באר מים חיים (נוסינזון) מא

רבא לדביתהו אפומיה דשושביניה. לענין עדות דהאשה בעצמה דאמרינן במתני' דחיישינן דתאמר לבדדמי חיישינן אף בקברתיו דחיישינן אולי לא הכירה אותו בטוב אחרי כן. דהא חזינן דסברת הגמ' דחיישינן לבדדמי אף בהכרה וא"כ מאי מהני קברתיו כיון דלא הכירה אותו ודו"ק

דף קט"ז עד אחד בקטטה מהו מאי טעמא דע"א מהימן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקר או דלמא טעמא דע"א משום דהיא דייקא ומינסבה והכא כיון דאית לה קטטה לא דייקא ומינסבה. וכתב הרמב"ם ז"ל בזה דחיישינן שמא שכרה אותו. ותמהו המפרשים מניין לו לבדות טעם שלא נזכר בגמ'. ועוד דרבינו פסק פי"ב הל' ט"ו ובפי"ג הל' כ"ט דטעמא דע"א משום מלתא דעבידא לגלויי וא"כ איך פסק בכל הני האבעיות דלא נפשטו ועיין בהמפרשים שהאריכו בזה והנראה לפרש אליביה דרבינו דיש לדקדק בטעמא דרש"י דמפרש דאשה דייקא ומינסבה דהיא תבדוק ומניין לה לבדוק במת אחד במדינת הים או במדבר וע"כ מפרש רבינו דבאמת הנאמנות דע"א משום דמלתא דעבידא לגלויי הוא כמו שכתב פי"ג הל' כ"ט. והא דאמרינן נמי טעמא דדייקא ומינסבה היינו דלא ניחוש שמא שכרה אותו וע"כ אמרינן דאשה דייקא ומינסבה ודאי לא תשכור עד ולא תבקש להעיד אותה על שקר. וע"כ ממילא מהימן העד משום דאין אדם חוטא ולא לו ומלתא דעבידא לגלויי הוא וירא לשקר כמו שביאר רבינו פי"ג הל' כ"ט. אבל בקטטה חיישינן שמא שכרתו דהיא לא דייקא וא"כ טעמא דרבינו מבואר בגמ': וכן נראה לפרש האבעי' דע"א במלחמה דבאמת קשה דאמאי ניחוש דהעד יאמר בדדמי דהא בתרי לא חיישינן לזה. אלא דהיינו דמספקא להגמ' דטעמא דלא חיישינן שמא שכרתו דדייקא ומינסבה אבל הכא כיון דמדמה לה דודאי מת וע"כ חיישינן שמא תשכור אותו או תבקש ממנו להעיד לה ויאמר העד בדדמי. ופשיט בזה הרי"ף מההיא עובדא דדגלת דאם אמר מת וקברתיו דהחששא שמא יאמר בדדמי על ההכרה דלא חיישינן בזה בעד דודאי הכיר שפיר ולא חיישינן שמא תשכור אותו להעיד בלא הכיר שהכיר. אבל במת במלחמה לבדו בלא קברתיו נשאר האבעי' דחיישינן שמא שמעה מהעד דמחו ליה בגירא או ברומחא ומתגולל בדמיו ותשכור אותו או תבקש ממנו להעיד שנהרג בודאי. ובזה ניחא כל הדוחקים מהמפרשים שנתקשו בדברי רבינו ע"ש ודו"ק

