באר מים חיים (נוסינזון) מב

דמיירי דשנים פסולים מכחשי לעד כשר דלא אתא לא הרישא ולא הסיפא. דברישא היכא דעד כשר בא מעיקרא ואמר ראיתי דהוה כשנים אפי' מאה פסולין לא יוכלו להכחישו ואין עורפין. וכן בסיפא אם באו שנים פסולין מעיקרא ואמרו ראינו ההורג כיון דבפסולין לא אמרינן דהיה כשנים לא מהני בהו הקדמה וע"כ אם בא עד כשר אח"כ הוה כמחצה על מחצה ועורפין ומזה לקח רבינו הדין שכתב שם בהל' ט"ז דאם שני פסולין באו בראשונה ואח"כ בא חד כשר ומכחיש להו היו עורפין. ומסיק דלפ"ז ע"כ מתני' מיירי בדאתא אשה מעיקרא והכל מיירי בעדות שוה דהשנים כמו החד דבא בראשונה אם אנשים או נשים והדיוק מחד וחד מרישא לסיפא לא קשיא. דהא דדייקינן דחד וחד אין עורפין מיירי באיש ואיש דאית ביה דין קדימה דהראשון חשוב כשנים והא דדייקינן דחד וחד עורפין מיירי בפסול ופסול דלית ביה דין קדימה ולא חשיב הראשון כשנים. וא"כ לפ"ז כל כללי וחילוקי רבינו דפ"ט מהל' רוצח מבוארים בהסוגי' והסוגי' מתפרשת שפיר בדיוק נמרץ

ועתה נבאר הסוגיא דמכילתין (דף פ"ח:) אליביה דרבינו אמר שמואל לא שנו אלא שלא מכחישתו אבל מכחישתו לא תצא. במאי עסקינן אלימא בבי תרי כי מכחשת להו מאי הוה. אלא בחד טעמא דמכחשתו הא שתקא תצא והאמר עול כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים וכו'. הב"ע בפסולי עדות וכדר"נ דאמר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד: ומיירי כאן דשתי נשים מכחשי לחד כשר דאתא מעיקרא ואף דשתי נשים עדיפי ומהימני לגביה דחד הראשון בכ"ז כיון דכבר התירוה והיא מכחשת וטוענת ברי וכן ע"כ דמי שנשאת לו יטעון ברי דאי לאו הכי באשם תלוי קאי דהא השתי נשים עדיפי מחד הכשר. וכיון דיטענו ברי והיה להם חזקת היתר דכבר הותרו לא יוכלו פסולין להפקיעם מחזקתייהו. ודלא כפרש"י דהיא מצטרפת לעדות. דהיא בעל דבר ונוגע כמו הבעל דלא יצטרף לעדות. ואב"א כל היכי דאתא ע"א כשר מעיקרא אפי' מאה נשים כע"א דמיין. פי' והיינו טעמא דשמואל דמהני מכחשתן היכא דשתי נשים מכחשי לחד כשר דבא מעיקרא והתירוה. דכיון דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמיא וע"כ מהני בזה ברי דידה ודידיה של מי שנשאת לו דלא תצא מהיתרה הראשון. ודברי ר' נחמיה דהלך אחר רוב דיעות ולא מהני כלל ברי דידהו מיירי בדאתא אשה מעיקרא וכיון דשתיים מכחשי לחדא הוה כמו שני אנשים דמכחשי לחד ולא מהני ברי דידהו וא"כ דברי רבינו שכתב בדין כ"א מבוארים בסוגי' הזה דדוקא במחצה על מחצה מהני הברי דידה ושל בעלה ודלא כהג' רמ"א בסי' י"ז סעי' ל"ז

ועתה נבאר סוגיא דידן. ע"א אומר מת ושנים אומרים לא מת תצא. ופריך פשיטא. והכא לא פריך כמו בסוטה דיוקא דרישא אסיפא מחד וחד דבמתני' מבואר החילוק דרישא מיירי בזה אחר זה דקאמר אע"פ שנשאת ועל כן בחד וחד לא תצא. ובסיפא משמע דאיירי בבת אחת דקאמר אע"פ שלא נשאת תנשא וע"כ בחד וחד לא מהני. ומשני לא צריכה בפסולי עדות וכדר"נ. וברישא מיירי בעד כשר אומר מת ושנים פסולים מכחישים אותו אפי' בזה אחר זה תצא. ובסיפא דשנים פסולים אומרים מת וחד כשר מכחישם אפי' בבת אחת תנשא לכתחילה. ואב"א כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפי' מאה נשים כעד אחד דמיא. וא"כ לא מתוקמא מתני' דהשנים הם פסולים והע"א כשר דא"כ ברישא דעד כשר בא מתחילה אמאי תצא באומרת ברי לה ונשאת לאחד מעדיה כדבארנו וכדמוכח הסוגיא לעיל (דף פ"ח) וכן בסיפא היכא דבאו בבת אחת לא תנשא. אלא מתני' ור' נחמי' מיירי כגון דאתא אשה מעיקרא וע"כ ברישא דאשה אומרת מת ושני נשים מכחישות אותה תצא אפי' בזה אחר זה אבל באשה ואשה לא תצא בזה אחר זה כדבארתי וכן משמע מתני' דלקמן דאשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת לא תנשא ובאשה עד מיירי לר' יוחנן ודוקא בבת אחת אבל בזו אחר זו לא תצא מהיתרא הראשון. ואף דבעגלה ערופה הוכחנו דלית דין קדימה באשה ולא אמרינן בה דהוה כשנים. הכא שאני דהימנותא דע"א הוא משום חזקה דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי כדביאר רבינו פי"ג הל' כ"ט וע"כ אף באשה הוה כשנים בהתירוה דזיל בתר טעמא. ומזה הטעם בעד כשר ושתי נשים מכחישות אותו בזה אחר זה דבעגלה ערופה אמרו דהעד הכשר הבא מקודם הוה כשנים ועדיף מהשני פסולים דבאו באחרונה אבל הכא אמרינן דהוה כמחצה על מחצה ובעינן דתטעון ברי ובעלה יטעון ברי ואי לאו הכי תצא משום דאתרע החזקה דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי כיון דשתי פסולין מכחישים אותו. אבל באשה אומרת מת ועד כשר מכחישה אף בזה אחר זה כיון דאית עדיפות בעד כשר לנגד אשה אף ללישנא קמא דשתי נשים עדיפי מעד כשר בכ"ז אמרינן דעד כשר מכחיש עד פסול אף דאתא מתחילה וע"כ פסק בזה רבינו בדין כ"א דתצא. ולפ"ז כל דברי רבינו דהכא ודפ"ט מהל' רוצח מבואר באר היטב בהסוגיות ודו"ק

דף קיח ע"ב בעא מיניה רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני' ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא כיין דזימנין דמרחמה ליה חוב הוא לה. א"ל תנינא וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. ופרש"י דדייק מדחוששין לדבריה היכא דמוחזקת לשוק והיא תאמר ליבום מוכח דלא מחזיקנן לה דמרחמה ליה. וכן היכא דמוחזקת ליבום והיא תאמר לשוק מוכח דלא מחזקינן דסניא ליה מדחוששין לדבריה. ועיין בתו' שהקשו דאולי הטעם משום דשויתה לנפשה חד"א וכו' ותי' דחוק. ועוד יש לדקדק לפרש"י היכי דייק דלא סניא ליה מדחוששין לדבריה דאומרת דניתן לה בן ולא אמרינן דסניא ליה ומשקרה וניקום אחזקת יבום ותימה דהא אף בלא דבורה נצטרך לחשוש אולי ניתן לה בן כמו לקמן בהלכה צרתה דחוששין אולי נולד לה בן. והא דמהימנא במת בני ואח"כ בעלי משום דאוקי אחזקה ולא ניחוש לרובא דמתעברות הוא רק משום ברי דידה כדנבאר. אבל היכי דתאמר דנולד לה בן ודאי דניחוש לה. והנראה בזה לפרש הסוגיא ע"פ פסק הרי"ף ז"ל דעד אחד ביבמה מהני ודייק דלא סניא מדהא דאינה נאמנת היכא דמוחזקת לשוק והיא מחזקת עצמה ליבום וא"ת דסניא ליה מדוע לא מהימנא משום עדות דנוגע כשר לעדות במעיד לחובתו ועיין בנה"מ הל' עדות דנוגע לרעתו נאמן. וכן מוכח דלא מרחמה ליה מדאינה נאמנת במחזקת עצמה לשוק. ורש"י נאיד מזה הפי' ע"כ או דס"ל דעד אחד ביבמה לא מהני או דנוגע פסול לחובתו ולא דמי להודאת בע"ד משום דרצה להזיק בנכסיו אבל הכא בעינן עדות וה"נ חוששין אבל לא מהימנא ודו"ק

דף קיט האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י לא תנשא ולא תתיבם שמא מעוברת היא צרתה. ופריך לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים וילדה צרתה. והקשו בתו' מדוע לעיל אין נאמנת בניתן לי בן במדה"י ומת בעלי ואח"כ בני במגוי שהבן עדנה קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות. ותירצו דמיירי כגון שיש עדים ששניהם מתו אך אין יודעים מי מקודם וע"כ אין לה מגוי. והקשה המהרש"א א"כ אמאי נאמנת ברישא במת בני ואח"כ בעלה כיון דאין לה מגוי דלא היה לה בן. ולפי דבריו יש לדקדק אמאי נאמנת להתייבם ברישא אף בדליכא עדים כלל אף באמרה דלא היה לה בן כלל דהא הלך אחר רוב נשים אף דיש חזקה ליבום הא רובא עדיף מחזקה: והנראה בזה דבכתובות (דף י"ג) אמרינן דנאמנת האשה דלכשר נבעלה משום דמסייע לה חזקה אף דאיכא רוב כנגדה ואף ר' יהושע דפליג התם היינו משום חומרא דיוחסין. ובזה א"ש דנאמנת להתייבם היכי דמסייע לה חזקה אף כי רוב כנגדה משום דטוענת ברי. וע"כ מקשו התו'