באר מים חיים (נוסינזון) לא

ההיא דאין ממתקים החרדל בגחלת של עץ דלהוי כבשרא אגומרי. ומשני דהתם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי. והיינו דבשרא אגומרי ליכא כיבוי גמור דתחילתו מכבה וסופו מבעיר כדאמרינן לקמן (דף כ"ב) וע"כ מותר לעשן תחת הפירות דלא החמירו באו"נ בכיבוי כזה אבל לגמר את הבית לא התירו אף בכיבוי כזה והקשה הרז"ה מדוע אף כיבוי גמור לא הותרה באוכל נפש דמ"ש משאר המלאכות ועיין בזה בט"ז סי' ק"י. ולדברינו ניחא דזה לא מקרי כיבוי באוכל נפש כיון דאין הכיבוי בגוף האוכל ולא מקרי כיבוי באו"נ אלא אם מכבה אוכלים אשר היו נשרפות אבל כאן הכיבוי בהגחלת אשר הוא מכשיר האו"נ והוה כמו הוצאה והבערה שבארנו דהוו מכשירי או"נ וזה הטעם דאסור בלא תתעשן הקדירה: וה"פ הסוגי' לקמן (דף כ"ב) דר"ה אוסר לעשן הפירות מפני שמכבה ובמכבה לא אמרינן מתוך. א"ל ר"נ ולימא מר מפני שמבעיר פי' דהלא אין כאן מכבה אלא מבעיר וא"כ מדוע תאסור. ותירץ לו דתחילתו מכבה וסופו מבעיר וס"ל דאף כיבוי כזה דאינה מלאכת מחשבת כיון דלא תשאר כן אסור ביו"ט אפי' באו"נ כיון דהוא רק מכשירי או"נ ואין הלכה כמותו כדבארתי והל"מ דחק בזה

ובזה ניחא דאמר רבא בשבת (דף כ"ד ובדף קל"ג) דמלבדו ממעטינן מילה שלא בזמנה דאתיא מכח ק"ו והקשו התו' מדוע לא קאמר משום דיו"ט עשה ול"ת כרב אשי. ורבא בעצמו סבר דיו"ט עשה ול"ת. ולדברינו ניחא דרבא אזיל לטעמיה דאית ליה דאמרינן מתוך אף בחבורה וכל המלאכות דסבר כר"ח. וסבר נמי כר"ח דאף לצורך מצוה הותרה וע"כ לא יכול לומר הטעם משום דיו"ט עשה ול"ת דכיון דאמרינן מתוך ליכא כאן עשה ול"ת כלל וע"כ הוצרך לומר דגמרינן מלבדו דאין דוחה והנה בפסחים (דף ה') דייק רבא מר"ע דלא אמרינן מתוך בהבערה ולכאורה קשה דאיך יפלוג ר"ע על ב"ה. ולדברי רבינו ניחא דר"ע סבר כיון דשריפת חמץ הוא משום מצוה ואינה צורך היום דהוה אפשר לשורפה מעי"ט וע"כ לא אמרינן בה מתוך כסברת רב יוסף דהכא. והל"מ דחק בזה

ולענין מכשירי אוכל נפש אימא בה מלתא. דאיתא בסוגיא דלקמן (דף כ"ח) אין משחיזין את הסכין ביו"ט אבל משיאה ע"ג חבירתה. וקאמר הגמ' מאן תנא דבמשחזת אסור אמר ר"ח דלא כר' יהודא דר' יהודא מתיר במכשירי אוכל נפש א"ל רבא לר"ח דרשינן משמך הלכה כר"י וכו'. אמר רב נחמיה בריה דר"י הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר סכינא אפומא דדיקולא ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן. ופרש"י הלכה כר"י ואין מורין כן לרבים שמא יבואו לזלזל במכשירים שאפשר לעשותם מעיו"ט. ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קמעבר סכינא אשפתא דריחיא ואמרי ליה לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנינותה ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן וכו'. ואמר רב יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה והני מילי הוא דפסקא אגב דוחקא. וכתב הרי"ף ז"ל דוקא אגב ריחיא או אגב דיקולא אבל במשחזת לא. ודבריו תמוהין דכיון דפסקינן כר"י אף במשחזה מותר דהא אמתני' דאין משחיזין ואוקמא ר"ה במשחזת אמר ר"ח דלא כר"י וליכא מאן דפליג עליה ומנליה להרי"ף לפלוגי עליה. והר"ן ז"ל כתב בזה דהא דהרי"ף אסר במשחזת בשל אבן מיירי ובזה מודה ר' יהודא דאסור. ותמיהני דהא ר"ה מוקי למתני' דבשל אבן מיירי וע"ז קאמר ר"ח דמתני' דלא כר' יהודא וכן הקשה הרא"ש ז"ל ואף הרמב"ם ז"ל לא מפליג בין אבן לשל עץ אלא בין משחזת לאבן בעלמא. וז"ל שם פ"ד הל' ט' אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או על גבי חרש או אבן ואין מורין דבר זה לרבים כדי שלא יבואו לחדדה במשחזת בד"א בשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפי' על העץ שמא יבוא להשחיזה במשחזת ע"כ: וא"כ דברי רבותינו הרי"ף והרמב"ם צריכים טעם דאם יפסקו כר"י אף במשחזת יתירו ואם ס"ל דלא כר"י מנלן להתיר בהלכה ואין מורין כן לחדדה שלא במשחזת דהא הני אמוראי ס"ל כר' יהודה והוכיחו המפרשים מדברי הרמב"ם שפסק דלא כר' יהודא מהא דפסק דשפוד שנרצם אסור לתקנו ובגמ' קאמר בזה דפליגי בזה ר' יהודא ורבנן. וכן פסק דלכבות בשביל שלא תדלק הבית או שלא תתעשן הקדירה אסור ובגמ' (דף כ"ב) קאמר בזה דלא כר' יהודא ולר"י מותר ולפי מה שבארתי ניחא מאד טעמא דרבותינו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דקשיא להו דהא הוכחנו דרבה לא ס"ל כר"י במכשירין ובפירוש קאמר בדף כ"ב דאין מכבין הדליקה ודלא כר' יהודא ואיך פסק כאן דמותר לחדדה דהלכה כר' יהודא ואין מורין כן. וע"ז מתרץ לה הרי"ף דבמשחזת מודה רבה דאסור כסתם מתני' ודלא כר' יהודא אלא בלחדדה שלא במשחזת בזה מתיר רבה בהלכה שמותר ואין מורין כן דכל דעביד שלא כדרכה ע"י שינוי קי"ל בשבת פטור אבל אסור כמו הכותב בשמאלו וע"כ מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש דכדאי הוא ר' יהודא לסמוך עליו להתיר במכשירין בדבר שאיסורו מדרבנן. וכן נראה מדברי רבינו טעם הזה בבקיעת עצים וכן ביארתי במכבה שסופו להבעיר. וע"כ פסק רבינו ז"ל בגריפת תנור פ"ג מהל' יו"ט דמותר ובגמ' קאמר בזה דפליגי ר"י ורבנן משום דגריפת תנור מלאכה דרבנן הוא ובזה סמכינן אדר' יהודא ודוקא בשאי אפשר לאפות או לצלות בו אלא אם כן גרף כדאמרינן לקמן דף ל"ב ודו"ק

