באר מים חיים (נוסינזון) כט

טרודים בפרנסתם להביא טרף ביתם וע"כ יעשה חשבון כי אין להם פנאי לחטוא ופלגא עליך מבחוץ לגזור עליהם גזירות אשר ישיבו אותם למוטב ופלגא עלי על פרנסי ושלומי אמוני ישראל לפחת רוח האמונה ולהשיב לבצרון אסירי התקוה ויחדיו ישימו שכם אחד לדרך אלקינו ואומתנו. והיינו דקאמר לעיל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן בין האומות כי הם ישיבנו למוטב ודו"ק

דף פח ע"ב חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאים לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני ופריך ואמאי פטורים מפ"ש והאיכא חד דלא נפיק. ומשני משום דלא אפשר דליתי כל חד פסח קא מייתי חולין בעזרה ואם ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו ולהתנות בשלמים נמי לא אפשר וכו' והשיגו מכאן על הרמב"ם ז"ל דכתב בהל' ק"פ פ"ד ה"א השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר להם לאחר זמן אותו הפסח ששחטתי שלא לשמו שחטתיו אם היה נאמן להם סומכים על דבריו ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח ויביא פסח שני. והשיגו אותו דאיך יכול להחמיר עליו להביא פ"ש דהא הוה חולין בעזרה ופסח נאכל שלא למנוייו כדאמרינן הכא וכן הביא רבינו לעיל סוף פ"ג וכן בגל עגול דאין מביא פ"ש מספק ועיין בכ"מ ובל"מ. והנראה בזה דהינו טעמא דקי"ל דלענין איסור עד אחד מהימן היכא דלא איתחזק איסורא ולא היתרא. וע"כ יכול לסמוך שפיר על העד להביא פ"ש ואין כאן איסור. והא דאין העד מהימן ביצא מתחת ידו היינו דלא יכול להפסידו ולחייבו בפסח שני והוה כמו דבר שבממון וע"כ אין נאמן ע"א על של חבירו באיסור אם, אינו בידו ועיין בחי' בכתובות (דף י"ג). אבל אם זה רוצה להביא יכול לסמוך עליו ולאכול פ"ש דע"א נאמן באיסורין. ולא דמי לה' שנתערבו פסחיהם דהתם ספק איסור הוא כדאמרינן הכא אבל בזה ודאי היתר הוא דכיון דע"א מעיד דקדשי היתר הוא יכול לסמוך על דבריו ואף על פסח של אחרים יכול להמנות ולא חיישינן דפסח יהי' נאכל שלא למנוייו ודו"ק: דף צ"ו ע"א זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור אלא מעתה והיה לכם למשמרת עד י"ד יום לחודש הזה ה"נ זה טעון ביקור ד' ימים ואין אחר טעון ביקור והתניא דתמיד בעי ביקור ד' ימים ויליף מגז"ש דפסח. ומשני שאני התם דאיכא גז"ש. ופסח דורות נמי הכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה שיהיו כל עבודת חדש זה כזה. ופרש"י דבניחותא הוא דפסח דורות בעי נמי ביקור אבל לא בעי ליקחו מבעשור דנמעט מזה והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא בהלכותיו דפסח בעי ביקור. והנראה לפרש הסוגי' אליביה דהא דקאמר ופסח דורות נמי הכתיב ועבדת קושי' היא דמקשה על המתרץ דמשום גז"ש דתשמרו מפקא מדרשא דהזה ה"נ ליתי היקישא דעבדת וליפקא מדרשא דהזה והא דבעי ביקור ומקחו מבעשור חדא מילתא היא דלא כפרש"י. ותירץ אלא למעוטי פ"ש דכותיה פי' דה"ט דמשום גז"ש דתשמרו מפקינן מדרשא דהזה דאלא האי הזה דוהיה לכם מבעי למעט פסח שני דכותיה וממעטינן מחד הזה פסח דורות דלא בעי מקחו מבעשור והיינו דלא בעי ביקור ומהזה השני נמעט פ"ש דכותיה דהוה נמי פסח אבל לא נמעט תמיד דלא הוה כותיה וכן פרש"י בסוכה (דף מ"ז) דכותיה דהוה כמו כן פסח. וניחא בזה דהאי אלא ככל אלא שבש"ס שחוזר מן הראשונות ותי' על קושיתו הוא וכן אזיל כל התירוצים דלקמן דמיעוט הזה אתא למילתא אחרינא ודו"ק

