באר מים חיים (נוסינזון) קנב

אלא דפלי פלויי איכא בינייהו דר"א אמר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה והוא הדין לשפופרת והני מילי היכא דשיעא אבל פלי פלויי טמאה מ"ט בבשרה קרינא ביה ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה טמא אפי' בשפופרת. אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דאין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ופירש רש"י ואפי' פלי פלויי דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה. ועיין ברא"ש סי' ג' שהקשה על פירוש רש"י ופי' כר' שמשון דהיינו טעמא דרבנן דכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות טהורה אע"ג דהוה דם נדה ונוגע בבשרה. והביא דכן עשה ר"ש מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך ועיין בטור ור"י וב"י וד"ח. והנה האחרונים הבינו בהמעשה שהחתיכות שנפלו בבית החיצון שנעקרו לגמרי וילדה אותם כעין משנתינו דהמפלת חתיכה והקשו ע"ז דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ותירצו בשם הטור דמיירי בחתיכות קטנות ודחקו בזה בטעמא דהר"ש. והנראה במעשה דהר"ש דלא מיירי כלל שנעקרו ממנה החתיכות אלא דהמקור נעקר ונרכן ויצא עד בית החיצון כמו יציאת בני מעים למי אשר יחוש בה וחתיכות דקאמר קאי אבשר דופני המקור שהיה נופל ונוטה עד סוף בית החיצון והיה אז דם שותת מהמקור כמו שפי' בזה הטור ורבינו ירוחם וע"כ טיהר ר' שמשון דאין דרך נשים לראות כך וכיון דדופני המקור יצא עד סוף בית החיצון א"כ לא מקרי ראתה דרך ערותה. וא"כ אין זה ענין כלל לאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהא ודאי מיירי דיצא כאן דם מהמקור כדרכו. והטור שכתב דמיירי בחתיכות קטנות כדי שיהא אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אדלעיל קאי שמיירי בהולידה חתיכה ובה דם ודו"ק

דף כב ע"ב המפלת כמין דגים טהורה וכו' ופריך ולהך לישנא דאמר ר' יוחנן דבאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי ליפלוג נמי ר' יהודה בהא ומשני מאן דמתני הך לישנא מתני הכי ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו במחלוקת שנויה ורבנן היא. וכתבו התוספות דאשערה וקליפה לא פריך דליפלוג ר' יהודה בהא דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת הקבר. וכתב הב"י בסי' קפ"ח ושיעור חתיכה לא איתפרש לנו והטור כתב לעיל חתיכה קטנה דומיא דשפופרת אז אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. והנה באמת אף שיעור דשפופרת לא איתפרש בגמרא והדבר תמוה דלא הוה שתק הגמרא לפרש השיעור בזה. והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כת מעת שיצא מהרחם דבר אי אפשר מבלי שיצא דם ומשמע דלא מחלק בין דבר קטן לגדול. והנראה בזה לפרש דהיינו טעמא מהפלוגתא דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהנה מבואר בספר הרפואות שחיבר הרמב"ם ז"ל דהולד תלוי בעורקי הדם אשר יצא מהם דם נדות ויונק מותר הדם שנתהווה מהם דם נדות וע"כ למעוברת תפסוק דם הנדות. וזה טעמא דר' יהודה דסבר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאי אפשר בעת עקירת הולד מהעורק דלא תצא אז מעט דם מהמקור אשר ינק הולד דודאי דלא נסתם המקור כהרף עין בעת עקירת הולד ונשאר מעט פתוח שיצא ממנו דם. ומ"ד דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם סבר דאפשר דנסתם יניקת העורק קודם שנעקר ממנו הולד. וע"כ הפלוגתא הזאת לא שייכה רק בולד ובחתיכה אשר הרתה וגידלה הרחם שינקו מעורקי דם הנדות משא"כ בקליפה ושערה דבאתה ממכה ושומא או פתיחת הקבר שבאתה ע"י שפופרת מבחוץ לא שייך בזה כלל לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם

ובזה ניחא לתרץ דברי השאילתות שהביא הרא"ש פרק זה סי' א' שכתב בפרשה כי תזריע דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומסיק דהיינו דוקא כשנגמרה צורת הולד אבל לא ניגמר צורת הולד אפשר בלא דם. ומביא ראיה מההיא דכריתות (דף י') דאמרינן ולרבא וכו' היכי מתרץ ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם והא רבא פסק לקמן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וקשה דרבא אדרבא וע"כ מסיק לחלק דכי לא נגמרה צורת הולד אפשר שפיר לפתיחת הקבר בלא דם, והקשה ע"ז הרא"ש דהא לקמן מיירי רבא אפי' בהפילה נפל. ועוד דפליגי הכא במפלת חתיכה אלמא אין חילוק בין נגמרה צורת הולד ללא נגמרה למ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ולפי מה שבארתי ניחא מאד סברת השאילתות דמספקא ליה במפלת קודם ארבעים דעדנה לא נתקשר ומיא בעלמא הוא והיינו לא נגמרה צורת הולד דקאמר השאילתות שקודם מ' יום הוא וכיון דעדיין לא נתק שרו אבריו ומיא בעלמא הוא אפשר דלא יניק עדיין מעורקי הדם אלא חיותיה מיניה וביה הוא וע"כ אם הפילה נפל כזה אפשר שפיר לפתיחת הקבר בלא דם או כיון דאית ליה חיותא אפשר דיניק נמי מעורקי הדם וע"כ אי אפשר אף בזה לפתיחת הקבר בלא דם ופשיט ליה שפיר מההיא דכריתות דביום ארבעים לזכר ושמונים לנקבה אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כדבארתי דקודם ארבעים דמיא בעלמא אין יונק עדיין מעורקי הדם וע"כ אפשר לולד להתעקר בלא דם. וא"כ לא קשה מדרבא דלקמן דהתם ע"כ מיירי בלאחר ארבעים דאם לא כן לאו נפל מקרי. וכן הכא דנתגדלה החתיכה והיה לבשר ע"כ ינקה מעורקי הדם וע"כ סבר ר' יהודה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ודו"ק

שם המפלת מין בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה. וחכמים אומרים כל שאינו מצורת אדם אינו ולד. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי טעמא דרבי מאיר הואיל ונאמר בו יצירה כאדם וכו'. ורבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן היינו טעמא דרבי מאיר הואיל ועיניהם דומות כשל אדם. ופריך אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם וכי תימא הכי נמי ליתני נחש. ומשני דאי תנא נחש הוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר דלא כתיב ביה יצירה אבל בהמה וחיה לא פליגי דכתיב ביה יצירה קמשמע לן. והשיגו מכאן על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהלכות א"ב הלכה י' דהמפלת נחש אמו טמאה לידה מפני שגלגל עינו עגול כשל אדם. דהא פסק לעיל כרבנן דבבהמה חיה ועוף צריך להיות מצורת אדם וצורת נחש הא גריעה מחיה ועוף כדמשמע מסוגיא דהכא. והנראה בזה דרבינו מיירי בנחש דהיה לו מצורת אדם ואדלעיל קאי. וצורת אדם לא מהני אלא בבהמה חיה ועוף ונחש הואיל ודומים במקצת בריאתם לאדם אבל בדגים לא מהני אף אם יש להם צורת אדם הואיל ואין דומים בריאתם לאדם והוה כגוף אטום ודו"ק

דף כג ע"ב אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום אמו טהורה. ופירש רש"י ושטו נקוב אמו טמאה קסבר טריפה חיה. תנו רבנן המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזהו גוף אטום רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד הארכובה ר' ינאי אומר עד לנקביו ר' יוחנן אומר משום ר' יוסי בן יהושע עד מקום טבורו. וקאמר הגמרא בין ר' זכאי לר' ינאי איכא בינייהו טריפה חיה מר סבר טריפה חיה ומר סבר טריפה אינה חיה בין ר' ינאי לר' יוחנן איכא בינייהו דאמר ר"א ניטל ירך וחלל שלה נבילה. והנה הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות א"ב הלכה י"א כתב נברא ושטו שלו אטום או שהיה חסר מטבורו ולמטה הרי הוא אטום. והשיגו עליו עיין בכ"מ דמדוע פסק עד טבורו וכן נראה מדבריו דושטו נקוב אינו אטום הא קיימא ן דטריפה אינה חיה וכן קיימא לן כר"א דניטל הירך וחלל שלה נבילה כמו שפסק רבינו בהלכות שחיטה ואם כן הוה ליה לפסוק עד הארכובה ונשאר בצ"ע. והנראה