בהג"א סוף הפרק כתב דחלב שחלבו עכו"ם וישראל רואה והביאו דורן לישראל בשני יו"ט של גליות מותר לערב כביצה. משמע אבל ביו"ט ראשון אסור וכן כתב בתחילת הפרק דחלב שנחלב ביו"ט אפי' ממילא אסור ל"ש נחל לתוך הקדרה ול"ש לתוך הקערה בבהמה שעומדת לחליבה וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדרה ולא לתוך הקערה מיירי בבהמה שעומדת לאכילה ואפ"ה לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה הביאו הב"י בסי' תק"ה מה שאמרת בעכו"ם החולב בפני ישראל ביו"ט שהיא מותר באכילה והחלב אינו מוקצה כדין אמרת שהרי מוכן הוא שאפי' ישראל אפשר שהוא מותר לחלוב אותו לתוך הקדרה שיש בה אוכל. ומשמע שמתיר אפי' בחולב לתוך הקערה ריקנית מדתלה הטעם דלא אקציה דעתיה מיניה שאפי' ישראל היה יכיל לחלוב לתוך המאכל ועיין ביד אפרים ופסק הב"י ורמ"א לקולא. ותמיהני דבשבת (דף י"ט) אמרינן שמן של בדדין רב אוסר ופי' שם בתו' דמיירי בשמן היוצא מקורת בית הבד דהוה נולד אע"ג דע"מ כן הניחו וסמך שיזוב כל השבת כיון דאין משקין בעולם האי סמיכה לאו מידי הוא כיון דהוה נולד גמור ולא דמי לקדרה חייתא ומעינות הנובעים דכבר הם בעולם וכן צואת קטן שהיה כבר במעיו ולא דמי לזיתים וענבים שרסקם דהתם חזו מבערב אבל הכא דלא חזיא מבערב לאכילה מחמת הקורה והעיגול שעליו והמשקה שאינו בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב עכ"ל. וא"כ נראה דכ"ש החלב שלא היה כלל בעולם ולא הוה חזיא כלל בין השמשות ודאי דהוה נולד גמור. וגדולה מזו דאפי' להשמנונית דמתוסף בבהמה קרי ליה לקמן (דף ל"ז ע"ב) אסור מוקצה אלא דלא חששו משום דמתבטל בבהמה. וכן הא דמותר החלב בחולב לתוך אוכלין נמי משום דנתבטל לבהמה ואוכלא דאיפרת מחשיב. אבל בחולב לתוך הקערה דמשקה הוא ודאי דמחשיב נולד כמו שמן של בדדין ולא מהני הא דישראל היה יכול לחלוב לתוך האוכל דזה לא עדיף מדהוה סמיך עליה וכבר ביארתי דסמיכה לא מהני בזה כמו שהוכיחו התו' דהא לאו משום איסור החליבה אתינן עלה אלא משום דהוה נולד דמבערב לא היה כלל בעולם וכן הרא"ש והרמב"ם ז"ל פ' כ"ו מהל' שבת מפרשים כהתו' דשמן של בדדים היוצא מטעינת בית הבד וא"כ ע"כ ס"ל