באר מים חיים (נוסינזון) כו

וכבר ביארתי בכתובות והוכחתי בדעת רבינו דטעמא דרבינו דתחת ידו לא מקרי אסמכתא כדר"נ בב"מ משום דאי תפיס לא מפקינן מיניה ומחילה בטעות הוה מחילה. וכן משמע בדברי רבינו ריש פי"א מהל' מכירה דאף בקרקע דלא קני משכון בתחת ידו לא הוה אסמכתא וא"כ אף בעכו"ם לא היה אסמכתא בתחת ידו. ועוד הקשו הראב"ד והרא"ש ז"ל דאף בהגיע הזמן לאחר הפסח יהא מותר בדאמר מעכשיו כמו לאביי דאמר למפרע הוא גובה דמותר אף בהגיע הזמן לאחר הפסח ועוד דחקו הרא"ש והמפרשים בהאי סוגי' למה בעי בשהירהינו אצלו כיון דאמר מעכשיו כמו לאביי דלמפרע הוא גובה אף בשלא הירהינו אצלו. והנראה לפרש הסוגיא לדעת רבינו דאביי ורבא אזלי לטעמייהו דאביי דסבר למפרע הוא גובה אזיל לטעמיה דאית ליה בגיטין דף כ"ה דיש ברירה בתולה בדעת אחרים וה"נ הוברר הדבר דשל המלוה היה ולמפרע הוא גובה ורבא דאמר דמכאן ולהבא הוא גובה אזיל לטעמיה דסבר דאין ברירה אף בתולה בדעת אחרים ועד דשמו ליה ב"ד וגבו ליה למלוה בדין עומדים ברשות הלוה ויכול הלוה להקדישם קדושת הגוף ולהפקיע מידי שיעבוד אף בהגיע הזמן. ומקשה לרבא ממתני' דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה ומיירי מתני' בהגיע הזמן קודם הפסח דאי לאו הכי אסור בחמץ משום הואיל דבידו לפדותו כדכתב הרב המגיד בשלמא לאביי ניחא כיון דלמפרע הוא גובה נמצא דשל עכו"ם הוה אף דלא גבי ב"ד ואף הואיל ליכא למימר כיון דהגיע הזמן קודם הפסח וע"כ מותר בהנאה אבל לרבא קשיא דהא עד דגבו לה ב"ד ברשותו הוה עומדת ולא מהני הא דהגיע הזמן דהא מחסרי גוביינא ועד דגבו ליה ב"ד אין לעכו"ם בה קנין הגוף א"כ נמצא דברשות הלוה הישראל עומדת, ומשני בשהירהינו אצלו דקני ליה עכו"ם בהגעת הזמן אף בלא שומת ב"ד וגיבוים דהא אתני בהדיה דאם לא יפדה עד הזמן יהי' נחלט לו בהלואתו. ומסיק דקמפלגי ר"מ ות"ק בדר"י. ועיין בחידושי בבא מציעא דף פ"א שבארתי דקנית המשכון מדרבי יצחק הוא קנין שיעבוד דילפינן מכאן דיכול לשעבד נכסיו בהלואתו כמו שחל על המשכון קנין שיעבוד. והא דמחייב בגניבה ואבידה דהמשכון הוא מטעמא אחרינא עיין שם. ועכו"ם לכ"ע לא קני משכון דבעכו"ם ליתא קנין שיעבוד דהפסוק דמיניה ילפינן קנין שיעבוד דלך תהיה צדקה בישראל מיירי. וע"כ הפקעת הלואתו היה מותר ואף אם נאמר דאין אסמכתא בעכו"ם ומעות בעכו"ם קונות בכ"ז לא יכול לקנות בהלואתו. אף דישראל מישראל קני בהלואתו כמו במעות לדעת הרמב"ם ז"ל. משום דעכו"ם אין לו קנין שיעבוד. וע"כ אף דהירהינו אצלו והגיע הזמן קודם פסח לא קנה עובד כוכבים דהא בהלואתו הקנה לו ובהלואתו לא יכול לקנות דאין לו קנין שיעבוד וכן ביארתי בב"מ דף ס"ד דלמ"ד שיעבודה לאו דאורייתא לא יכול לקנות בהלואתו. ומתני' דקני ליה עכו"ם החמץ מתרץ דמיירי בדאמר ליה מעכשיו דדל קנין השיעבוד דהא הקנה לו בגופו בתנאי דלא יפדה ובמתנה קני ליה עכו"ם במשיכה ובעי הירהינו אצלו משום דאין לו קנין אחר בה אלא במשיכה דהא מטעם מתנה אמרינן דקנה. ופליגי ת"ק ור"מ בישראל מעכו"ם אם קנה ליה קנין שיעבוד דת"ק סבר כיון דהפסוק דמניה ילפינן קנין שיעבוד רק בישראל מישראל נאמר א"כ אף ישראל מעכו"ם לא קנה קנין שיעבוד וע"כ ישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו לא קני אלא בתנאים הנזכרים שהיהירנו אצלו ואמר לו מעכשיו אבל בלאו הכי לא קנה מהטעמים שבארתי. ור"מ סבר דישראל מעובד כוכבים קני משכון ואם הירהינו אצלו קני בלא מעכשיו. ובזה ניחא דלפי המסקנא הזאת דישראל מעכו"ם ועכו"ם מישראל לא קני משכון אף לאביי לא גבי בזה למפרע ונצטרך אף לאביי לאוקמי הברייתא דקמפלגי בדרבי יצחק ומתני' מיירי בדאמר ליה מעכשיו והירהינו אצלו והתו' דחקו בזה ודו"ק

