באר מים חיים (נוסינזון) יז

דמחיצות החצר הלא לאו לקרפף עבידא. דאמר ר"ח קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותר וקרפף אסור חצר דמותר דאית ליה גיפופי והא זימנין דמשכחת לה איפכא אלא ע"כ בשוה ליה מיירי בלא גיפופי בכ"ז הקרפף אסור דאויר מחיצות שלו מייתרו כיון דהי' בו יותר מבית סאתים ולא הוקפו לשם דירה ובמה שנתרבה בו חצר עוד נתגדל אסורו דמחיצות החצר לאו לשם דירה שלו הוקפו. וזה החצר אין אויר מחיצות שלו מייתרו דהחצר כל כמה דגדול מותר וא"כ במה דנתוסף בו הקרפף אין אוסרו. ולא הוה כנפרצה למקום האסור דהא הקרפף יותר מבית סאתים משום דכיון דאף הקרפף נפרץ במלאו חשבינן ליה כנעקר הקרפף ונתוסף החצר. ולא דמי לנזרע רובו דהתם אין ראוי לחצר והזרעים מבטלי ליה מתורת חצר אבל הכא הקרפף כיון שנפרץ במלואו כמו שאינו ונתוסף החצר: ובאופן הזה פי' ר"ח הובא ברא"ש במעשה דבוסתנא דלקמן דהי' בין הבוסתנא דהוא קרפף יותר מבית סאתים לבין האפדנא מחיצה ונפל האי מחיצה וסבר רב ביבי למימר דנעשו הכל אחד והוה כמו נעשה מחיצה שלמה מחדש לבוסתנא דהוקף לדירה והשיב לו ר"פ דהני מחיצות לגואי עבידן ולא לבראי כדפרשתי ודו"ק

