באר מים חיים (נוסינזון) כב

אסורות. ומלשונו נראה ששתי הגזוזטראות זו על גב זו וכן כתב הכ"מ ואיך יפרנס הסוגיא דלעיל. והכ"מ כתב דאין ישוב לבאר דברי הגמרא אליביה דרבינו. והנראה בביאור דברי רבינו דהגזוזטראות זו על גב זו כמו שהבין הכ"מ והדלי עובר מן העליונה דרך התחתונה ואם אין בין הגזוזטראות י' טפחים והמחיצה דכל אחת יורדת למטה א"כ מחיצה של עליונה מדובקת לתחתונה וע"כ קאמר דשניהם אסורים עד שיערבו דהוה כמו גזוזטרא אחת כיון דהמחיצה דעליונה מדובקת עד לתחתונה. אבל במופלגת יותר מעשרה טפחים דהמחיצה דהעליונה אינה מדובקת וניכר מעט הפסק ביניהם מותרים אם ערבה כל אחת לעצמה דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ואם עשתה העליונה לבדה בלא שותפות התחתונה ובמופלגת דיש יותר מי' טפחים דמחיצה דעליונה אינה מדובקת לתחתונה העליונה מותרת. וע"ז קאמר הגמרא דרב לטעמיה דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר פי' אף דהדלי דהעליונה עובר באויר של התחתונה וקאמר דאין אויר חצירו של חבירו אסור בשימוש אף דלא עירבו דלא גזרו אלא במשתמש בגוף חצר חבירו אבל לא במשתמש באויר חצירו של חבירו. ומה שעובר דלי של העליונה באויר גזוזטרא התחתונה מקרי דרך אויר דהמים הם של הפקר ומה שתחתונה ממלאת ע"י מחיצה של העליונה נמי אין אוסרת דאין לה רשות להשתמש בעליונה. אבל בעשו לתחתונה ולא לעליונה כיון דהמחיצה התחתונה היא המתרת לא מקרי דרך אויר אלא משתמש בגוף התחתונה דהא ע"י מחיצתה מותרת למלאות ולהעליונה יש לה רשות לעבור עליה וע"כ אוסרת על התחתונה אם לא ערבו דרגל האסורה אוסרת ה"פ הסוגיא דלקמן אמר רבה ומותבינן אשמעתין שתי גזוזטראות זו למעלה מזו וכו' ואי אמרת יש דין גזל בשבת אמאי אסורות וס"ד דמיירי במופלגת וא"כ אמאי אוסרת התחתונה על העליונה כיון דאין לתחתונה דרך על העליונה וגזל מה שמשתמשת במחיצת העליונה. ומשני כגון שעשו מחיצה בשותפות דיש לה רשות להשתמש בעליונה וע"כ אוסרת אם לא ערבו. ופריך א"כ אף עשו לתחתונה נמי פי' דבעשו לתרווייהו ומופלגת יאסרו בלא עירבו אם יש להם שותפות בעליונה. ומשני דאם התחתונה עשו סלוקי סלקי נפשייהו מהכא. ונמצא דכל חילוקי דינים דרבינו מבוארים בהשקלא וטריא דהסוגיא

והכי פי' הסוגיא דלעיל דף פ"ה בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה וקאמר דלרב מותרין בלא שום תיקון דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ולרבותא קאמר ברחוק ד' דמותרין אף דעובר בדרך אויר כרמלית וכ"ש באין רחוק ד' דמותרים דדרך פטור קאזיל דלי ואין אוסר על חבירו דרך אויר פי' כיון דאין לשניהם שימוש בזה השביל אלא דרך אויר דמעבירים הדלי באויר ודולין מים של הפקר וכיון דלא יניחו חפציהם בזה השביל אלא משתמשים באוירו אין אוסרים אהדדי: וכן כתב רבינו פ"ג מהל' עירובין הל' כ"ג באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצירות אע"פ שהיא מופלגת מכותל זה ד' טפחים ומכותל זה ד' שניהם ממלאים ממנה ואינם צריכים להוציא זיזין דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. והיינו כדפרשתי: ופריך דשמואל מהיכא אילימא מהא דאמר ר"נ אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו וה"פ כיון דהגג בתוך י' לאויר רה"ר בני רה"ר שולטים באוירו וא"כ ס"ל דאוסר דרך אויר. ודחי דלמא כדרב פפא דרבים משתמשין בו בכימתא וסודרא ולא משום דשולטין באויר. וקאמר ודרב מהיכא וכו' אלא מהא שני בתים ושלשה חורבות ביניהם זה משתמש בסמוך לו ע"י זריקה וזה משתמש בסמוך לו ע"י זריקה והאמצעי אסור וה"פ דדייק דכל אחד משתמש בסמוך לו ע"י זריקה וכיון דקאמר ע"י זריקה מסתמא רחוק הכותל מהחורבא וא"כ יעבור החפץ ומשתמש באויר דחצר דשותפים בו אלא ע"כ דאין אוסר על חבירו את האויר אף דלא עירבו. ופריך על האי מימרא מדוע שניהם משתמשין בסמוך להם והא מר הוא דאמר לזה בשילשול ולזה בזריקה שניהם אסורים וה"נ אף כי לזה רחוק ולזה קרוב יאסרו שתיהם. ויתרץ מי סברת דקיימי כשורא לא דקיימי כחצובא פי' כרגלי הקנקן בולטים זו מזו דהחצר גבוה מצד אחד ונמוך מצד אחד והחורבות כל שסמוך לה שוה לזה וגבוה או עמוקה להשני והוה לזה תשמישו בנחת ולזה בקשה וע"כ נותנים לזה שתשמישו בנחת: ובזה ניחא דברי רבינו דכתב פ"ג מהל' עירובין הל' י"ז שני בתים שביניהם חורבא שהיא רה"י אם יכולים שניהם להשתמש בחורבא ע"י זריקה אוסרים זה על זה ואם היה תשמישה לזה בנחת והאחר אינו יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנה הרי זה שהיא לו בנחת משתמש בה ע"י זריקה. והיינו כמו שבארתי וכל דברי רבינו לקוח מהגמ'. והמ"מ כתב שרבינו השמיט הרבה דינים מהגמ' ובאמת לא השמיט כלום

