באר מים חיים (נוסינזון) מ

למה חולקין דהא הבעל מוחזק היה והיבם עומד במקומו דזיקת נשואה כנשאוה. ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו דהתם נהי דבחזקת הבעל הוה קיימי אבל לא בחזקת היורשים דהא כיון דמתו נפקע השארות והללו באים לירש והללו באים לירש אבל הכא עדיין לא נפקע כח השארות דהא זיקת נשואה כנשואה ולמה חולקים אלא ע"כ דזיקת נשואה כספק נשואה ודו"ק

דף ל"ט ע"ב תנן התם מצות יבום קודם למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. ויש לדקדק בזה דילמדו לו לכוון למצוה ולמה ביטלו עבור זה מצות יבום. והנראה בזה דטעם המצוה הזאת דהתורה חסה על האשה דתצא מן הבית אשר נתנה בה עלומיה בלא שם ושארית ומשום דרוב אחים דומים להדדי אמרה תורה דיקים אחיו להעלובה הזאת שם ושארית. וע"כ משונה המצוה הזאת דיקראו לו זקני עירו ומשיאים לו עצה ההוגנת לו. דעיקר המצוה משום תקנה דידה וע"כ מיטל על הזקנים להשתדל בתקנתה. בכ"ז גזרה התורה המצוה בכל האופנים בלא פלוג. וע"כ קאמר בראשונה היה מצות יבום קודם דמתכוונים לשם מצוה פי' דכל ישראל היו זהירים במצוות ויורדים לכוונתם הטוב שהיו בעלי מדות טובות ונתקיים טעם התורה לתקנה דידה. אבל עכשיו שאין מתכוונים העולם לשם מצוה וע"כ לא יקויים טעם המצוה בתקנה דידה. דהצריכים להתקנה הזאת לא ישיגו התכלית ובני אדם שאינם מהוגנים יטו אותה לטובתם לכנוס לשם נוי ולשם אשות וממון. וע"כ ראו החכמים לבטל מצות יבום כיון דלא תתקיים התקנה בכלל אשר עבור זה הפקיעה התורה אסור אשת אח וע"כ קרוב הדבר להיות פוגע בערוה. וחכמים פליגי ע"ז דאין לנו לבטל תקנת התורה דדור הולך ודור בא ואולי דור הבא יהי' זהירים במצות כמו בראשונה ואין לנו לדרוש טעמי התורה דהם חוקים וגזירות ומסתמא בעל התקנה מצא דטובים הם לעולמי עולמים. ובזה ניחא דלא מהני הלימוד להתכוון דלאו בכוונת היחיד הדבר תלוי אלא בכלל ובפרט ודו"ק

דף ס"ד ת"ר נשא אשה ושהה עמה י"ש ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה. ופריך בגמ' ודילמא איהי דלא זכיא ומשני איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה. ולקמן (דף ס"ה) אמרינן הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה נאמנת. וטעמא מאי היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קיים ליה ביורה כחץ. ועיין בתו' והמפרשים שהקשו בזה דבמאי מיירי אי בשהתה י' שנים למה לי טעמא דאין יורה כחץ תיפוק ליה אפי' יורה כחץ דלא זכה להבנות ממנה. ועיין בדבריהם מה שדחקו לאוקמי בהרבה אופנים: והרמב"ם ז"ל כתב פט"ו מהל' אשות הל' ח' שהתה עמו י' שנים ולא ילדה והרי הוא יורה כחץ חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה וסובר רבינו דעל משנתינו קאי. דהא דשהתה י' שנים דאית לה כתובה דוקא בדטענה דאינו יורה כחץ. וכן כתב בהל' ט' דאין לה כתובה עד שתטעון בודאי שאינו יורה כחץ: ועיין בל"מ מה שהשיג עליו מהסוגי' דאמרינן שמא לא זכה להבנות ממנה. ומהא דפריך שמא איהי לא זכה. והנראה בזה דרבינו מפרש דהא דקאמר אינו יורה כחץ לאו משום חולי וחולשה הוא אלא אף בבריא אולם בכ"ז אינו יורה כחץ משום טבעם ומזגם דאינו שוה ולא כל האצבעות ולא כל הנשים שוות ותתקלקל הזרע ואינו יורה כחץ. והיינו דלא זכה להבנות ממנה בטבע ומזלו הרע גרם דנשא אשה דאינה שוה לו וע"כ פריך שמא איהי לא זכתה דנשאת לאיש שאינו שוה לה ומשני כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה ומזלו גרם. ולא אמרינן זה אלא היכי דהחסרון בהתשמיש שתתקלקל הזרע דאינו יורה כחץ אבל היכא דהתשמיש טוב ויורה כחץ א"כ החסרון באשה דלא תקלוט הזרע או שאינה מזרעת לא אמרינן שמא לא זכה להבנות ממנה דהא אין כאן אונס דנאמר מזלו גרם אלא בעלת מום היא דאינה מקבלת הריון. והא דקאמר לקמן דטען איזול ואנסוב אתתא ואבדוק נפשאי לאו דליבדוק נפשיה לענין חולי ולענין כתובה דבזה אין מועיל טענתו כדבארתי דאף דיוליד מאשה אחרת בכ"ז לא זכה להבנות ממנה. אלא לענין ב"ד מיירי דכופין אותו להוציא ויטעון להם דישא אשה אחרת ואולי יהי' עתה מזלו טוב דיזכה להבנות וכן פי' רבינו בהל' ז' דכופין אותו להוציא או ישא אשה הראויה לילד. וכן נוטין דברי הרי"ף ז"ל והמפרשים דחקו בו באוקימתות שונות ודו"ק

