באר מים חיים (נוסינזון) ל

אסור מוקצה אלא כדפרשנו דמוקצה דמיניה איתקצאי חמור ודו"ק

דף י"ב ע"א אין מוציאין את הקטן והלולב וס"ת לרה"ר וב"ה מתירים. תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי ב"ה הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"נ מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. מתקיף לה רבה ממאי דב"ש וב"ה בהא פליגי דלמא בעירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט פליגי מ"ס עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט כדכתיב ולא תוציא משא ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ומ"ס עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצאה ליו"ט. מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב מלקות. כן הוא גי' הספרים עיין בתוס'. וקאמר הגמ' דאף ר' יוחנן סבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי דתני תנא קמיה המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש. וא"ר ר"י פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דלא אמרינן מתוך וכו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ועין בפרש"י ותו' בזאת הסוגי'. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' יו"ט הל' ד' כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשאה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מהוצאה מרשות לרשות והבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביו"ט לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה לפיכך מותר ביו"ט להוציא ס"ת וקטן ומפתח וכיוצא בזה וכן מותר להבעיר אף שלא לצורך אכילה ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפיה ובישול וכיוצא בהם. ודברי רבינו תמוהין דפסק דרק בהוצאה והבערה אמרינן מתוך ולא בשאר מלאכות והוא כנגד סוגיתינו ועוד הרבה סוגיות מהש"ס דבכל מלאכות אמרינן מתוך ומנין לו לחלק בזה. ועוד דכאן כתב דמטעם מתוך שרי בהוצאה והבערה ובפ"ח מהל' עירובין פסק דאין עירוב והוצאה ליו"ט והוא כתרתי דסתרי לפום הסוגיא דילן. ועוד קשה דמשמע מדברי רבינו דפסק כרבה ומדוע לא פסק כרב יוסף ור' יוחנן דפליגי עליה ומסקנא דשמעתתא אליבייהו. והמפרשים כתבו דלרבינו בהוצאה והבערה אף שלא לצורך כלל אמרינן מתוך דלא כהתו' ומתוך קושית רב יוסף משמע דעל הוצאת אבנים סברה פשוטה דלוקה לכ"ע. והנראה בזה לדעת רבינו דסבר דבהוצאה והבערה דאמרינן מתוך בעינן צורך היום כקטן ולולב וס"ת שהביא רבינו וכדעת התו' והגאונים. אבל בהוצאת אבנים או המבעיר מיו"ט לחול באין שהות ביום לאוכלו דליכא למימר הואיל או מדליק ביתו של חבירו לוקה כדמוכח מהסוגי' והירושלמי. וכן משמע בדברי רבינו עיין בל"מ. וטעמא דמלתא דהוצאה והבערה שאני משאר מלאכות דרבינו סבר דמלאכת יו"ט לא הותרה אלא בגוף המאכל ותיקונו והבערה מצינו דהותרה ביו"ט אף דאינה בגוף המאכל אלא מכשיריו ורבינו פסק דאין הלכה כר' יהודא במכשירין כדמבואר בדבריו פ"ד הל' ט' וע"כ דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכן בהוצאה אינו מתקן המאכל ואנן בעינן שיתקן המאכל בכ"ז התורה התירתו כדדרשינן ביום השבת הא ביו"ט שרי וע"כ דאמרינן מתוך והותרו לכל דבר הנאה. אבל שאר מלאכות לא הותרו אלא בגוף המאכל לתקנו דכן משמע אך אשר יאכל לכל נפש. ומדינא מותר אף טחינה וקצירה אלא דחכמים אסרוהו כדכתב רבינו לקמן

