באר מים חיים (נוסינזון) טז

כנגד האי סוגי' דדוקא במבואות המפולשין לרה"ר לחנניא אליביה דב"ה אמרו דאין צריך לנעול אבל ברה"ר גמורה משמע דבעי נעילה דוקא. ועוד הקשה הרשב"א ז"ל דבפי"ד מהל' שבת לעיל ובפ"א מהל' עירובין כתב במדינה המוקפת חומה דצריך שיהי' דלתותיה ננעלות בלילה. והנראה בזה לחלוק דהכא מיירי בשל יחיד דרבים בקעי בקרקעו דאי לאו הכי איך יכול לגדור ולהשתמש וע"כ סגי בראויות לנעול דכיון דיכול לנעול ולגרש הרבים לא אתו רבים ומבטלים מחיצה דלאו דידהו. ומפרש דהא דקאמר לקמן (דף כ"ב) גבי שבילי בית גילגול דיהושע אוהב ישראל היה עמד ותיקן להם דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישא מסרה לרבים כל היכא דלא ניחא תשמישא מסרה ליחיד. דוקא שם גבי שבילי בית גילגול דאיכא מחיצות מהני הא דמסרה ליחיד לשויי רה"י אף דרבים בוקעים בו דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו אבל בלא מחיצות אם רבים בוקעים בשדה של יחיד הוה רה"ר. דלא כמו שפרשתי לעיל לרש"י ז"ל. אבל במדינה המוקפת חומה כיון דהדרך וסרטיא שלה שייך לרבים בעי ננעלות בלילה דאתי רבים ומבטלים מחיצות דידהו

ובזה ניחא לי דלקמן (דף כ"ב) בפסין דביראות דאם היה דרך הרבים מפסיקתן יסלקנה לצדדים דברי ר' יהודא וחכמים אומרים אין צריך. ואמרינן בזה דר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כוחן של מחיצות. כאן וס"ל והאמר רבב"ח אר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. אלא כאן ולא ס"ל. וא"כ משמע דר' יוחנן אליביה דר' יהודא אמרה. והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים וז"ל פי"ז מהל' שבת הל' ל"ג הזורק מרה"ר לבין הפסין חייב וכו' ואפי' היו רבים בוקעים ועוברים בין הפסים לא בטלו המחיצות והרי הן כחצירות שהרבים בוקעים בהם והזורק לתוכן חייב. ובפי"ד מהל' שבת ובפ"א מהל' עירובין פסק כר' יוחנן דצריך דלתות הננעלות בלילה וזה כתרתי דסתרי לפי הסוגי' דשם. ולפי מה שבארתי ניחא דהא דבין הפסין בשל יחיד מיירי וע"כ סבר ר' יהודא דיסלקנה לצדדין ואי של רבים הוא היך יסלקנה וע"כ לא אתו רבים ומבטלים מחיצות דלאו דידהו משא"כ במדינה המוקפת חומה דכיון דשל רבים הוא אתי רבים ומבטלים מחיצות דידהו: וה"פ הגמ' כאן ולא. סבירא לו פי' דוקא כאן סבר דגדול כוחן של מחיצות דשל יחיד הוא ולא ס"ל כן במקום אחר ברה"ר גמורה דאתי רבים ומבטלין התם מחיצה דידהו. והוה כמו הלכה כמותו וכיוצא בו בכתובות (דף ק"ט) וע"ש בתו'. והנה ר"א לקמן (דף כ') ס"ל דאף בפסין ברה"ר הזורק לתוכן חייב. והיינו דפליג על ר"י דאמר דבשל רבים בעינן דלתות הננעלות. וע"כ מסיק שם הגמ' אליביה דכאן וס"ל דלא כמו שמסיק הכא אליביה דר"י. וס"ל לר"א דאף בשל רבים גדול כחן של מחיצות ולא אתו רבים ומבטלין מחיצות אף דידהו. וע"כ השמיט רבינו שם פי"ז הל' ל"ג הא דר"א בפסין דרה"ר וכתב שם אלא בבקעה ונמצא דכל חילוקי רבינו מבוארים בגמ': וסבר רבינו דהא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו דוקא בדאיכא ד' מחיצות כדאמר לקמן בסוגי' וכן משמע כאן בדברי רבינו בהל' ל"ג משום דבד' מחיצות הוה רה"י גמורה מדאורייתא כדמבואר בדברי רבינו כאן בהל' א' וט' ועין במ"מ וע"כ לא אתו רבים ומבטלי מחיצות דרה"י גמורה דלאו דידהו. וסבר רבינו דלערב רה"ר דשייכא ליחיד בעי דלתות ראויות לנעול כדאמרינן בסוגי' דהכא דבכך אין מערבין אלא בדלתות. ואף דלקמן אמרינן דאף בפסין לא אתו רבים ומבטלי מחיצות דרה"י. שאני פסי ביראות דהקילו בהם חכמים אבל בעלמא בעי דלתות. והברייתא דהכא לא יכול הש"ס לאוקמי ברה"י דסתומי סתם כיצד מערבין רה"ר ומשמע כל רה"ר אף דשייכא לרבים ובזה בעי ננעלות בלילה וע"כ הוצרך לאוקמי במבואות המפולשים לרה"ר וכו'. ורבינו פסק בזה דהלכה כת"ק כרב דפסק הכי: והא דאמרינן לקמן (דף כ"ב) ת"ש שבילי בית גילגול וכו' רה"י לשבת וכו' מני אילימא רבנן השתא ומה התם דניחא תשמישא אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הכא דלא ניחא תשמישתא לא כ"ש אלא לאו ר' יהודא היא. א"ל שבילי בית גילגול קאמרת יהושע אוהב ישראל הוה וכל היכא דלא ניחא תשמישא מסרן ליחיד. ופי' התו' דאתי' כר' יהודא. ולפי מה שבארתי עכצ"ל דה"פ דלעולם כרבנן אתי' וטעמא לאו משום דלא ניחה תשמישא אלא משום דיחיד הם דבזה דוקא סברי רבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות. והיינו דצריכה לאשמועי' דאע"ג דלכאורה של רבים הם קמ"ל דיהושע ליחיד מסרן. וכן הא דאמר ר"י לעיל דמעלות ומורדות של א"י אין חייבין עליהם משום רה"ר ע"כ כרבנן אתיא דהא ר' יוחנן סבר לעיל כרבנן לדברי רבינו ודלא כהתוס'. והמקשה ס"ד דאין חילוק בין של רבים לשל יחיד וטעמא דחשיבה רה"י משום דלא ניחא תשמישא וע"כ אף לר' יהודה הוה רשות היחיד ולרבנן פשיטא והמתרץ יתרץ דמשום דמסרן ליחיד הוא ורק לרבנן מהני דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו אבל משום דלא ניחא תשמישא לא מהני מידי ודו"ק

דף כה ע"א קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה רבא אמר אויר קירויו מייתרו ור"ז אמר אין אויר קירויו מייתרו אמר ר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו. ופירש"י בקרפף בית סאתים שנפרץ מלואו לחצר שאויר חצר מייתרו ועושהו יתר מבית סאתים ונפרצה חצר כנגדו לא גריס בכולה שמעתתא. מתקיף לה ר"י וכי אויר המותר לו אוסרו. ופרש"י והרי החצר מותרת לטלטל ממנה לקרפף כר"ש וא"כ נפרץ למקום המותר לו ומשום יתור ליכא למימר דהא החצר מוקפת לדירה הוי. א"ל אביי כמאן כר"ש לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות. ופרש"י דמקום מחיצות נתוסף על האויר שבתחילה היה ב"ס מצומצם. דאמר ר"ח קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור. חצר מ"ט דאית לה גיפופי והא זימנים דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו. ופרש"י וע"כ לא מצי למינקט איפכא דכי הוה חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרווייהו משתרי דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי. משמע מדבריו דלמסקנא זו מיירי דנשאר גיפופי בחצר ובקרפף הוה מלואו ועכצ"ל כן דאי לאו הכי היך חצר מותרת הא נפרצה חצר למקום האסור לה. וכן כתב הגהת אשר"י והרשב"א ז"ל עיין במ"מ. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פט"ז מהל' שבת מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו שלש סאים וקירו בו בית סאה קירויו מתירו נפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדה חצר מותרת כשהיתה והקרפף אסור כשהיה שאין אויר החצר מתירו. משמע מדברי רבינו דמיירי בקרפף יתר מבית סאתים כדמתחיל ברישא וכדאמר דהקרפף אסור כשהיה. והשיגו עליו דאין הסוגיא משמע כדבריו ומהסוגיא משמע דבבית סאתים מיירי. ועוד דמהסוגיא משמע שאוסר אותו אויר החצר ומדברי רבינו נראה דהשקלא וטריא שיתיר אותו אויר החצר. ועוד דחקו המפרשים במאי דקאמר ונפרצה חצר כנגדו דמאי נ"מ מהפרצה הזאת. והנראה בזה דהפי' בדברי רבינו ונפרצה חצר כנגדה פי' דאף החצר נפרץ במלואה דהיינו דהי' תרווייהו שווים ברוחב. וכן כתב הרא"ש ז"ל דאף החצר נפרץ במלואו ואולי אף הוא בא לתרץ הגרסא דנפרצה חצר כנגדו. וקאמר רבינו דאין אויר החצר מתירו דלא נימא כיון דנפרצה מחיצה המפסקת בין הקרפף והחצר נימא דהוה כמו הוסיף מחיצה לשם דירה והחצר נתוסף על הקרפף לשם דירה וע"ז קאמר דאין אויר החצר מתירו אלא אדרבה אמרינן דהקרפף נתוסף ונתגדל אסורו דמחיצות החצר לא נעשו להקרפף ואויר החצר מייתרו פי' דאדרבה דנתגדל עוד אסורו של הקרפף דמחיצות החצר לא נעשו להקרפף. ומתקיף לה רב יוסף דאיך נוכל, לומר דנתוסף האסור הלא נתוסף באויר מותר דמוקף לדירה. א"ל אביי כמאן כר"ש דע"כ לרבנן בלא הוספה תצטרך לאסור דנפרצה למקום האסור לה וע"כ כר"ש הוא דחצר וקרפף חד רשותא לר"ש נמי האיכא אויר מקום מחיצות פי' דאויר מקום מחיצות הקרפף שהי' מקודם דלא הוקפו לדירה במאי הותרו