דף ע"ה ת"ר איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביצים שלו ואפי' אחת מהם וכו' אמר ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר ועיין בזה בתו' והרא"ש. אמר ר"י אמר שמואל פצוע דכה בידי שמים כשר. ופרש"י ע"י רעמים וברד או לקוי ממעי אמו. ודייק בזה הרא"ש ז"ל בסי' ב' אבל אם ע"י חולי נסתרס פסול וכן משמע בירושלמי ועיין בזה בק"נ. וז"ל הירושלמי פצוע דכה אית תנויי תני בידי אדם פסולה בידי שמים כשר וכו' ואית תנויי תני בין בידי אדם ובין בידי שמים פסול וכו'. מ"ד דבידי שמים כשר ר' ישמעאל בשר"י ב"ב ומ"ד דבידי שמים פסול דרבנן. אמר ר' אחא בר פפא קומי דרבי זעירה כולה דרבנן והרי שעלתה חטטים מי מחיך או מסיית בה והרי הוא בידי אדם כמו בידי שמים. ופי' המפרשים דר' אחא בר פפא תי' דכולה דרבנן והא דפסלי וכן הברייתא דפסלי בידי שמים מיירי דהיתה ע"י שחין ומכה דבידי אדם כמו בידי שמים ופסול. והשיגו על הרמב"ם ז"ל שכתב פט"ז מהל' א"ב הל' ט' דנולד בהם שחין והמסה אותם או כרתן כשר לבוא בקהל שכל אלה בידי שמים הוא: והנראה בזה דרבינו מפרש דהא דרב אחא בר פפא מלתא באפי נפשיה הוא דרב אחי בר פפא אמר קומי רבי זעירה כולה דרבנן פי' ולפני כל בני הישיבה דהרי שהיה בו שחין והמסה אותן הרי הוא בידי אדם כמו בידי שמים וכשר והמפרשים הבינו דכולה דרבנן תי' הוא דאתיא כרבנן והאמת יורה דרכו דכולה דרבנן פי' במעמד כל החבורה וכן תמצא הרבה ודו"ק

דף קיד ע"ב הדר אמר רבא דרעבון גריעה ממלחמה דאילו במלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו גבי רעבון עד דאמרה מת וקברתיו. וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' גירושין דבמלחמה אף דאמרה קברתיו לא מהימנא. ותמהו המפרשים דהא אף ברעבון דגריעה ממלחמה מהני קברתיו וכ"ש במלחמה. ועוד מ"ט דרבינו דכיון דאמרה קברתיו לא שייך בדדמי ועיין בכ"מ והאחרונים שהאריכו בזה בתירוצים: והנראה לע"ד בזה דהנה לקמן בהאבעי' אם עד אחד נאמן במלחמה דחי דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים. חזינן דאף בהכרת נטבע חיישינן דיאמר בדדמי כיון דידעו דנטבע במים שאין להם סוף דהוה כמלחמה יאמרו בדדמי כי הוא זה. וה"נ במלחמה אחרי גמר היום יאספו החללים לקבור אותם ויכירו מי הוא הנהרג וחיישינן שמתוך שהרבה נהרגו ואפשר נמי דראתה מקודם את בעלה מתגולל בדמיו ומתוך בהלה אמרה בדדמי להכיר אחד הנהרג לבעלה. ואפשר דאחר הוא ומתוך דלבה ידמה דודאי נהרג ידמה לה דהוא זה ובאמת לבעלה עבדו סתמרי וברח וע"כ לא מהני קברתיו. ואף דהרי"ף והרמב"ם ז"ל פשטו לקמן בעד אחד במלחמה דמהני קברתיו ולא חיישינן דיאמר בדדמי לענין הכרה מההיא דלקמן (דף קכ"א) דטבעה בדגלת ואנסיב