באר מים חיים (נוסינזון) יח

מה שהקשו ודחקו בזה. ולפי מה שבארתי לא יתכן זה דהעירוב אינו קונה אלא מקום הנחתו. והנראה דה"פ הסוגי'. דהתם הוא בין השמשות דיום השני במקום השביתא כדאמר מחשיך עליו ויכול לערב ברגליו ופריך דנימא היכא דמכוון לקנות בפת דכמאן דאמטייה דמי כיון דבידו לקנות ברגליו והוה כמו אם היה העירוב במקום דאי בעי אמטויי מצי ממטי לה כמו בהטיית הכלכלה דר' ירמי' וא"כ לקני עירוב אף אם הניח הפת דקרא עליו אתמול עירוב בביתו ויקנה מקום השביתא ברגליו לענין דלהוי כמו דאמטיה הפת כאן דהא יכול להוליך עמו הפת כשהלך לקנות השביתא. ובזה ניחא דמקשה מהמשנה הזאת ולא מכל עירוב ורש"י ותו' דחקו בזה ודוק

דף ל"ד ע"א נתכוון לשבות בראש המגדל למעלה מ"י עירובו עירוב למטה מ"י אין עירובו עירוב וכתבו בתו' דנראה דמיירי דכגון דבטפח הט' רבים מכתפים עליו או בחורי רה"ר דכרה"ר דמיא. וצ"ע דכי נמי הוה רה"ר אם בכה"ג הוה מושיט הואיל ואינו מושיט דרך קרקע רה"ר ואי לא הוה מושיט צ"ל דמיירי דאי אפשר להושיט מראש המגדל וליטול אלא דרך כוותא שכנגד העירוב צריך להביא לתוך המגדל ומשם למקום שביתתו עכ"ל. והמפרשים דחקו מאד בפי' דברי התו'. והנראה בביאור דבריהם דקשיא להו קושית הגמ' דלעיל דהא אי בעי מייתא דרך עליו. וה"נ דאפי' אם במקום שמונח העירוב הוא רה"ר ורחוק ד' אמות ממקום השביתא כדמוקי לה רבא לעיל הלא יכול להביאו למטה עד כנגד מקום השביתא ואז הלא מקרי הוא ועירובו במקום אחד כדאמר רבא לעיל דד' אמות דהעירוב עולה עד לרקיע וה"נ יורד למטה וע"כ צ"ל דה"נ מיירי במפסיק רה"י בין כנגד מקום השביתא ובין מקום העירוב וע"כ אם יביא מרה"ר דהעירוב מונח ברה"ר דכנגד מקום השביתא יהי' חייב משום מושיט מרה"ר לרה"ר דרך רה"י. וע"ז קאמרי דצ"ע אם זה הוה מושיט דמושיט לא גמרינן אלא מרה"י לרה"י דרך רה"ר אבל לא מרה"ר לרה"ר דרך רה"י. וקאמרי דאי לא הוה מושיט בזה מוכרח לתרץ דמיירי דאין להביא העירוב לתוך המגדל אלא ממקום המונח עתה דרך כוותא ולא ממקום אחר וממקום דכנגד מקום השביתא אין דרך להביאו משם להמגדל ולא מהני מה שהרשיות עולות עד לרקיע כיון דמפסיק מגדל ואין יכול להביא אצלו ודוק

דף ל"ו בעיא מיניה רבא מר"נ ככר זו היום קודש ולמחר יי בעיא חול מהו א"ל אין עירובו עירוב היום חול ולמחר קודש מהו א"ל עירובו עירוב. ומ"ש. ומשני היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחת לה קדושה היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה קדושתיה. והקשו בתו' הא רבא ס"ל דסוף היום קונה עירוב וא"כ א"ש דברי ר"נ ומאי מקשה מ"ש. ויתרצו דרבא אליביה דנפשיה ס"ל דתחילת היום קונה עירוב. משמע מדבריהם דקושית רבא מ"ש רק אם תחילת היום קונה עירוב דהיה לן לומר איפכא ובזה יתרץ דהיום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחת ליה קדושה ואף אם תחילת היום קונה עירוב עירובו עירוב אבל היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה קדושתיה ואף אי תחילת היום קונה עירוב אין עירובו עירוב וע"כ דחקו לקמן דמאי מדייק רבא מלגין טבול יום דקרא שם ואין עירובו עירוב דאי תחילת היום קונה עירוב אמאי אין עירובו עירוב. והקשו שם בתו' דהא אף אי תחילת היום קונה עירוב א"ש דמספיקא לא פקעה קדושתיה וע"כ אין עירובו עירוב ודחקו שם לחלק. ולדבריהם אי סוף היום קונה עירוב או אם בעינן סעודה הראויה מבעוד יום לא נצטרך לחילוק הגמ' דהכא. אבל הרמב"ם ז"ל אף דפסק בפ"ו מהי' עירובין דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום הביא כאן הטעמים דמספיקא לא נחת לה קדושה ולא פקעה קדושתיה. והנראה לדבריו דפריך מ"ש הכא ומ"ש הכא אף אי למאן דס"ל דסוף היום קונה עירוב או אם בעינן סעודה הראויה מבעוד יום. והכי פריך דהא בין השמשות ע"כ אסור מספיקא וכיון דאסור לאכול מספיקא ממילא לא קנה כמו עירב בספק טהורה וספק טמאה וכיון דבעת הקני' אסור לאכל לא מהני אף אי סוף היום קונה עירוב דלדידן ספיקא הוה וכן ליכא כאן סעודה הראויה מבעוד יום. וע"ז יתרץ דבהיום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתא קדושה ומותר לאכול בין השמשות. וא"ש דיוקא דרבא לקמן דאי תחילת היום קונה עירוב דהוה לן למימר בלגין טבול יום דעירובו עירוב דרבא ס"ד כדבעה מיניה ר"ש בר רב יצחק מר"ה דלא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום שראויה לאכול בעת קניית העירוב אלא אם קמי שמיא גליה עירובו עירוב ואף כי בתחילת היום אסור לאכול מספיקא עדנה. וע"ז יתרץ דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום דתהוי ראויה לאכול בעת הקניה ודוק