וה"פ הסוגיא דלעיל דף פד: דפריך לשמואל דס"ל דלזה בשלשול ולזה בזריקה נותנים לזה דבשלשול משתי גזוזטראות דעשו מחיצה לעליונה ולא לתחתונה דשניהם אסורים עד שיערבו ושמואל דס"ל דאדם אוסר על חבירו דרך אויר א"כ איירי אפי' במופלגת דהתחתונה אוסרת את אוירה על העליונה ופריך דהא ע"כ התחתונה לא תוכל להשתמש באוירה אלא דרך מחיצת העליונה בזריקה והעליונה משתמשת בשלשול וא"כ הלא נותנים אותה להעליונה דלה תשמישה בנחת והתחתונה דלה תשמישה בקשה ע"כ סלוקי סלקי נפשה מהכא ומאוירה ואינה אוסרת. ותירץ אביי כגון דקיימי בתוך עשרה דהדדי והיינו כדאוקמא רב בסמוכה דכיון דמחיצה דעליונה מדובקת לתחתונה כחדא חשיבי. ומייתי ראיה מר"נ אמר שמואל דאמר דגג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו מ"ט כיון דבתוך י' דהדדי קיימי אסרי להדדי פי' דשמואל לטעמיה דאוסר דרך אויר וכיון דאין הפסק בין אויר רה"ר לאויר הגג הוה כמו מדובקת דהכא וכחדא חשיבי. ודחי רב פפא דלמא כשרבים מכתפים עליו בכומתא וסודרא נמצא כל הסוגיות עולין כשטת רבינו ודו"ק

דף צח ע"א היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו ומשהגיע לי' טפחים הופכו על הכתב. ומוקי לה רבה באסקופה הנדרסת ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן. איתיביה אביי תוך ד' אמות גוללו אצלו חוץ לד' הופכו על הכתב ואי אמרת באסקופה הנדרסת מה לי תוך ד' אמות ומה לי חוץ לד' אמות אלא אמר אביי הכא באסקופה כרמלית ורה"ר עוברת לפניה תוך ד' אמות דאי נפל ומייתי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן חוץ לד' אמות דאי נפל ומייתי אתא לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן. ופירש"י ומייתי ליה מרה"ר לאסקופה אין כאן חיוב חטאת ואפי' אין אוגדו בידו הכא דאוגדו בידו שרו ליה לכתחילה. ופריך אי הכי תוך ד' אמות נמי נגזור דלמא מעייל מרה"ר לרה"י. ופירש"י נגזור דלמא נפל כולה ומייתי ליה ברגליו מרה"ר לתוך הבית דרך האסקופה וכו'. ומשני הכא במאי עסקינן באסקופה ארוכה אדהכי והכי מדכר. ואי בעית אימא לעולם באסקופה שאינה ארוכה וכו' והא מני בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד דמי. ועיין ברא"ש שהביא מהרז"ה שדחי תי' דאביי דשינויא דאסקופה ארוכה דלא כהלכתא הוא דקי"ל כרבה דאמר לא יקרא לאור הנר שמא יטה ואפי' גבוה שתי קומות ולא אמר אדהכי והכי מדכר וכן לא קי"ל כבן עזאי. והרמב"ם ז"ל פסק כאוקימתא דאביי והשמיט האוקימתא דאסקופה ארוכה אף דפסק דלא כבן עזאי. וז"ל פט"ו מהל' שבת הל' כ"א הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה"ר ומקצתו בידו אם נתגלגל חוץ לד' אמות הופכו על הכתב גזירה שמא ישמט כולו מידו ויעבירנו ד' אמות נתגלגל לתוך ד' אמות גוללו אצלו וכו' היה קורא ברה"י ונתגלגל ברה"ר אם נח בה הופכו על הכתב. ותמהו עליו מדוע השמיט האוקימתא דאסקופה ארוכה. והנראה בזה דרבינו מפרש דהא דפריך הכא תוך ד' אמות נגזור דלמא