באר מים חיים (נוסינזון) לב

כחילוקי התו'. ותמיהני על הפוסקים בסי' תק"ה שלא הביאו כלל משמן של בדדין לסייע להג"א וכן הגר"א ז"ל השיג על הג"א ממשקין היוצא מזיתים וענבים ולא זכר דברי התוס' האלו ודו"ק

דף ל"ג ע"ב אמר רב יהודא אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי. ופרש"י ומותר לקטום ולתקן קש של שבלים לחצוץ בו שיניו. איתיביה רב כהנא לר"י עצי בשמים וכו' לא יקטמנו להריח בו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת. א"ל השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת מבעי אלא כי תניא ההיא בקשים. תני חדא קוטמו ומריח בו ותניא אידך לא יקטמנו להריח בו. אמר ר"ז אמר ר"ח לא קשיא הא ברכים והא בקשים. מתקיף לה רב אחא ב"י מ"ש מהא דתנן שובר אדם את החבית לאכול הימנו גרוגרות. ועוד הא בי רב יהודא הוה מפשחי אלותא אלותא אע"ג דחזיא לקתתא דנגרי וחציני. ומשני לא קשיא הא ר"א והא רבנן דתניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו. וחכמים אומרים לא יטול אלא מאבוס של בהמה. ושוין שלא יקטמנו ופרש"י אקיסם קאי. ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר"א. וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משים שבות. ופרש"י דקטימה תיקון כלאחר יד הוא ולא תיקון מעליא הוא אא"כ מחתכו וממחקו בסכין. ומפרש הגמ' ר"א דקאמר התם חייב חטאת הכא פטור אבל אסור ורבנן דקאמרי התם פטור אבל אסור הכא מותר לכתחילה. ופריך ולית ליה לר"א שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי. אמר רב אשי כי תניא ההיא במוסתקי: והרמב"ם ז"ל כתב בזה פי"א מהל' שבת הל' ז' ח' הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו הדלת חייב. כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהם מותר לקטום אותם בשבת מפני שאין בהם תיקון כלים. ומותר לקטום עצי בשמים להריח בהם אע"פ שהם קשים ויבשים ומפשח מהם כל מה שירצה בין שפשח עץ גדול ובין שפשח עץ קטן עכ"ל: ודבריו תמוהים דלכאורה פסק כר"א וסוגיא דשמעתין דלא כותיה. ועוד דפסק כר"י דאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ומותר לפשח עצי בשמים אף בקשים והוא כתרתי דסתרי לפום הסוגיא. ועוד נראה מדברי רבינו דמפרש דאוכלי בהמה אין בהם תיקון כלי ומותר לקטום אותם ומשמע לקטום אותם למאכל בהמה או להריח מדלא כתב לחצוץ שיניו. וכן נראה מדברי הרי"ף דכתב דמותר ליטול מהם לחצוץ שיניו ולא כתב לקטום ולקטום דמותר כתב רק בלהריח. וא"כ איך יפרנסו הסוגי'. והמ"מ כתב על דברי רבינו דחפש בכל צדדי הסוגיא ולא מצא דבר אשר ישען עליו רבינו. והנראה לדעת רבינו דה"פ הסוגי' אמר ר"י אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ומותר לקטום אותם למאכל בהמה ולא הוה כמתקן כלי ור"י לטעמיה דאית ליה (שבת קנ"ה) דשויי אוכלא משוינן ומזה הטעם מותר לקטום עצי בשמים להריח בהם. ופריך ר"כ לר"י והא תניא דעצי בשמים אם קטמם להריח בהם פטור אבל אסור ולחצוץ בו שיניו חייב חטאת. א"ל השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי דהא סובר דלהריח מותר לכתחילה חייב חטאת מבעי דר"י סבר דאף אם עשה מהם כלי אינו חייב חטאת וליכא רק איסור בעלמא דאין דרך לעשות מהם כלים וכן בעצי בשמים אפי' בקשים אין סילוים קשה כמו עץ בעלמא ואינם ראויים לחקוק מהם כלים. והא דאמרינן דחזיא לקתתא דנגרי היינו משום עבים ואית להו עילויא אחרינא להריח בהם. וכן אם תיקנו לחצוץ בו שיניו עתיד למוללי ולקוטמו להריח בו והוה כמו כתב במשקין ובדבר שאין מתקיים דכיון דאין מתקיים לאו מלאכת מחשבת הוא ולפי דבריו לא ס"ל כהברייתא. ור"נ מקיים הברייתא ומוקי לה בקשים. וכן מביא הגמ' עוד שני ברייתות דסותרות זו את זו דבחדא תני דמותר לקטום להריח ובאידך תניא דאסור לקטום להריח ומתרץ בזה ר"ז אמר ר"ח הא ברכים והא בקשים ור"ח לטעמיה דאית ליה (שבת קנ"ה) כר"ה דשויי אוכלא לא משוינן דהוה כמתקן כלי וה"נ בקשים דאין ראויים להריח בלא קטימה אסור לשויי אוכלא. ומתקיף לה ראב"י מ"ש משובר אדם את החבית ליטול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי ועוד בי ר"י מפשחי אלותא אלותא אע"ג דחזיא לקתתא דנגרי וחציני. ומשני לא קשיא הא ר"א והא רבנן דתניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מאבוס של בהמה ושוים שלא יקטמנו ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. האי ושוים שלא יקטמנו ופלוגתא דר"א ורבנן אאבוס של בהמה קאי וכן איתא בתוספתא הובא ברא"ש ומשכחת לה לפתוח הדלת באוכלי בהמה בעבים וקשים ולהאכילם לבהמה צריכים לקוטמם דר"א סבר דיש בהם משום תיקון כלי וע"כ מחייב חטאת בתיקנם לכלים. וא"כ הברייתא דלעיל דמחייב חטאת אתיא כותיה וה"נ דבלהריח דאמרינן התם דפטור אבל אסור כותיה אתיא. אבל רבנן דאמרי התם דאינה אלא משום שבות דסברי דאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ה"נ מקילי דלהריח בהם מותר לכתחילה כרב יהודא. ודוקא באוכלי בהמה אבל עץ בעלמא אם קטמו לחצוץ בו שיניו או לפתוח הדלת מודו רבנן לר"א דמחייב חטאת. וא"ש הא דפסק רבינו בהל' ז' דקוטם עץ לחצוץ בו שיניו דמחייב חטאת: ובזה ניחא קושית הר"ן שהקשה דהא אסור ליתן טרפא דאסא בחביתא אף דאוכלי בהמה הוא ולדברינו דבתיקון כלי מודה ר"י ורבנן דפטור אבל אסור ניחא: ופריך ולית ליה לר"א שובר אדם את החבית ליטול הימנה גרוגרות. אבל לרבנן ניחא דבאין מתכוון לעשות כלי רק ליטול הגרוגרות מותר ואפי' כאן דאי מתקן המנא חייב חטאת לא גזרו בזה רבנן כיון דדרך שבירה עביד ליטול הפירות: והא דקאמר דרבנן דאמרי פטור אבל אסור הכא מותר לכתחילה לאו דזה בזה תליא ומשום גזירה אלא דקאמר דרבנן מקילי שני קולות משום דאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי. דאחד דחיוב חטאת לית להו כלל אף במתקן לכלי ועוד סברי דלהריח מותר לכתחילה אף דהוה נמי כמתקן ושוי אוכלא בכ"ז לא גזרו אטו תיקן כלי דעלמא. אבל ר"א גזר וע"כ מוקי לה במוסתקי וע"כ הביא הרמב"ם פכ"ג מהל' שבת הא דשובר את החבית ליטול הימנה גרוגרות סתמא ולא מוקי לה במוסתקי ודלא כהתו' בעירובין ועוד בכמה מקומות ודו"ק