דף קה ע"ב הנכנם לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. וקאמר ש"מ מהא מתני' תמניא ש"מ המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. וכתבו התו' ורשב"ם דהא דמשמע ליה דהבדיל בתפלה משום דסתם בני אדם מבדילין בתפילה. והנראה דמוכח דהבדיל בתפילה דאמרינן בברכות (דף ל"ג) טעה בזו ובזו פי' בתפילה ובהבדלה חוזר לראש ופירש הרא"ש דטעה בזו ובזו דה דהינו אם טעם קודם שהבדיל. וע"כ מוכח דהכא מיירי דהבדיל בתפילה דהא אם משלשלן לאחר המזון הי' צריך לחזור לראש ולחזור ולהתפלל אם לא הבדיל בתפילה וא"כ יותר טוב להתפלל מקודם אכילתו ולהבדיל בתפילה ולא לטעום קודם הבדלה ולא יצטרך נמי להבדיל על הכוס אלא על כרחך אע"ג דהבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס וע"כ מיירי שפיר מתני' אע"ג דהבדיל בתפילה ודו"ק

דף קטו ע"ב אמר רב פפא לא נישהי אינשי מרור בחרוסת דילמא אגב חוליא דתבלין מבטיל ליה למרוריה ובעינן טעם מרור וליכא. ונראה דמכאן סייעתה להב"י ביו"ד סי' ק"ה ס"א דבחומץ או בתוך ציר לא בעינן מע"ל לענין כבישה אלא אם שהה בתוכו כדי שיתננו על האור וירתח הרי הוא ככבוש ומבושל דהא אמרינן הכא דהמרור בולע טעם התבלין בשהייה בעלמא והיינו כיון דטבע החוליא להפיג המרור הוה כדבר חריף ומבליע. ונראה דהיינו רק דהדבר חריף מבליע בהתפל אבל לא יעשנו כבוש להבליע ולהפליט וע"כ לא קאמר הכא בפשיטות דלא להוי כבוש. ובזה ניחא מה שהקשה הש"ך שם על הב"י מעכברא בשיכרא דכתב הרא"ש והב"י בעצמו דבעינן מעת לעת לענין כבישה. דהתם להפליט מהעכברא התפל ע"כ בעינן מע"ל אבל ההיא דסי' ק"ה מיירי בחומץ אסור וע"כ מבליע אף בשיעור שיתננו על האור וירתיח. וכן ציר אסור רק מבליע אבל לא יעשה את התפל להפליט. וע"כ בכלים אם נתן בהם ציר לא אמרינן דיפליט מהכלי כיון דאין מליחה לכלים אלא בעי מע"ל להפליט מהכלי כמו שכתב הש"ך בסי' ס"ט סק"ס ודו"ק: מסכת ביצה

דף ד' ע"ב אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. ופריך דהא דבר שיש לו מתירים לא בטיל. ומשני דהכא בטיל כיון דמקלי קלי איסורא. ופריך והא קא מהפיך באיסורא ומשני כיון דרובה דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהתירא קא מהפך. והקשה הפ"מ ביו"ד סי' צ"ט במשבוצות דהא דבר שיש לו מתירים הם ומאי מהני דרובא דהיתירא והא מטלטל ומהפך בעודו בעין דעדנה לא קלי איסורא. והנראה לתרץ בזה דטילטול מן הצד הוא דכיון דרובה דהיתרא כי קא מהפך בהיתירא מהפך והאיסור מיטלטל מן הצד. והא דדבר שיש לו מתירים לא בטיל היינו דהאיסור לא יתהפך להיתר אבל לא דמחשיב כולו איסור. וזה כוונת רש"י דכתב דבטל ברובה כלומר דרובה דהיתירא נשאר בהיתירא ומותר להפכו והאיסור מתהפך ע"י טילטול מן הצד: עוד הקשה הפ"מ על התו' דכתבו בע"ז (דף ס"ו) ובפסחים דאין שבח עצי מוקצה בפת כיון דמוקצה לא אסור בהנאה דהא הכא אסרינן עצים דמוקצה לאפות בהם. והנראה דודאי לכתחילה אסור לאפות ולבשל בעצי מוקצה דהא דאיתקצאי מהם היינו מאפיה ובישול איתקצאי כדאמרינן בסוכה בהדם דכי איתקצאי מריחא איתקצאי אבל בשאר הנאות דלא איתקצאי מהם מותר. וע"כ קאמרי התו' דבדיעבד הפת מותרת דשבח עצים דהפת הוה כשאר הנאות אבל ההנאה דמיניה איתקצאי ודאי אסורה כמו ריחא דהדס וע"כ אסור לאפות ולבשל בעצי מוקצה. ובזה ניחא נמי קושית המ"א בסי' שכ"ה סק"ט ובזה ניחא דכתבו התו' לקמן (דף ח') דמוקצה מותר לטלטל משום אוכל נפש בי"ט וקשה לכאורה דבאוכלים גופיה הלא