנתערב בה פסול אבל מדברי רבינו לא משמע כן. מכל אלה מוכח דלענין פסולי קהל לא מקרי דבר שבערוה וע"א נאמן בזה ככל האסורין שבתורה והא דמפרש רבא בקדושין דף ס"ו דבן גרושה ובן חלוצה פסולו בשנים בדשתיק. התם שאני כיון דהוחזק לגבי מזבח ואמרינן שם דף ע"ו ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה ואי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה וע"כ הוה כהוחזק ע"י בי תרי דחד לא מהימן להכחישם והא דע"א נאמן בדשתיק דוקא במכחיש חזקה בעלמא

ובזה ניחא דברי רבינו שכתב פט"ו מהל' א"ב הל' כ"ז יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו הרי היא ספק א"א שאין קדושין תופסין בעריות ומנין אני אומר שאין השתוקי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו ולכאורה דבריו תמוהים דהתם הלא מהימנא וסומכים על פיה ומאי ראיה היא לשתוקי. אע"כ דאף דסומכים על פיה לענין דלכשר נבעלה דזה לא מקרי דבר שבערוה אבל להעיד שאין האשה קרובה וערוה עליו אינה נאמנת דהוה דבר שבעריות וע"כ מביא דע"כ אין חוששין לזה כלל כמו שנבאר לקמן: ובזה ניחא דהוצרך רבינו לומר בהל' י"ד דפנויה שזנתה דאינה נאמנת לומר להיות זה בן של פלוני וכתב ויראה לי שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק. והיינו דקמ"ל רבינו דלכאורה הוה לנו לא להאמינה כיון דהוה דבר שבערוה כמו שאינה נאמנת לומר שבתה נתקדשה לפלוני ובתה מותרת בקרוביו שם וקמ"ל רבינו דהכא חוששין לדבריה מספק כיון דלא איתחזק היתר ברור. ולפי מה שבארתי הא דאין נאמנת אמו לפסול את בנה היינו במעידה אחר שהוחזק יחוסו כדבארתי אבל במעידה על עצמה דזונה היא או גרושה קודם שנתעברה ונשאת לכהן הילד חלל הוא דנאמנת אמו בזה כמו החיה. וכן כתב רבינו פט"ז מהל' סנהדרין אין צריך ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א גרושה או זונה אשה זו ובעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה ובארתי ביבמות שם דמיירי בשותקת וא"כ כ"ש דנאמנת להחזיק עצמה בפירוש. והב"ש לא כתב כן בסי' ו' סעיף י"ג ס"ק ל"ב. והא דכתב רבינו ואשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים. התם דבר שבערוה היא ובעי שני עדים אבל אלו אין מקרי דבר, שבערוה כמו שהוכחתי. והא דאמרינן גבי ינאי מלכא אילימא דתרי חמרי אישתבאי ובעינן דתרי יעידו ע"ז. התם ע"כ מיירי במכחשת או אומרת טהורה אני. ועוד דהתם כבר נשאת ולהוציא מבעלה בעי שני עדים דהוה דבר שבערוה ודו"ק

