באר מים חיים (נוסינזון) טו

כאוקימתא דרבא דמוקי לה מחמה לצל אף דבכ"מ מספקא ליה אי קי"ל כרבא או כרבה משום דרבא דהכא קאי בשיטתיה דמתיר בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו ובזה קי"ל כותיה דרב קאי כוותיה ודוק

דף קמט ע"א מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב. מ"ט רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק. ואביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות ואמרינן דאיכא בינייהו דכתב אכותל ומדלי למ"ד שמא ימחוק לא חיישינן ולמ"ד שמא יקרא חיישינן. ופריך למ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא. ותו דבלא יקרא לאור הנר אמר רבה אפי' גבוה שתי קומות וכו'. אלא א"ב דחייק אטבלא ופנקס למ"ד שמא ימחוק לא חיישינן למ"ד שמא יקרא חיישינן. ופריך למ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא וכ"ת טבלא ופנקס בשטרא לא מחליף והתניא מונה אדם כמה מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי כותל אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופנקס ה"ד אלימא דכתב מכתב מ"ש הכא ומ"ש הכא אלא לאו דחייק וקתני מכתב שעל גבי כותל אבל נא מכתב שע"ג טבלא ופנקס. אלא לעולם דכתב אכותל ומדלי ודקא קשי' לך דרבה. דרבה תנאי היא דתניא וכו'. ופי' הרי"ף ור"ח ותו' דהיינו כאוקימתא קמייתא דפליגי רב ביבי ואביי בכתב שעל גבי כותל ומדלי דלמ"ד שמא ימחוק לא חיישינן ולמ"ד שמא יקרא חיישינן. ופסק הרי"ף ור"ח ז"ל דלא כרב ביבי דאיהו לא ס"ל כרבה וכרבה קי"ל וע"כ חיישינן בכתב אכותל ומדלי ובחייק מיחק פסקו כברייתא דקורין מכתב שעל גבי כותל ולא מכתב שע"ג טבלא ופנקס. אבל הרמב"ם ז"ל פכ"ג הל' י"ט כתב אסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת שלא יהא כדרך חול ויבוא למחוק מונה אדם פרפרותיו ואת אורחיו מפיו אבל לא מן הכתב כדי שלא יקרא בשטרי הדיוטות לפיכך אם היו השמות חקוקים על הטבלא או על הכותל מותר לקרותן מפני שאינו מתחלף בשטר. ודבריו תמוהין דמדוע פסק דלא כהברייתא דמפליג בחקיקה בין כתב שע"ג כותל ובין כתב שע"ג טבלא ופנקס. ועוד דלכאורה פסק כמ"ד שמא יקרא ולדבריו מוקמינן לעיל דאסור בחקיקה. והנראה בזה לדבריו דמפרש דהא דמוקי במסקנה לעולם דכתב אכותל ומדלי ודרבה תנאי היא לאו אפלוגתא דאמוראי דלעיל קאי אלא אברייתא דמפליג בין טבלא ופנקס לכותל קאי. דהמקשה קאמר בזה אילימא דכתב מכתב מ"ש הכא ומ"ש הכא. והמתרץ יאמר בזה דהברייתא מיירי דכתב על גבי כותל ומדלי וע"כ שרי גבי כותל משא"כ ע"ג טבלא ופנקס ודרבה תנאי היא ופליג הברייתא נמי על רבה. והפלוגתא דאמוראי דרב ביבי ואביי נשאר כאוקימתא בתרייתא בחייק מיחק הן על גבי כותל והן על גבי טבלא ופנקס דלמ"ד שמא ימחוק לא חיישינן ולא חייש נמי לשמא יקרא כדאמר לעיל דחקיקה בכתיבה לא מחלפי ומ"ד שמא יקרא סבר דלא פלוג בזה ולא מחלקינן בשבת בין חקיקה לכתיבה דשטרי הדיוטות ורבינו פסק בזה כרב ביבי דבדרבנן אזלינן לקולא ואף דרב ביבי מודה להטעם דשמא יקרא בכ"ז סבר דבחקיקה לא חיישינן וקאמר הטעם בזה כיון דכל הגזירה דקריאת שטרי הדיוטות משום שמא ימחוק וע"כ בחקיקה לא גזרינן וחקיקה בכתיבה לא מחלפי. והא דכתב רבינו הטעם בזה שמא יקרא היינו משום דרב ביבי אית ליה נמי שמא יקרא ונ"מ בכתב ע"ג כותל ומדלי דאסור כדמקשינן באוקימתא קמייתא. ונאדי רבינו מפי' הרי"ף ור"ח ז"ל דהאי מסקנא דכתב ע"ג כותל ומדלי קאי אפלוגתא דאמוראי דא"כ תרווייהו לית להו הא דרבה כדקא דייקי התו' ומשמע דמסקנת הגמ' דלא כרבה דמוקי דהני אמוראי סברי כתנא דפליג על רבה והוה לן למפסק דלא כרבה והמקשה תמה בזה ומקשה עלייהו מדרבה ומשמע דהלכה רווחת כרבה. ולפי' דאברייתא קאי הני אמוראי א"ש כרבה ודו"ק: מסכת עירובין דף ו' ע"א ברש"י ד"ה רה"ר שפי' רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה וכו' דומה לדגלי המדבר. והקשו בתו' דבדגלי מדבר היו טף ונשים וערב רב ותירצו דלא גמרינן ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספרם. ויש לדקדק א"כ אף עכשיו לא נצרף טף ונשים ועכו"ם ועד שיהיו מנויים מבן כ' כמו התם ומיוחסים לשבטיהם וא"כ איך הי' נהרדעי ומחוזא כרה"ר. ועוד יש לדקדק דסתמא לא בעינן דהס' רבוא יהיו בוקעים בכל משהו שבר"ה בכל יום דאל"כ נפל רה"ר בבירא דמנא ידעינן וא"כ אפי' הדרכים ארוכים עד סוף העולם נצרף דאיזה שיעור ניתן לזה ואמאי כתב דבעינן בהעיר ס' רבוא ודוחק לומר דהשיעור הוא ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל ואם העיר גדולה יותר לא נצרף דכ"ז הוה לה להגמ' לפרש. ועוד דאין דרך רבינו רש"י ז"ל לבדות דרשות ודינים מלבו אשר לא נזכר בגמ'. ועוד דבשבת (דף ו') פרכינן דלחשוב נמי דמדבר הוה רה"ר דהא תניא דמדבר הוה רה"ר. ואמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה. ופרש"י שם דבזמן הזה אינו מקום הילוך לרבים דהולכי מדבריות לא שכיח וקשה דלמה ליה למימר דהולכי דרכים לא שכיח והוה לו לפרש דבזמן הזה לא ימצא ס' רבוא מישראל מבן כ' במשך ג' פרסאות והנראה לענ"ד דה"פ דברי רבינו רש"י ז"ל דבא לתרץ בזה קושיא עצומה דהא עיר של יחיד לא הוה רה"ר אף אם כמה רבאות יבקעו בה כיון דיש לו רשות לגרש הרבים ולגדור וכן אמרינן לקמן וא"כ ה"נ של שותפים ומ"ש דיחיד ומ"ש דשותפים וזה קשה לרבינו דא"כ רה"ר היכא משכחת לה דהא כולה דשותפים היא דשייכא לבני העיר ובני העיר יש להם רשות לגדור רה"ר שלהם וע"ז יתרץ דגבול יש לזה דאם העיר של ס' רבוא מקרי של רבים. וכן כתב רש"י ז"ל לקמן (דף כ"ו) דעיר של יחיד מקרי אם היא פחותא מס' רבוא דסבר דמה לי של יחיד ומה לי של שותפים ונתן בזה גבול דשותפים פחות מס' רבוא מקרי של יחיד ויותר מס' רבוא מקרי של רבים: וא"כ נראה דהיינו דוקא בעיר דהר"ה שייך רק להם ויש להם רשות לגדור אותה אבל בדרך דשייך לעירות רבות ואין להם רשות לגדור בכולהו משערינן וא"כ עכשיו במלכיות גדולות דאין רשות לבני העיר לגדור הדרכים בכל המלכות משערינן והיה רה"ר גמורה אם יש ברוחבה ו' אמה

והנה הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' שבת כתב דמדבר הוה רה"ר ונראה דמפרש דבזמן שעברו ישראל הוה דרך במדבר וה"ה בזמן הזה במקום שיש דרך קבוע ושכיחי בה רבים לאפוקי בזמן הזה במקום שאין דרך ואין בוקעים בה רבים. ודעת המקשה הי' דכל המדבר מקרי רה"ר דמקום הפקר הוא וע"ז יתרץ דרק במקום דרך קבוע לרבים מקרי רה"ר כמו בזמן שעברו ישראל במדבר ודו"ק

דף ו' ע"א ת"ר כיצד מערבין דרך רה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן. חנניא אומר בש"א עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל בה"א עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן. ופריך ורה"ר מי מערבה והתניא יתר על כן אמר ר' יהודא מי שהיו לו שני בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך. וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והאמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. ואמר עולא הני אבולי דמחוזא אילמלא דלתותיהן ננעלות חייבין עליהם משום רה"ר. אמר רב יהודא ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשים לרה"ר עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן. איתמר רב אמר הילכתא כת"ק ושמואל אמר הלכה כחנניא איבעיא להו לחנניא אליביה דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול ומסיק כיון דראויות לנעול אע"פ שאין ננעלות. והנה הרמב"ם ז"ל פי"ז מהל' שבת הל' י' כתב שני כותלים ברה"ר והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואין צריך לנעול הדלתות בלילה אבל צריך שיהיו ראויות לנעול ואח"כ יעשה ביניהם רה"י. ודבריו תמוהין דהוא