באר מים חיים (נוסינזון) מג

דהיכא דאמרה עדיין בני קיים ודאי מהימנא כיון דרובא מסייע לה אף דמפקא נפשה מחזקה כיון דאיכא ברי ורובא וכיון דברי וחזקה מהני אף כנגד רוב מכ"ש דברי ורובא מהני כנגד חזקה וא"כ אף במת בנה ליהימנה משום מיגו כדאמרינן התם דמיגו וברי מהני כנגד חזקה. וע"ז יתרצו דאיכא עדים דשניהם מתו וליכא מיגו וע"כ לא מהימנא לאפוקי נפשה מחזקה משא"כ ברישא במת בני ואח"כ בעלה דמסייע לה חזקה מהני הברי דידה אף בלא מיגו. והרמב"ם ז"ל והפוסקים דלא כתבו כתי' התוספות נראה דס"ל דוקא התם מהני הברי דידה כדנבאר שם דאשה בודקת ומזנה והוה כמו בכל האסורין דנאמנת היכא שבידה אבל הכא הוה דבר שבערוה ולא מהימנא אלא היכי דלא מפקעה נפשה מחזקה ואפשר דאף היכי דרוב מסייע לה דהיינו בדתאמר דעדיין הבן קיים מהימנא אבל מיגו לא יועיל לה לאפוקי נפשה מחזקה ודו"ק

דף קכב ע"א מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך ובא העובד כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכי ובא עובד כוכבים ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ופסק הרמב"ם ז"ל בשני המעשים האלה פי"ג מהל' גירושין הל' כ"ה וכ"ו דבעינן דוקא שיאמר קברתיו. ותמהו המפרשים בטעמא דרבינו. ועוד דהא לעיל לא הזכיר רבינו קבורה. וכן כתב בטבע במים שאין להם סוף ועובד כוכבים סיפר זה לפי תומו ונשאת על פיו לא תצא. וכן בגמ' לעיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסביה רב יוסף לדביתהו ולא נזכר שם קברתיו: והנראה דהא דכתב רבינו בשני המעשים האלה דבעינן דוקא קברתיו היינו משום שהיו מהלכים בדרך והמהלך ימהר ויחיש לדרכו ופעמים יניח את חבירו מתעלף או גוסס או מפרפר בדמו והיא ילך לדרכו ויאמר בדדמי דודאי מת וע"כ בעינן בזה קברתיו משא"כ במעיד במת בביתו ודאי דליכא בדדמי. וזה שדקדק רבינו בהל' י"א שהיה מסיח העובד כוכבים נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמיהני לדבר זה כיצד מת פתאום משמע שדקדק שראה מת ודאי וע"כ לא בעינן קברתיו. והמ"מ כתב הטעם לקברתיו משום דלא הכיר את שמו ודברי נביאות הוא דמאי מהני קברתיו להכרת שמו ודו"ק: מסכת כתובות

דף ט ע"א אמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו באשת כהן או באשת ישראל דקיבל בה אביה קדושין פחות מג' שנים דליכא אלא חדא ספיקא: וכתב הרא"ש ז"ל בסי' י"ח דוקא במכחישתו או בשותקת אבל בטוענת שתחתיו נאנסה מהני ברי דידה ומותרת כן מצא כתוב בשם ה"ר יונה ודחה דבריו דהא דקי"ל לקמן כר"ג דמהני ברי דידה דוקא היכא דאיכא מיגו או חזקה והכא ליכא מיגו וכן חזקה ליכא דהא ודאי תחתיו נבעלה ואי משום חזקת היתר וצדקת הא איכא רוב כנגדה דאונס לא שכיח ויש קול לאונס ורצון הוה רוב ורובא עדיף מחזקה. ודבריו תמוהין דהא ודאי המשנה דלקמן דמשארסתני נאנסתי מיירי בכל אנפי אף בקיבל בה אביה קדושין פחות משלש שנים בכ"ז אמר ר"ג דהיא נאמנת דמצרפינן ברי דידה לחזקת היתר ומאמינים לה לאפוקי מרובא ועוד דאפי' בקדשה לאחר שלש שנים הא דלא חיישינן לרצון ע"כ דמהימנא אף כנגד רוב ומוקמינן לה בחזקת היתר וצדקת. והנה רבינו הרא"ש שוב קיים דברי הר"י והביא ראיה מהא דנאמנת לר"ג להכשיר העובר אף ברוב פסולין וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דחזקת ממון מסיע לרוב דרצון אפילו הכי אלים ליה. ברי ומהימנא. ותמהו האחרונים דהא כתב מקודם דלא דמי לההיא דמשארסתני נאנסתי משום דהכא ליכא מיגו וחזקה ועיין בקרבן נתנאל: והנראה בזה דתוקן דברי רבינו הרא"ש כך הוא. דמתחילה כתב דלא יועיל הברי דידה ולא אזלינן כאן בתר חזקה כיון דאיכא רוב כנגדה ולא דמי למשארסתני נאנסתי דממונא הוא ואין הולכים בממון אחר הרוב וע"כ מהני הברי עם החזקה אבל לענין איסורא לא מהני חזקה כנגד רוב ושוב דחה זה דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו אם הרוב כנגד חזקת ממון משא"כ אם הרוב מסייע לחזקת ממון ודאי דעדיפה מחזקת הגוף בכ"ז נאמנת משום דאלים ברי דידה ותקיים החזקה בברי והרוב הוא בשמא א"כ אף באיסורא נאמנת אף דרוב כנגד חזקתה ודו"ק

דף יג ע"א ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין וחוששין לבעילת נתין או ממזר. ומסקינן בגמ' דמאן דמכשיר מכשיר אפי' בבתה ורוב פסולין אצלה. וכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' אסורי ביאה הל' י"א וי"ב וי"ד פנויה שזינתה ואמרה בן זה בן פלוני הוא אם אותו פלוני הוא כשר הרי הבן כשר. ואם אותו פלוני ממזר אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה אלא יהיה ספק ממזר. וכתב הרב המגיד הטעם בזה שאין האשה נאמנת לפסול אלא האב והא דנאמנת להכשיר משום כיון דמדינא לא הוה אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה לבא בקהל אלא דרבנן גזרו עליו והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול דמדאורייתא אסור בממזרת ואם היו מאמינים לה היו מקילין בשל תורה עכ"ל בק"ל. והקשו על המ"מ דהא אף לעצמה נאמנת להכשיר לכהונה וזה ספק תורה. ועוד דכמו דספק ממזר מותר בקהל מותר נמי בממזרת ודאית. ועיין בזה בב"ש ובש"ש ש"ב שהאריך בזה. ועוד דהא נאמנת אף ברוב פסולין אצלה: והנראה בזה בטעמא דהרמב"ם ז"ל דהא דנאמנת לעצמה כיון דאשה בודקת ומזנה והיה בידה האיסור נאמנת ע"ז ככל האיסורים שבתורה דכל שבידה נאמנת אפי' אשה. אף כי רוב בשר דמקולין טרפה נאמנת להכשיר מה שבידה דמן הכשרה לקחה מלבד בחשוד. והיא לא מקרי חשודה אף דנחשדה על הזנות לא נחשדה לחלל כהונה ובודקת ומזנה. ועל בתה נאמנת מטעם עדות דנהי דלא מקרי בידה נאמנת להכשיר דעד אחד נאמן באיסורין אף היכא דאיתחזק איסורא כדבארתי זה ביבמות לד' כ"ה לדעת הרמב"ם ז"ל. וה"נ אף דאיתחזק איסורא דשתוקי נאמנת להכשיר. אבל לפסול ולעשות אותו ממזר ודאי אין נאמנת כדבארתי ביבמות שם דאין עד אחד נאמן לחוב על של חבירו דק"ו מממון הוא וה"נ אין נאמנת לעשות פסול דרבנן לפסול דאורייתא. והא דכתב רבינו שם הל' ל"ב נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסן עכ"ל. ביארתי ביבמות כיון שלא נודע לבעלים נוה הוא ואין לו שום חזקה הוה כדבר שאין לו בעלים. משא"כ כאן בפנויה שנתעברה דעד שלא נבדקה אמו היה הולד בחזקת שתוקי ונודע יחוסו וע"כ אין נאמנת אמו לעשות אותו פסול דאורייתא דאין נאמן ע"א לחוב לאחרים. והמ"מ מחלק בזה משום דהתם קרובה היא ותמיהני מנלן ומ"ט קרוב לא ועוד כתב דאין אדם משים עצמו רשע ותמיהני מאי רשעה איכא יותר בזנות דממזר מזנות דכשר לדברי הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על ביאה לחוד

ולמה שבארתי ניחא הא דאמרינן בבא בתרא ד' קכ"ח באומר בני וחזר ואמר עבדי הוא דמשמע דנאמן לומר על הבן שאין ידוע דעבד הוא התם נמי לא נודע מי הוא ולא נודע יחוסו א"כ הוה דבר דלית ליה בעלים ונאמן ע"א. והסמ"ע כתב בזה בסי' רע"ט דמיירי בבן שפחתו אבל פשטות הסוגיא והרמב"ם לא נראה כן אלא דמיירי בבן שאין ידוע. ועוד דבזה נראה דאינו נאמן דרבינו כתב שם בהל' ט"ו וי"ז דאין נאמנות לאב אלא בהוחזק שהוא בנו. ועיין עוד בדבריו פ"ד מהל' נחלות הל' ו' דמשמע שם בבן שפחתו אין נאמן והוא פלוגתת הגאונים וכן אמרינן לקמן דף י"ד ופסקה רבינו פי"ט מהל' א"ב הל' כ"ב כל שקורין לו ממזר ושותק או נתין ושותק או חלל ושותק או עבד ושותק חוששין לו ולמשפחתו. א"כ ס"ל דמהני שתיקה