בש"ע או"ח סי' תמ"ח במ"א ס"ק ד' הביא בשם מ"ב דבכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות קונה גם כן כאן וכ"ש הקנין שבין נכרי לישראל דבדיניהם וכו' פשוט שהמקח קיים. והקשה ע"ז המ"א דאמרינן בבכורות דנכרי שנותן מעות לישראל בדיניהם קנה וכו' מאי בדיניהם בדיניהם שפסקה להם תורה משמע דדיני נכרים לא מהני וכו' ע"ש. ומשמע מדבריו דאף סיטומתא לא מהני בנכרים כמו שכתב הנ"ש בסי' ל"ג דלהפקיע איסור בעינן רק קנין שפסקה התורה. ותמיהני דאטו קנין קדושה יש בו הלא קנין הוא רק לסימן ולראי' דגמרו המקח וסמכו דעתם לקנות ולגמור המקח. וזה הטעם דקניא סיטומתא דכיון דנהגו בסימן הזה לסמוך דעתם ולגמור המקח. וא"כ למה לא יועיל בעכו"ם וכ"ש קנין דבדיניהם דנעשו בדין המלך דודאי נהגו לקנות בו כמו שכתב המ"ב. ונראה דלא מבעיא דלקנות מהני קנין דמנהג המדינה אלא אף לבטל קנין דאורייתא אם לא נהגו לקנות בו לא קנה דהא קנין כסף בקרקע דאורייתא הוא ואמרינן במקום שנהגו לכתוב שטר לא קנה וכן קנין שטר לא קנה בלא כסף אף דמדאורייתא קנה בשטר לחודא. והיינו טעמה דקנין הוא סימן דנהגו לסמוך דעתייהו דגמרו המקח וכיון דלא נהגו כן זה הסימן לאו כלום הוא ולא סמכא דעתייהו ולא נתרצו לגמור המקח: וכן נראה בעכו"ם אם עשה קנינים המועיל בדין תורה כיון דבדיניהם ובעיניהם כשחוק הוא זה ודאי לא קנה דלא נגמר המקח בעיניו דבקנין בעינן דעת שניהם וכיון דבעיני האחד עדיין לא נעשה סימן הקנין והגמר ממילא לא קנה. וכן כתבו הפוסקים באה"ע סי' מ"ב סעי' ג' דבקדושין בעינן שידעו שניהם בהעדים דאי לאו הכי לא סמכא דעתו לקנות והיינו כיון דלא ידע אחד מהסימן דגמר הקניה לא קנה וא"כ בעכו"ם אם קנו ממנו בחליפים או באגב כיון דהם לא ידעו מזה הקנין וכשחוק הוא בעיניהם א"כ לא נעשה בעיניו סימן דגמר הקנין ולא קנה. והא דאמרינן בבכורות דעכו"ם שנתן מעות לישראל בדיניהם קנה ומפרש בדיניהם שפסקה להם תורה היינו דקאתי לאשמועינן דקנין שפסקה להם התורה הוא מעות ויתור הלשון דקאמר דבדיניהם משום דכבר אז נשתנה המנהג בקנינים והיה נהוג כבר קנינים אחרים וקאמר דמנהג שקצבה להם תורה בקנינים הוא מעות ונ"מ אם יהיה יד ישראל תקיפה וינהגו מנהגים ע"פ תורה וקמ"ל דדיניהם שפסקה התורה להנהיג דהם סימן הקניה הוא כסף. אבל עכשיו במקום ההוא דנשתנה המנהג בקנינים לא יקנה בכסף ועכשיו יצטרכו לעשות הקנין בדיני המועיל במנהגיהם. וא"כ אדרבה מההיא סוגיא משמע להיפוך ודלא כהח"ס בסי' שי"א. ונראה דאף תנאי בפירוש דלקני בקנין דלא נהוג לא מהני. ולא דמי לאתרא דנהוג בכספא ובשטרא דמהני תנאי לקנות באיזה שירצה דהתם ינהגו בשניהם לסימן גמר הקניה ואם יתנה באחד סמכא דעתו לגמור המקח באחד אבל אם לא נהגו כלל בזה הקנין לא מועיל תנאי כמו דאינו יכול לבדות בתנאי, קנין חדש וסימן חדש לגמור המקח וע"כ בקניין סודר או אגב דהעכו"ם לא יבין כלל דהוא סימן לגמור המקח וידמה דזה איזה ממצות ישראל ודאי לא קנה. וע"כ צריך לעשות באופן המועיל בדיני עכו"ם שיהיה החמץ מעתה ברשות העכו"ם ויכול לשבור הדלת ליטלו בלא שום עיכוב כלל ודו"ק

ד' מ' ע"א הדר אמר רבא מצוה ללתות שנא' ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי אי שימור דלישא שימור דלישה לאו שימור הוא דאמר ר"ה בציקות של עכו"ם אדם ממלא כריסו מהם ופרש"י אם מכיר בהם שלא החמיצו ע"י סימנים ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא מ"ט משום דלא עבד בהו שימור וליעבד להו שימור מאפיה אלא לאו ש"מ שימור מעיקרא בעינן. ודחי וממאי דלמא שאני התם דבעידנא דנחת לשימור לא עבד לה שימור אבל היכא דבעידנא דנחת לשימור עבד לה שימור ה"נ שימור דלישה הוה שימור. וקאמר ואפ"ה לא הדר ביה רבא. והבינו המפרשים דהא דקאמרינן דבעי שימור לשם מצה היינו דבעינן לשמה כמו בגיטין וקרבנות והביאו ראיה לזה מהא דאמרו לעיל דחלות תודה ורקיקי נזיר