דף קי"ז ע"ב עד אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא. ע"א אומר מת ושניים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא. ופריך פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים. ומשני לא צריכה בפסולי עדות וכדר' נחמיה וכו' ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואבעית אימא כל היכא דאתא ע"א כשר מעיקרא אפי' מאה נשים כעד אחד דמיין. ופרש"י ואמרינן דעד הכשר דבא מעיקרא כשנים הוה ואין דברי של מאה נשים במקום שנים כשרים אלא הכא מיירי דאתא אשה מעיקרא וכו'. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פי"ב מהל' גירושין דין י"ח בא ע"א והעיד שמת בעלה והתירוה לינשא על פיו ואח"כ בא ע"א והכחיש את הראשון ואמר לא מת הרי זה לא תצא מהיתרה ותינשא שע"א נאמן בעדות אשה כב' עדים וכו' ואין דבריו של אחד במקום שנים. דין י"ט באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק. ואם נשאת להעד שהעיד לה והיא אומרת ברי לי שמת ה"ז לא תצא. ועיין במ"מ שהביא מקור לדין הזה דמהני ברי דידה מהירושלמי. דין כ' באו שנים ואמרו לא מת אע"פ שנשאת תצא בד"א כשהי' הע"א שנשאת על פיו כמו השנים שבאו והכחישו אותו כגון שנשאת ע"פ איש ובאו שנים ואמרו לא מת או שנשאת ע"פ אשה או ע"פ עצמה ובאו שתי נשים או פסולין של דבריהם ואמרו לא מת אבל עד כשר אומר מת ונשים רבות או פסולין אומרים לא מת ה"ז כמחצה על מחצה ואם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ודאי מת ה"ז לא תצא. ופירשו הרמב"ן והרשב"א דברי רבינו דמיירי אף בבאו בזה אחר זה והתירוה ע"פ העד בכ"ז בעי רבינו ברי ונשאת לאחד מעדיה. וכן באמת משמע לשון רבינו דהא כל הבבא מיירי דנשאת או התירוה ע"פ העד. ועוד דמסיק ואם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי משמע דכבר נשאת בהיתר ודלא כה"ה. והשיגו על רבינו מפרשיו בסתירות חבילות מדברי עצמו דבפ"ט מהל' רוצח דין ט"ו כתב בע"א אמר ראיתי ההורג וב' נשים או פסולין אומרים לא ראית לא היו עורפין וע"כ לכל הפחות דמיירי בזה אחר זה ואמרינן דהראשון נאמן כב' ואין שני פסולין יכולים להכחישו ומדוע כאן בעי רבינו בזה דתנשא להעד ותאמר ברי לה. עוד דקדק הל"מ מדברי רבינו דבאשה ואשה בזו אחר זו הראשונה מהימנא ולא תצא מהיתרא הראשון מדכתב רבינו הכא בדנשאת ע"פ אשה או ע"פ עצמה דבעי דתרי נשים יכחישו אותה. וכן מבואר בדברי רבינו דין כ"א דכתב דדוקא עד כשר יכול להכחיש האשה שבאת מקודם והתירוה לינשא. משמע אבל אשה או פסול אין יכול להכחיש להאשה שבאתה בתחילה והתירוה לנשא על פיה. ואילו בהל' רוצח דין י"ד כתב אשה אומרת ראיתי ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו כאחת בין שבאו זו אחר זו. וא"כ לא אמרינן באשה דמהימנא כתרי היכי שבאת בתחילה וכן כתב שם בהל' ט"ז דלא מהני באשה מה שבאתה מקודם וכאן משמע דמהני. עוד השיגו על רבינו דכתב בדין כ' דאשה אומרת מת ושתי נשים מכחישות אותה דתצא אף שתאמר ברי דודאי מת דהא לעיל בסוגי' (דף פ"ח: ) אמר שמואל דבמכחשת דהיינו באומרת ברי היא נאמנת וכ"ש היכא שבא עד כשר מעיקרא ושתי נשים מכחישות אותו והיא תאמר ברי דנאמנת ומדוע בעי בזה שנשאת לאחר מעדיה ועיין בל"מ, ועוד תמהו על רבינו דמאין לקח כל החילוקים והכללים אשר כלל בהל' רוצח והכא ואין דרכו של רבינו להביא דינים מסברא מבלי שיאמר יראה לי. ועוד כתב בדין כ"א אשה אומרת מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא וכתבו המפרשים דמסברא קאמר זה רבינו וכמה דחוק לאמר כן

והנראה לבאר הסוגיות אליביה דרבינו דהנה בסוטה (דף מ"ז:) פריך ולר' חייא דתני דבחד וחד היו עורפין קשיא דעולא דאמר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים ומשני כאן שבאו בבת אחת וכאן בזה אחר זה. ופריך תנן אחד אומר ראיתי ההורג ושנים אומרים לא ראית היו עורפין הא חד וחד לא היו עורפין ומשמע ליה דמתני' מיירי בין בבת אחת ובין בזה אחר זה וקשיא לר' חייא מבת אחת. ופריך ולטעמיך אימא סיפא שנים אומרים ראינו ואחד אומר לא ראיתם לא היו עורפים הא חד וחד היו עורפים אפי' בזה אחר זה. אלא מתני' כולה בפסולי עדות כדר' נחמיה דאמר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד. וה"פ הסוגי' לדברי רבינו דהשנים המכחישים הם פסולי עדות דמכחישים עד כשר וע"כ ברישא בחד כשר מעיד דראה ושני פסולים מכחישים אותו דלא ראה היו עורפין. אבל אי חד פסול הוה מכחיש ליה לא היו עורפין אפי' באו בבת אחת כסברת המקשה דמתני' סתמא קתני ומיירי בכל גוני בין בבת אחת ובין בזה אחר זה. וא"כ אפי' להאי לישנא דשני פסולין יכולים להכחיש חד כשר אבל חד כשר עדיף מחד פסול. וסיפא מיירי דשני פסולים אומרים ראינו וחד כשר אומר לא ראיתם לא היו עורפים. אבל אי בראשונה היה חד פסול וכשר מכחיש ליה אפי' בזה אחר זה היו עורפין דאפי' להאי לישנא עדות דכשר עדיף ויכול להכחיש עדות דחד פסול אפי' בא בראשונה. ולפי זה א"ש דיוקי דרישא וסיפא לדברי המתרץ. ואב"א כל היכי דאתא עד כשר מעיקרא אפי' מאה נשים כאחד דמיא. וא"כ לא נוכל לאוקמי המשנה כדאוק'