וה"פ של הסוגיא דתני תנא קמיה דר"י בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. ור"י בר אבדימי סבר דבכל מלאכות אמרינן מתוך וכן סבר דאף שלא לצורך היום כלל אמרינן מתוך וע"כ קאמר דמני ב"ש היא אבל לב"ה אין לוקה דאמרינן מתוך אף בשחיטה ואף דאינה לצורך כלל כיון דאינה מצות היום. ורבה מתקיף על דבריו דלמא רק בהוצאה אמרינן מתוך מטעמא דפרישית וע"כ אין עירוב והוצאה ליו"ט ומשום מתוך. ומתקיף לה רב יוסף וקושיתו ג"כ על ר"י בר אבדימי ולא על רבה כפרש"י אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב מלקות לר"י בר אבדימי דפטר בעולת נדבה דה"נ כיון דאינה מצות היום חשיב כלא צריך כלל וכהוצאת אבנים. וקאמר דאף ר' יוחנן סבר כהא דרבה דרק בהוצאה והבערה אמרינן מתוך דקאמר לתנא דתני קמיה דעל בישול והבערה חייב שתים ביו"ט דפוק תני לברא דאינה משנה דליכא לחיובי שתים במלאכות יו"ט כדאמר בפסחים (דף מ"ז) דאין חלוק מלאכות ביו"ט. ואת"ל משנה דיש חילוק מלאכות ליו"ט הא דהבערה מני ב"ש היא דס"ל דלא אמרינן מתוך אבל לב"ה דאמרינן מתוך אהבערה ליכא לחיובי. ומוכח מדר' יוחנן מדאמר מתוך רק בהבערה וקא מפיק בישול דע"כ בשאר מלאכות ס"ל דלא אמרינן מתוך כרבה. וא"כ כל דברי רבינו לקוחים מהסוגיא כמסקנה דשמעתין: ובזה ניחא הא דכתב רבינו בהל' ט' דרחיצה וסיכה הרי הוא בכלל אכילה ושתיה ומנ"ל הא דלמא מטעם מתוך הותרא ויהי' ב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהו אלא דס"ל דלא אמרינן מתוך בבישול

וכן נראה דפלוגתא דרבה ור"ח בפסחים (דף מ"ו) דלרבה הא דאופין מיו"ט לשבת הוא משום הואיל ולר"ח הוא משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט. דלטעמייהו אזלי דרבה לטעמיה דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה מטעמא דפרשינן וע"כ משום מתוך ליכא להתיר לאפות מיו"ט לשבת וע"כ הוצרך לאמר הא דאופין מיו"ט לשבת הוא משום הואיל. ור"ח סבר דצרכי שבת נעשים ביו"ט דסבר דאמרינן מתוך בכל המלאכות ואזיל לטעמיה דפסק כר' יהודא במכשירין לקמן (דף כ"ח) וא"כ ליכא לחלק בין הוצאה והבערה לשאר מלאכות דליכא חידוש בהוצאה והבערה דהוי כמכשירי אוכל נפש דהותרו בכל המלאכות וא"כ ע"כ סבר דלב"ה בכ"מ אמרינן מתוך ולכל דבר הצריך הותרו המלאכות. וכן סבר דאף משום מצוה דאינה צורך היום הותרו המלאכות כדעת ר"י בר אבדימי וע"כ צרכי שבת נעשים ביו"ט: ובזה ניחא דמקשה שם לר"ח משתי הלחם ולחם הפנים דאין אופין ביו"ט דמקשו שם התו' דאף לרבה תקשה. ולדברינו ניחא דלרבה לא אמרינן מתוך בשאר מלאכות וע"כ אין אפיתן דוחין יו"ט אבל לר"ח דסבר דאמרינן מתוך בכל המלאכות ואף לצורך מצוה מותר ביו"ט משום מתוך א"כ יהא מותר לאפות לחם הפנים ושתי הלחם ביו"ט

וכן נראה לפרש הסוגיא דכתובות (דף ז') דרב פפא משמיה דרבא אמר התם דביו"ט לכ"ע מותר לבעול בתחילה דאמרינן מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ורב פפי מקשה שם על דבריו דאלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט. ונראה דרב פפא משמיה דרבא דסבר דאמרינן מתוך אף בחבורה ס"ל דרבא אזיל לטעמיה דדרש לקמן (דף כ"ח) משמיה דר"ח דהלכה כר"י במכשירין וע"כ סובר נמי כר"ח דאמרינן מתוך אף בשאר מלאכות כדבארתי. ורב פפי מקשה על דבריו ממוגמר דאסורא ביו"ט אע"כ דלא אמרינן מתוך בכל המלאכות אלא בהוצאה והבערה כדבארנו ובמוגמר איכא כיבוי דלא אמרינן בה מתוך. ויתרץ דמוגמר אסור דבעינן דבר הצריך לכל נפש: וע"כ השמיט רבינו דבר זה דבעינן דבר הצריך לכל נפש דפסק כרב פפי דלא אמרינן מתוך בכל המלאכות ושפיר מוגמר אסור מפני שמכבה. כמו שכתב רבינו שם פ"ד הל' ו' דאין מעשנים בקטורת ביו"ט מפני שהוא מכבה

ובדברינו ניחא דברי רבינו שכתב שם ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה כמו שמותר לצלות בשר על האש וממתקים את החרדל בגחלת של מתכת אבל לא בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה. והנה מאי דכתב דמותר לעשן הפירות דפסק כרבא לקמן (דף כ"ג) ודלא כר"ה ומאי דפסק דאין ממתקין החרדל בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה הוא עפ"י גי' הרי"ף בשבת קל"ד הובא ברא"ש לקמן סי' כ"ג פ"ב. דפריך התם על