דף טו ע"א מצא בה תינוק מושלך אם רוב ישראל ישראל אם רוב עובד כוכבים עובד כוכבים מחצה על מחצה ישראל. אמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא. וכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' א"ב הל' כ"ה האסופי שנמצא בעיר שיש בה עובד כוכבים בין שהיה רוב עובד כוכבים או רוב ישראל ה"ז ספק עובד כוכבים לענין יוחסין קדש אשה צריכה גט מספק מי שהרגו אינו נהרג עליו. וכתב בזה המ"מ והטעם משום דאיכא מקצת עובד כוכבים או מקצת ישראל קבועים בעיר וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ובהל' כ"ז כתב רבינו יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עובד כוכבים הואיל והנמצא שם ספק עובד כוכבים או עבד כשישא הגיורת ה"ז ספק א"א והבא עליה פטור שאין הורגים על הספק ופי' המ"מ דלא אזלינן בתר רובא להרוג עליו או להרוג על קדושיו דכיון דאין הולכים בממון אחר הרוב כ"ש בדיני נפשות והא דבהל' כ"ה הוצרך המ"מ לכתוב משום דהוה קבוע נראה דמשום רוב עובר כוכבים הוצרך לאמר דבעי גט מספק ולמה בעי גט וע"כ כתב משום דהוה קבוע. והכא דכתב דאין נהרגין על הקדושין היינו אף דפריש בשעת הקדושין ממקום קביעתו והנה הטעם דקבוע דכתב המ"מ צ"ע. דהנה רבינו כתב בהל' כ"ז וכ"ח יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שהיא ערוה עליו הרי היא ספק א"א שאין קדושין תופסין בעריות. ומניין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו והרי נאמר בתורה אל תחלל את בתן להזנותה ואמרו חכמים שאם עשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ואלו היה הדין שכל מי שאינו יודע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו לא היינו באים למדה הזאת ולא תהיה הארץ מלאה זמה הא למדת שאין אוסרין עריות ומחזיקים אותם בשאר בשר בספק עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו שאם אתה אומר כן היתומים שלא הכירו אבותיהם היו אסורים להנשא שמא יפגעו בערוה. וא"כ ע"כ ס"ל דלא מקרי הולד אסור קבוע וטעמא דעתה בעת שקידש כבר פי' ממקום קביעתו ואזלינן בתר רובא. דנהי דאם היו מדיינים על הולד אם כשר או פסול נצטרך לדון על השעה שנוצר ואם היו קבועים אז כשרים ופסולים נצטרך לדון כמחצה על מחצה. אבל בזה אנו דנים על הקדושין ואז כבר פרש מהפסולין והכשרים ובפרט באסופי שודאי מקרי פירש כמו בתשע חנויות שנמצא בשוק ועוד דאם תחשוב זה לקבוע א"כ תמיד הוה מחצה על מחצה ובמה אמרו דאם רוב עובד כוכבים עובד כוכבים ואם רוב ישראל ישראל. אלא הנראה בזה דלענין קדושין לא אזלינן בתר רובא כמו בזרק לה קדושין או גט ספק קרוב לו וספק קרוב לה דלא מוקמינן לה אחזקה. והנראה מדברי רבינו שאף בשתוקי שכשר לקהל דהיינו שנבדקה אמו או אסופי שלא הושלך למתה בכ"ז אשתו הוה ספק א"א שהרי מביא ראיה מהם דאף דהקדושין הם בספק והיא ספק א"א בכ"ז מותרת לו ואין חוששין שמא היא ערוה עליו וכדפי' המ"מ הטעם בזה בהל' כ"ז

וכתב רבינו דאף במחצה על מחצה מצוה להחיותו ולפקח עליו את הגל. ונראה דמפרש הא דקאמר רב ל"ש אלא להחיותו על שני הבבות קאי על הא דרוב ישראל ישראל וע"מ ע"מ ישראל קאי דלהחיותו ולפקח את הגל כיון דמצוה דאורייתא הוא משום לא תעמוד על דם רעך או וחי אחיך עמך ודאי מחמירינן בספיקא כמו כל מצוה דאורייתא דספיקא לחומרא ולא דמי להחזרת אבידה דהתם המצוה דדין ממון ואין מחויב להפסיד ממונו עבור זה ושלו קודם וע"כ בספק אמרינן הממע"ה. משא"כ במצוה דלא תעמוד על דם רעך או וחי אחיך עמך דמצוה שבגופו הוא ומחויב להפסיד ממונו ערו זה כדאמרינן בסנהדרין דף ע"ג ודאי בספיקא מחמירינן כבכל המצות. ונראה דאף רש"י ותוס' ס"ל כן דהא פי' ביומא דף פ"ה דלשמואל דאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב כ"ש להחיותו. וא"כ נהי דפליגי רב ור"י על שמואל ברוב עובד כוכבים אבל במחצה על מחצה ודאי מודו דמפקחים וא"כ כ"ש להחיותו דאף במחצה על מחצה מצווין. ותמיהני על הפוסקים שהשמיטו דברי התוס' הנ"ל ודו"ק

דף יט ע"ב בעא מיניה רבא מר"נ תנאי היו דברינו מהו וכו'. אמר ליה כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו תנאייכו וחותו לדינא. ופי' התוס' דמיירי באין כתב ידם יוצא ממקום אחר. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' עדות דבתנאי אין נאמנים בכתב ידם יוצא ממקום אחר והקשה התומים דהא בגט אין כותבים תנאי בגט ומהני התנאי דעל פה. ותי' בחילוקים אשר לא משמע כן מסתימת הראשונים ועיין בנה"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ו שהאריך ודחק בזה. והנראה דשאני שטרות דמדינא מלוה ע"פ גובה מן המשועבדים וחכמים