דף נז ע"ב ג' כפרים המשולשים אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד. ומוקמינן בגמ' לא משולשים ממש אלא רואים כל שאילו מטיל אמצעי ביניהם ויהיו משולשים ואין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד. ופרש"י ותו' ובין ב' החצונות דקאמר היינו בין החיצונות לאמצעית ויש קמ"א ושליש לכאן וקמ"א ושליש לכאן. א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חצון לחצון כמה יהא מאי נ"מ כל שאילו מכנס אמצעי לביניהם ואין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש. ופריך ואפי' ד' אלפים. א"ל אין. ופריך והאמר ר"ה עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת. א"ל התם ליכא למימר מלא הכא איכא למימר מלא. ופי' התו' דהתם ליכא למימר מלא כיון דאיכא יותר מאלפים בין היתר לקשת דאביי לטעמיה דאמר כותיה דרבא בר ר"ה מסתברא וביתר מאלפים לא אמרינן מלא והכא איכא למימר מלא כיון דליכא אלא אלפים בין החצונה לאמצעית כדמוקמינן הכא. ועוד פי' דהתם האויר שביתר אין יכול להחזיק בני הקשת וה"ה הכא אם הי' האמצעית גדולה יותר מן האויר שבין ב' החצונות דליכא למימר מלא. ויש לדקדק לדבריהם לפי' הראשון מדוע לעיל מוקי הגמ' דאין ביניהם אלא פחות מד' אלפים ובאורך מן היתר לקשת מוקי אפי' ביותר מן ב' אלפים ולא דייק הגמ' לאוקמי דאין באורך מן החצון לאמצעי אלא פחות מב' אלפים וברוחב היתר לוקמיה אפי' יותר מד' אלפים כיון דדא ודא אחת הוא ומלשון הגמ' משמע דדוקא הוא. ולפי' השני קשה דבגמ' משמע דבתים עדיפי ולדבריהם משמע דמגרע גרעי: והרמב"ם ז"ל כתב בזה פכ"ח מהל' שבת ה"י שלשה כפרים משולשים אם יש בין האמצעי ובין כ"א ואחד מן החצונים אלפים אמה ובין שנים החצונים מאתים שלש ושמונים פחות שליש כדי שיהי' בין כ"א מהם והאמצעי כשתראה אותי כאילו הוא ביניהם קמ"א ושליש הרי שלשתם כמדינה אחת ומודדים אלפים לכל רוח מחוץ משלשתם. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דמשמע מדברי רבינו דליכא בין החיצונים רק רפ"ג פחות שליש ובגמ' אמרינן דאיכא בין החצון לחצון ואפי' ד' אלפים. והטור והמ"מ תירצו דהרפג' פחות שליש דקאמר רבינו היינו מלבד רוחב כפר האמצעי דאמרינן בו רואים. אבל פשטות דברי רבינו מורים כאשר הבין הראב"ד ז"ל. ועוד איך יפרנס רבינו הסוגי' הכא איכא למימר מלא והתם ליכא למימר מלא דליכא לפרש לרבינו כחילוק הא' שכתבו התו' דלהאמצעית מודדים לה ממקומה דבפי' כתב רבינו דהרי שלשתם כמדינה אחת ומודדים אלפים לכל רוח מחוץ משלשתם ק וכן ליכא להלום בדבריו כחילוק הב' שכתבו דהיינו דאם איכא פחות מב' אלפים מהיתר לקשת לא איכפת לן אף אם יש יותר מד' אלפים בין שני ראשי הקשת מדלא פי' כן בעיר העשויה כקשת ואין דרכו של רבינו להשמיט חילוק שמחלק הגמ'. וכן לא חילק נמי דאם הי' אמצעית יותר גדולה מהאויר דלא אמרינן רואים א"כ לא ס"ל נמי כתירץ הג' שכתבו התו' והנראה לפרש לדברי רבינו דבעיר העשויה כקשת דבעינן שיהי' בין שני ראשיה פחות מד' אלפים היינו בההיקף מן הקצה