דף לב ע"ב נתנו באילן למעלה מי' טפחים אין עירובו עירוב למטה מי' טפחים עירובו עירוב ומוקי לה ר"נ אמר שמואל באילן העומד ברה"ר עסקינן גבוה י' ורוחב ד' ונתכוון לשבות למטה וע"כ למעלה מי' אין עירובו עירוב דהוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואין יכול להביאו אצלו דמפיק מרה"י לרה"ר ולמטה מי' עירובו עירוב ורבי היא דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, אמר רבא ל"ש אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר אבל אילן העומד בתוך עיבורה של עיר אפי' למעלה מי' ה"ז עירוב דמתא כמאן דמליא דמיא. ופרש"י ואע"ג דאי בעי למשקליה לא מצי שקיל ליה דהא אילן רה"י ותחתיו רה"ר חזינן למקום שביתתו כאילו הוא גבוה למהוי כאילו נתכוון לשבות למעלה ויקנה לו העירוב דהעיר כד' אמות וכמוקף לענין תחום שבת. ופריך אי הכי חוץ לעיבורה של עיר נמי כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד' אמות הוי לה רה"י ורה"י עולה עד לרקיע. ופרש"י ונהי דלאו רה"י ממש נינהו לגבי איסורא דאורייתא למשקליה מאילן להתם דהא ליכא מחיצה מיהו לענין מבוי הוא ועירובו במקום אחד הוי חד רשותא דומיא דנותן בעיבורה של עיר דחזי ליה רבא כמאן דמליא. אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא הכא באילן הנוטה חוץ לארבע אמות עסקינן ונתכוון לשבות בעיקרו ופרש"י הילכך למטה מי' עירובו עירוב דמצי נפיק חוץ לד' אמותיו כמה דבעי למשקליה ואייתיוהו פחות פחות מד' אמות עד לתוך ד' אמותיו וכו' אבל למעלה מי' אין עירובו עירוב דהא כי נפיק ושקלה מייתי מרה"י לרה"ר. ופריך מאי למעלה ומאי למטה. ופרש"י דדבר הנוטה שוה הוא ואי למעלה אית ביה למטה לית ביה ולא שייך ביה לשון מעלה ומטה אלא גובה ונמוך ומשני דהדר זקוף. ועיין בפרש"י שדחק בזה כמו שדחק בהקושיא ופריך והא אי בעי מייתא לה דרך עליו. ופרש"י כי הוי נמי חוץ לד' אמות ולמעלה מי' כיון דד' אמותיו עולה עד לרקיע הרי יכול לעלות לאילן למעלה מי' ומביאנו למקום שביתתו ומשני כשרבים מכתפים עליו. ופרש"י שמכתפים על נטיית הנוף הנמוכה מי' וכי מייתא לה למעלה מי' דרך אוירה של נטייה עובר באויר רה"ר וקי"ל במושיט מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר פי' למעלה מי' חייב ועיין בזה בתו'. והנה בחידושי לעיל פ"א דשבת ביארתי דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הדין דמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר דחייב וע"כ צריך לפרש הסוגי' אליביה בפי' אחר: והנה הרי"ף ז"ל השמיט הך מימרא דרבא עם כל החילוקים היוצאים מהאי סוגי' והביא רק אוקימתא דר"נ אמר שמואל. וכן הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מהל' עירובין הל' ח' וצריך שיהי' הוא ועירובו במקום אחד כדי שיהי' אפשר לו לאוכלו בין השמשות לפיכך אם נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו ברה"י או ברה"י והניח עירובו ברה"ר אינו עירוב. ותמהו המפרשים מדוע השמיט כל החילוקים שחידש רבא בזה. ועוד נראה משיטת רש"י שיכול להניח עירובו במקום אחד ולקנות שביתא במקום אחר רחוק מעירובו אם יכול להביאו אצלו ומדברי הרמב"ם ז"ל אין נראה כן שכתב בהל' א' דנחשב כאילו שבת במקום שהניח שתי הסעודות משמע דקנה השביתא רק במקום שהניח העירוב. וכן באמת הדין נותן ושיטת רש"י תמוה מאד דמאן קנה השביתא הלא העירוב דחזינן כאילו דר שם ואיך יכול לקנות במקום אחר רחוק ממנו אלא ודאי העירוב לא קנה אלא ד' אמות שמונח בו ואם חפץ לקנות השביתא מחוץ לד' אמות שהעירוב מונח לא קנה כלום כמו דאמרינן לקמן (ד' מ"ט) וכן אמרינן לקמן (דף ל"ד) במגדל ארוך דאי ממטי ליה פורתא אזיל חוץ לד' אמות. והא דמשמע דוקא בנתגלגל חוץ לתחום אבל נתגלגל תוך התחום שפיר דמי וע"כ מיירי בכרמלית התם לא איכפת ליה אם יקנה במקום העירוב אבל במניח לכתחילה שיקנה לו מחוץ לד' אמות שבמקום העירוב ובמקום העירוב לא חפץ לקנות ודאי לא קנה עירוב. עוד כתב הרמב"ם ז"ל שם בהל' כ"ג האומר לשלוחו הנח עירובי במגדל והניחו בשובך וכו' בבית והניחו בעליה בעליה והניחו בבית אינו עירוב ומאי איכפת לן אם שינה השליח בהנחת העירוב הא השביתא יקנה במקום שהוא רוצה ומבית לעליה יכול להביאו אלא ע"כ דהשביתא לא יקנה אלא במקום העירוב ובית ועליה שתי מקומות הם אף דתרווייהו רה"י ויכול להביאו אצלו וע"כ אם שנה השליח לא קנה עירוב דהוא התכוון לקנות במקום אחר. והנראה לבאר הסוגי' אליביה דרבתינו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דה"פ דרבא אתא לתרוצי מתני' ומוקי לה בשינוי' אחרינא מר"נ. ורבא מודה לדינא לר"נ באילן העומד ברה"ר והניחו למעלה מי' ונתכוון לשבות בעיקרו דלא הוה עירוב ותוך עיבורה של עיר לא מהניא בזה מידי כיון דלא יכול להביאו אצלו. אלא רבא מוקי לה באילן העומד בכרמלית ואף דאין אסור להביאו אצלו דהא מתני' כרבי בכ"ז חוץ לעיבורה של עיר ונתכוון לשבות בעיקרו והעירוב הניח למעלה מי' אינו עירוב משום דגובה י' טפחים נחשב רשות אחריתי בכרמלית ולא יכול לקנות שביתא חוץ למקום העירוב כמו שבארתי בחוץ לד' אמות אבל בתוך עיבורה של עיר כיון דכל העיר נחשב כד' אמות לענין תחומים ה"נ לענין גובה נחשב כמאן דמליא דמיא ולא חלק רשות לעצמו כמו ברה"י דפריך לעיל ואיסור הוצאה ליכא כאן דהאילן עומד בכרמלית. ופריך חוץ לעבורה של עיר נמי הא אמר רבא המניח עירובו יש לו ד' אמות וא"כ לענין גובה נמי כמאן דמליא דמיא ולא חלק רשות לעצמו ולא דמיא לבית ועליה. ומשני ר"י בריה דרב משרשיא הכא באילן הנוטה חוץ לד' אמית ונתכוון לשבות בעיקרו והעירוב חוץ לד' אמות ממקום שביתתו דלא קנה עירוב כדבארתי. ופריך מאי למעלה ומאי למטה פי' דמאי נ"מ בין למעלה ובין למטה דאף למטה מי' מחוץ לד' אמות לא קנה עירוב. ומשני דהדר זקיף פי' דיכול לזקוף ולכפות הנוף לתוך ד' כדאמר ר' ירמי' לקמן בכלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביא אצלו וע"כ למטה מי' יכול לזקוף הנוף לתוך ד' אמותיו אבל למעלה מי' כיון דהוא בגובה אין יכול לנטות לתוך ד' אמותיו. וקרוב לזה פי' הר' יהונתן דהרוח יזקוף הענף לתוך ד'. ופריך והא מצי שקיל דרך עליו פי' דיעלה על האילן ויטה הנוף עד תוך ד' אמותיו. ומשני כשרבים מכתפים על האילן וע"כ אם יכוף הנוף לתוך ד' אמות לא יכול למשקליה משום אסור הוצאה מרה"י לרה"ר. ובזה ניחא דהשמיטו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דברי רבא דסוף סוף בטעמא דרה"י ורה"ר מסקינן לה וכטעמה דר"נ דלעיל

והא דאותיב רב בר שבא לר"פ על ר' ירמי' לקמן דאמר שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאו אצלו ממתני' כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו אמאי נימא כיון דאי בעי אמטויי מצי ממטי לה כמאן דאמטייה דמי. ופרש"י דאין צריך כלל בכ"מ להוליך עירובו אלא יניחנו בביתו ואמרינן הואיל כמאן דאמטיי ועיין בתו'