באר מים חיים (נוסינזון) קנג

בזה דהא טריפה לענין אטום לא דמי לטריפה אינה חיה דטריפות דהתם מיטרפה אף אי משום דעל ידי החסרון יולדו בה מחלות אשר ע"י זה תמות כמו דאמרינן לקמן (דף נה) דרבנן דמטרפי בגלודה משום דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ולעולם גזעו מחליף וכן כתב הרמב"ם ז"ל דניטל לחי העליון טריפה משום שיכנס רוח הקר פתאום לריאה ויקרר אותה ותמות ע"ש. וכן ניקב הושט או בני מעים טריפות שלהם שיצא הפרש לחלל הגוף ויולד בה חלאים אשר בודאי תמות. אבל כאן לא מקרי אטום אלא דוקא בשאינה יכולה להתקיים בריאה כזאת בעצמותה ולא משום שהיא עלולה לקבל חלאים. ובזה פליגי הכא דמר סבר טריפה אינה חיה בעצמותה ומר סבר דטריפה חיה בעצמותה אלא שאינה חיה מחמת הרוח וחלאים שיבואו על ידי החסרון. ור' ינאי ור' יוחנן קמיפלגי בדר"א דאמר ניטל ירך וחלל שלה נבילה דר' ינאי סבר כיון דהוה נבילה ע"כ משום דבעצמותה אינה מתקיימת ור' יוחנן סבר דאף זאת משום הרוח אינה מתקיימת אבל בנולדה כך ולא שלט בה אוירא לא הוי נבילה אלא הוה טריפה משום חסרון הירך דיהיה ויולדו בה חולי מות וע"כ לא מקרי הכא אטום ודו"ק: חשן משפט הלכות הלואה סי' מ"א (סעיף א') מי שבלה שטר חובו והרי הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לבית דין והם עושים לו קיום. וכתב ע"ז בהג' רמ"א ועדות זו שמעידים על השטר יכולים להעיד שלא בפני בעל הדבר ועיין בש"ך שהשיג על דברי רמ"א האלו דאיך אפשר לקבל עדות שלא בפני בעל דבר ודחק בפי' הראשונים שבפי' כתבו כדברי הרמ"א. והנראה דהכי פירוש דברי הרמ"א דסבירא ליה דעל כרחך מיירי דהעדים המעידים על השטר שהכירו חתימת העדים מהשטר הנמחק דאי לאו הכי על חספא בעלמא מעידים והוה כנאבד השטר דסעיף ג' ובפרט להרמב"ם דכתב הדין בלא בלה לגמרי וניכר הכתב ואם כן למה צריך לעדים אלא על כרחך דהעדים מכירים החתימות. וא"כ קשה למה כתוב בסיפא דאם לא כתוב הוזקקנו דבעי קיום מהעדים שחתמו על שטר הראשון דהא כבר נתקיים מהעדים שהכירו החתימות. ובזה יובן השגת הראב"ד בזה פכ"ג מהלכות מלוה ולוה שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל דצריך לקיים עדים הראשונים והשיג ע"ז דאינו יודע מהו עדים הראשונים ומה יהיה קיום עדותם. וה"פ דסבירא ליה דעל כרחך דהעדים שהעידו על השטר הכירו החתימות כדהוכחתי ואם כן למה צריך קיום שני. ולפי דברי הרמ"א שכתב בשם הראשונים ניחא הכל דעדות הראשון שלא בפני בעל דבר היה דאין מועיל לענין קיום דהכא כמו שהוכיח הש"ך וע"כ ניחא הסיפא דאם כתוב הוזקקנו לעדותם של עדים פי' דקראו לבעל הדבר וקיימו אותו בפניו אין צריך לקיים אבל אם לא כתב כן צריך לקיים שנית על ידי עדים הראשונים דקיום דעדים השנים אין מועיל כיון שהיה שלא בפני בעל דבר דאף למאן דאמר דמקיימים שטר שלא בפני בעל דין דוקא בשטר בעלמא דהבעל דין יוכל אחר כך לברר פסולו משא"כ בשטר נמחק דהכא כיון דכבר נקרע שטר הראשון ואין הלוה יכול לברר פסולו וע"כ בעינן קיום בפני בעל דבר. והאחרונים לא הבינו כן ודו"ק: