באר מים חיים (נוסינזון) קנ

המעשר. ועיין בש"ך וט"ז ביו"ד סי' ס"א שהשיגו על הרמב"ם ז"ל שבהל' בכורים פ"ט דין י"א פסק דבע"מ נותן לכל כהן שירצה ותנאו בטל ובהל' מעשר דין י"ט פסק דבע"מ הוה שיורא ושייר מקום המעשר. ותירוץ הש"ך בזה דחו האחרונים. ועיין בח"מ סי' רי"ב בט"ז ובדברי המגיה שם ובנה"מ. והנראה לתרץ דטעמא דלא מהני תנאי דע"מ ומתנה על מה שכתב בתורה הוה משום דהוה כקונה המתנות דשקיל משום תנאו ולא עבור ברית הכהונה. אבל במעשר אמרינן דתנאי הנתינה הוה על הפירות טבלים. והיינו דאמרינן בסוגיא דהמוכר הבית דשייר מקום המעשר פי' דאמרינן שהתנה שיתן לו מקום המעשר בעוד שהם מחוברים עם מקומם. אלא דנתן כח להלוקח לעשותם מעשר על פירותיו וע"כ מהני התנאי ולא הוה כקונה מתנות כהונה דהא קנה רק טבל. אבל באמת בתורת תנאי קאמר ולא דוקא דשייר קאמר וא"כ לא פליגי סוגיא דהמוכר הבית עם סוגיין דשמעתין. וע"ש ברא"ש ותוס' ודו"ק

שם אמר לו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהם מתנות נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הדמים. לקחן במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. אמר רב ל"ש אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו הטבח הדין עם הטבח. ורב אסי אמר אפי' שקיל לו הטבח הדין עמו. לימא בדרב חסדא קמפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכל רצה מזה גובה רצה מזה גובה. לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות קמפלגי דמר סבר נגזלות. ופירש רש"י דרב סבר נגזלות וע"כ הדין עם הטבח אף עם הטבח ומר סבר רב אסי אין גזלות דאין כח לגוזלן והחוב מוטל על מי שהוא אצלו. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"ח מהל' בכורים הל' ט' המתנות אסור לישראל לאוכלן אלא ברשות כהן עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע והקונה אותם אע"פ שאינו רשאי הרי זה מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות. והמפרשים לא ביארו יפה סוגיין לדברי רבינו והנראה בזה דה"פ הסוגיא דכ"ע אית להו דרב חסדא בגזילה דעלמא והכא במתנות כהונה נגזלות קמיפלגי. פי' שלא דמי מתנות כהונה לגזילה דעלמא דהתם אין להגזלן זכיה בה אבל הכא כיון שאין להם תובע ידוע הוה כהפקר וזכה בהם הגזלן וע"כ הלוקח פטור. והדין עם הטבח פי' שאין לכהן דין רק על הטבח אם היו נמצאות בידו אבל הלוקח פטור כיון דכבר גזלן זה וזכה בהן ורב אסי סבר מתנות כהונה אינן נגזלות ולא יכול ישראל לזכותם ע"י גזל דלא הוה הפקר אלא לכהנים וע"כ לא מהני בזה הגזילה דהראשון ומצוה על הלוקח להשיבם לכהנים אף דהכהן לא יכול לתבוע את הראשון בדין: והסוגיא דבבא קמא (דף קט"ו) דקאמר אימא אף דין עם הטבח מהו דתימא אין מתנות כהונה נגזלות קמ"ל דנגזלות. ה"פ אימא אף דין עם הטבח פי' דאף כאן נשאר המצוה רק על הטבח ולאו על הלוקח וכיון שמכרן שניהם פטורין דמהו דתימא מתנות כהונה אינן נגזלות ומוטל המצוה על השני קמ"ל דהשני פטור וראשון נמי פטור כיון שאינם בידו לא גרע ממזיק. אבל בעלמא אית ליה לרב שפיר דרב חסדא דיכול לתבוע גזילה מן הלוקח דלא זכה בה הגזלן: ובזה אתי שפיר בפשיטות סוגיא דלקמן (דף קל"ח) דאמר דמשום הכי הלוקח גז צאנו של חבירו דלוקח חייב וכן במכר לו בני מעיה של פרה דמשום הכי הלוקח חייב דאמר לו מתנות דכהן לא זבני לך והיינו דלא נתכוון הראשון לגזול המתנות ומכר לבד המתנות וע"כ חייב הלוקח. והתוס' ורש"י דחקו בזה וכפי שיטתם

