באר מים חיים (נוסינזון) כד

עובד כוכבים ברשות ישראל דהאחריות על המפקיד וסיפא דיצא חמצו של ישראל ברשות עובד כוכבים דהאחריות על הנפקד ודו"ק

דף ט ע"ב תשע צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל היינו תשע חנויות דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואזלינן בספיקו לחומרא. רש"י ז"ל מפרש הסוגיא לענין בדיקה והקשו בתוס' דהא ספיקא דרבנן הוא. ועוד דלוקמא אחזקת בדוק דהא בבדוק מיירי ופי' התוס' דמיירי לענין הככר שהביא העכבר לבית: עוד אמרינן שני צבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים אחד שקל חמץ ואחד שקל מצה ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל היינו ב' קופות דתנן ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאים אחד של תרומה ואחד של חולין ונפלו אלו לתוך אלו מותרים שאני אומר חולין לתוך חולין נפלה ותרומה לתוך תרומה. ומסיק כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטל סגי וע"כ אמרינן שאני אומר. צבור אחד של חמץ וב' בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין דתנן שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות וחבירו הלך בשני ועשה טהרות וכו' ופליגי בזה ר' יהודה ור' יוסי ומסיק דאם באו לשאול בבת אחת דברי הכל טמאים בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לשאול עליו ועל חבירו ר' יוסי מדמי ליה לבת אחת ור' יהודה מדמי ליה לזה אחר זה. ספק על ספק לא על היינו בקעה דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר אחד הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי ר"א מטהר וחכמים מטמאים. והקשו בתוס' דלעיל דימה בדיקת חמץ לספק טומאה ברה"ר וכאן מדמי לספק טומאה ברה"י. והרמב"ם ז"ל פסק בט' צבורים של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ או מצה נטל צריך לבדוק שכל קבוע כמחצה על מחצה ובשני צבורים אחד של חמץ ואחד של מצה ונכנסו לב' בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנס וכו' בכל אלו אינו צריך לבדוק פעם שניה שאין כאן קבוע, והשיגו המפרשים דבמאי שניא אלו שני הבבות דסיפא דאמרינן בהו ספק דרבנן לקולא מבבא דרישא דפסק לחומרא דהא אף כאן כמחצה על מחצה הוא. ועוד דבצבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקים דבגמ' מדמינן לה לשני שבילין ומחלקינן בין באו לשאול בבת אחת ועליו ועל חבירו ורבינו לא חלק באלה. ועוד לקמן פסק רבינו בספק נכנס לבית זה או לא נכנס צריך לבדוק וכאן פסק לקולא ולא העלו בזה טעם ברור. והנראה בטעמא דרבינו ע"פ מה שכתב רבינו בפי"ט מהל' אבות הטומאה הל' ב' שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אם באו ונשאלו זה אחר זה מורים לכל אחד בפני עצמו שהוא טהור באו שניהם כאחד או שבא האחד ושאל עליו ועל חבירו ואמר שנים היינו ובשני השבילים הלכנו ושני טהרות עשינו הרי שניהם טמאים וטהרות שעשו נשרפות וכן אם נטמאו בטומאה קלה כיצד שני ככרים א' טמא ואחד טהור אכל את אחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו ואכל את השני ועשה טהרות אם נשאלו זה אחר זה שניהם טהורים מפני שהם ספק דברי סופרים שהוא מכלל הספיקות שטהרו חכמים כמו שבארנו נשאלו שניהם כאחת או שנשאל עליו ועל חבירו שניהם טמאים מספק. וטהרותם נשרפות שהרי ודאי אחת מהם טמאה. ועיין בחידושי בנזיר מה שבארתי דהטעם דטהרות נשרפות בספק ובפרט שטומאה דרה"ר היא משום דאיקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות דבספק בזה מדאורייתא ספיקא לחומרא דמביאים אשם תלוי. וה"נ בהשבילין איקבע איסורא ובהלכו בהם שני בני אדם איקבע בהו נמי איסורא ואם עשו שניהם טהרות איקבע בהטהרות אסור אם מונחים ביחד וה"נ בבאו לשאול בבת אחת הוה כמו מונחים ביחד וע"כ כתב רבינו דהם טמאים ודאי ושורפים תרומה אף בספק טומאה ברה"ר. דהא בספק טומאה ברשות הרבים טהור ביאר רבינו דמשום דאורייתא כל ספק לקולא אבל בספק דחתיכה אחת משני חתיכות דאיקבע אסורא דמדאורייתא אסור דהא מביאים אשם תלוי בספק כזה שורפים תרומה. ואף בטומאה דרבנן כמו אכל אוכלים טמאים כיון דאיקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות שורפים עליהם תרומה וע"כ הכא נמי בט' צבורים של מצה ואחד של חמץ כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ איקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות ואזלינן בספיקא לחומרא אף באיסורא דרבנן אבל בשני עכברים אחד לקח חמץ ואחד לקח מצה ונכנסו לשני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק כיון דהספק לאיזה בית נכנס עם החמץ דלא איקבע איסורא בהספק הזה ע"כ מדמינן לה לשני קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאים אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו דתולין להקל דבהספק באיזה קופה נפל לא איקבע איסורא