דף ל"ד ע"א אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים כולם חייבים. ופריך בשלימא כולהו עבדי מעשה אלא שופות הקדרה מאי קעביד. אמר רשב"ל הכא בקדירה חדשה ומשום לבון רעפים נגעו בה: והנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' שבת הל' ד' כתב דכולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה"ז מבשל. והשמיט האוקימתא דמוקמי לה בקדרה חדשה. ותמהו עליו המפרשים מדוע השמיט האי אוקימתא. ועוד מהאי אוקימתא משמע דכל אחד מחויב משום מלאכתו המיוחד למעשה ההיא. ועוד הקשו מ"ש שופת הקדרה קודם האש משופות אחרי האש דהא תרווייהו לא עבדו שום מעשה אלא דהכינו הקדרה לבשל בו: והנראה בזה לדעת רבינו דבמלאכת שבת הולכין אחרי התועלת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם עשה אחת מהמלאכות דהיא מהמלאכות דחייב עליה בשבת לתועלת מלאכה אחרת חייב עליה משום מלאכת המחשבת ובשיעור מלאכת המחשבת. וע"כ הקוצר וצריך רק ליפות הקרקע מחייב משום חורש ואם בשביל שתחזור ותצמיח חייב משום נוטע. ודוקא דעביד מלאכה גמורה דמחייב עליה דהיינו מהאבות או התולדות אך כיון דמחשבתו