והנה התוס' לעיל (דף קל"א) והר"ן ז"ל הוכיחו דבדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים דאם בא הכהן או העני ותפס מוציאים מידו. אבל הרמב"ם ז"ל פליג בזה כדכתב הר"ן דהא כתב דאם כהן תפס מיד הלוי אין מוציאים מידו וכ"ש בודאי חיוב. וכן משמע מסוגיין דאמרינן לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה להם מן הדמים ומשמע בע"כ דבעלים וכן לרב אסי ביארתי דהלוקח מחויב ליתן בע"כ דבעלים. וכן משמע מהמזיק מתנות כהונה שדוחק לומר דוקא דבעליו הזיק או גזלן ועוד הא קי"ל טובת הנאה אינה ממון ואפשר דהתוס' לא כתבו זה אלא למ"ד טובת הנאה ממון: ולשיטת הרמב"ם ז"ל נראה דהנ"מ בין דבר דטובת הנאה לבעלים ובין דבר שאין בו טובת הנאה רק לכתחילה דזה מצותו בנתינת הבעלים ויכול לברור לכתחילה למי ליתן וזה מצותו בעזיבה ומצוה לבוז ואין בע"ה רשאי לסייע אחד מהם. בכ"ז אם לא יתן הבעל הבית לעני ללקט או אם יגזול בעל הבית או אחר אין העני יכול להוציא בדיינים משום דהוה ממון שאין לו תובעים כיון דעדיין לא זכה העני. וכן אם חטף הכהן בדיעבד בדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אין מוציאים מידו דטובת הנאה אינה ממון. ובזה אזיל ראיית התוס' והר"ן דשם ודו"ק

דף קמ ע"א טהורות למעוטי ציפורי עיר הנידחת. והקשו בתוס' הא נפקא מדתנא דבי ר' ישמעאל דילפינן חוץ מפנים וכיון שאסורין בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל. וכתבו ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם דלא היה להם שעת הכושר והלכך אף בפנים מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וכן כתבו לקמן בד"ה לצפרים שהחליפו בעבודת כוכבים. ותמיהני על דבריהם דלעיל (דף מ') אמרינן בהשוחט חטאת בחוץ לעבודת כוכבים כיון ששחט בה פורתא אסרה אשחוטי חוץ לא מחייב ולדבריהם מדוע לא מחייב דהא ראויה לפתח אהל מועד: והנה הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' א"מ כתב דאין מביאים מנחות מטבל וחדש ואצ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה. ואערלה וכלאי הכרם קאי טעמא דהוה מצוה הבאה בעבירה משום דנהנה ועיין במ"ל שם. דאי לאו הכי ע"י איזה עבירה באה המצוה ועיין בתוס' פ' לולב הגזול. וס"ל דקרבן לא דמי לשאר מצות כמו שופר ולולב דאמרינן בהו מצות לאו ליהנות ניתנו. דהתם לולא חובתו לא היה עושה סוכה ולולב אבל קרבן דורן הוא ולולא חובתו ניחא ליה להביא קרבן כדאמרינן בערכין (דף כ"ח) כמה אדם רוצה ליתן להקריב שור זה עולה אע"פ שאינו חייב וע"כ מקרי נהנה ומבפנים פסול משום מצוה הבאה בעבירה. בכ"ז ניחא הכא דלא שייך בזה למילף מכשיר ממכפר דבחוץ במכשיר ודאי לאו דורן הוא וא"כ הוה ככל המצות דלאו ליהנות ניתנו דהא אם לא היה חייב לא היה מתנדב כן ולאו נהנה הוא: והא דמשמע מהסוגיא דאם הוה מוקי הקרא למעט טמאות הוה ניחא ליה ולא יליף מכשיר ממכפר. נראה דלא שייך למילף בזה מבפנים דהא בפנים לא מתכשרי רק תורים ובני יונה אלא דלענין המין אין לאקושי כלל ודו"ק: מסכת בכורות

דף יא ע"א פלוגתא דחכמים ור"י בר"י דחכמים סברי תפדה כל שהוא ור"י בר"י סבר אין פדיה פחות משקל. אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים. וכמה אמר ר"י אפי' פטרוזא בת דנקא וכו'. ר"י נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון א"ל כמה בעינה למיתב לכהן א"ל הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית בג' זהו' אמר רבא הילכתא בג' זהו'. קשיא הילכתא אהילכתא. ופירש רש"י הכא אמרת הילכתא בג' זהובים ולעיל אמרינן הילכתא א אפילו פטרוזא בת דנקא. לא קשיא כאן בבא לימלוך כאן בעושה מעצמו. ופירש רש"י בבא לימלוך אמרינן ליה ברגיא בעושה מעצמו אפי' בת דנקא. וא"כ אדחיה הא דאמרינן עין יפה ועין רעה ובינונית דהא בבא לימלוך אומרים לו בג' זהו' ועין רעה אפי' בת דנקא. אמר ר"י אמר ר"ל מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו וכו' דלא יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בזה פי"ב מהל' בכורים לא אמרה תורה שה להחמיר