ולפי' זה שתי אסורים אחד של היתר ואחד של איסור באיסורא דרבנן ונפל מאחד מהם לתוך קדירה של היתר לא אמרינן בזה שאני אומר דההיתר נפל כיון דבספק איקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות אזלינן בספיקא לחומרא כמו הכא בט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ודלא כהש"ע י"ד סי' קי"א. והרשב"א שממנו לקח הש"ע מקור דינו ס"ל כדעת התוס' דהכא דאמרינן ספק דרבנן לקולא אף היכא דאיקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות וכן דעת הפר"ח שם. אבל דעת הרמב"ם ז"ל כאשר בארתי בראיות נכוחות דהיכא דאיקבע איסורא בחתיכה אחת משני חתיכות ספיקא לחומרא אף באיסורא דרבנן וכדעת הש"ך שם. אלא מה שחילק הש"ך בין נתערבו החתיכות ובין לא נתערבו ליתא והעיקר בזה כהפר"ח כדאמרינן הכא בט' צבורין. ונמצא דמחלוקות הש"ך והפר"ח תליא באשלי רברבי ופליגי בזה הרמב"ם והרשב"א ז"ל: וההיא משנה דפ"ז דתרומות בשתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה אחת מהם לתוך החולין אינה מדמעתן שהביאו ממנה הפוסקים דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא אף בחתיכה אחת משני חתיכות. נראה דשאני מדומע דאקילו גביה דבשאר אסורין יבש ביבש בטל ברובה ובתרומה החמירו חכמים לשער במאה וע"כ רק בודאי תרומה החמירו דחייבין עליו קרן וחומש אבל בספק תרומה אף דאיקבע איסורא ואסור מדאורייתא אין חייבין עליו קרן וחומש כמו דאין חייבין ע"ז בכל איסורין חטאת קבוע וע"כ לא גזרו בזה על דמעו להצריכו מאה וע"כ הביאה רבינו ז"ל בהלכותיו אף דסבר בחתיכה אחת משני חתיכות מחמרינן אף בספק דרבנן ולא אמרינן בזה שאני אומר

ובצבור אחד של חמץ ונכנס לאחד משני בתים בדוקים דפסק רבינו בזה לקולא אף דבודאי אחד מהם צריך בדיקה ולכאורה הוה כחתיכה אחת משני חתיכות ובגמרא מדמינן לה לשני שבילין ומחלקינן התם בין באו לשאול בזה אחר זה או אם באו לשאול בבת אחת או עליו ועל חבירו ורבינו פסק כאן לקולא ולא חלק בכל אלה. והתם בטומאה חלק בכל זה ועוד דחקו המפרשים בחילוק דין זה מאשר כתב בדין י"ב בבא עכבר ונטל חמץ וספק נכנס לבית זה או לא נכנס דצריך לבדוק ונראה דהא דדין י"ב מיירי דהיה העכבר עם החמץ סמוך לבית אחד בדוק דמקרי איקבע איסורא דהיה לפנינו עכבר עם חמץ אצל בית זה וכן מדויק לשון רבינו דכתב וספק נכנס לבית זה וכן משמע לשון הגמרא דמדמה לה לבקעה דנכנס למקום הלז אלא ספק אם הגיע לאותו שדה וכיון דאיקבע איסורא אמרינן בזה ספק דרבנן לחומרא. והא דבטומאה דוקא ברשות היחיד טמאוהו דהא ביארנו דבאיקבע איסורא אף ברה"ר טמא. דלאו איקבע איסורא אמיתי הוא אלא דברה"י אם היה אצל הטומאה