באר מים חיים (נוסינזון) קמח

דף עט ע"א ת"ר אותו ואת בנו נוהג בכלאים וכוי ר"א אומר כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו. אמר ר"ח איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש ומן הצביה. ופריך ה"ד אלימא בתייש הבא על הצביה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צביה ובנה תייש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. ואלא בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה והא אמר רב חסדא הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנו כל דהו. ומשני לעולם בתייש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה ואפי' מקצת שה. ור"א סבר אין חוששין לזרע האב ושה ואפי' מקצת שה לא אמרינן. ופרש"י ושה ואפי' מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא למימר בה. ופריך והא דתנן כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן אלימא בתייש הבא על הצביה וילדה בין לר"א ובין לרבנן לשחוט ולכסי צבי ואפי' מקצת צבי. ופרש"י דהא מצד האם הוא צבי והכל מודים דחוששין לאם ואיכא מקצת צבי ולדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב במצות דשייכי ביה וכו'. אלא בצבי הבא על התיישה וילדה אי לרבנן לשחוט ולכסי. אי לר"א לשחוט ולא לכסי. ומשני דלעולם בצבי הבא על התיישה ורבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין. ופריך אבל לר"א פשיטא ליה והא דתניא הזרוע והלחיים והקיבה נוהג בכלאים ובכוי ר"א אומר כוי פטור מן המתנות במאי עסקינן אלימא בתייש הבא על הצביה וילדה בשלמא ר"א דפטר קסבר שה ואפי' מקצת שה לא אמרינן ופרש"י דהא סבר אין חוששין לזרע האב הילכך אפי' מקצת ליכא. אלא לרבנן נהי דקסברי שה ואפי' מקצת שה בשלמא פלגא לא יהיב ליה אלא אידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול. אלא בצבי הבא על התיישה וילדה בשלמא לרבנן מאי חייב בחצי מתנות אלא לר"א ליחייב בכולהו. ומסיק דאף לר"א מספקא ליה אי חוששין לזרע האב ופליגי בשה ואפי' מקצת שה רבנן סברי שה ואפי' מקצת שה ור"א סבר שה ולא מקצת שה. אמר ר"פ הילכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה דבין לרבנן ובין לר"א מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא וקמפליגי בשה ואפי' מקצת שה. לענין אותו ואת בנו משכחת לה בתייש הבא על הצביה ולאסורא. פרש"י בתייש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן דרבנן סברי דלמא חוששין לזרע האב שה ואפי' מקצת שה אמרינן ואסור ור"א סבר נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפי' מקצת שה לא אמרינן. בצבי הבא על התיישה ולמלקות רבנן סברי נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפי' מקצת שה אמרינן ומלקינן ליה. ור"א סבר אסורא איכא מלקות ליכא אסורא איכא דילמא אין חוששין לזרע האב והאי שה מעליה הוא מלקות ליכא דלמא חוששין לזרע האב ושה ואפי' מקצת שה לא אמרינן. והנה הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' שחיטה הל' ח' כתב ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינו לוקה פרה ובנה אסרה תורה לא צביה ובנה. היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ובנה לוקה. והשיגו עליו מדוע כתב דלוקה בשחט בת הצביה ובנה הא מסקינן דלכ"ע ספיקא הוא אי חוששין לזרע האב אי לא וכן פסק רבינו שם דספק אי נוהג בזכרים והיינו דמספקא לן אי חוששין לזרע האב אי לא. וכן פסק בהל' בכורים צבי הבא על העז חייב בחצי מתנות שה ואפי' מקצת שה אבל תייש הבא על הצביה הולד פטור מכל המתנות. א"כ ס"ל דספוקי מספקא לן אי חוששין לזרע האב אי לא, וכן פסק לענין חלב דחלבו אסור ואין לוקין עליו. ולא חילק בין תייש הבא על הצביה או צבי הבא על התיישה והיינו דסבר דפסק הוא אי חוששין לזרע האב. ובהל' כלאים פ"ט כתב רבינו הנולדים מן הכלאים אם היה אמותיהם שני מינים אסור להרכיבם זה עם זה ואם הרכיבם לוקה. משמע דס"ל דאין חוששין לזרע האב דלמאן דחייש לזרע האב אמרינן לעיל דכולו חד מינא ומותרין זה עם זה. ואחרי כן כתב שם וכן אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה. ומדכתב בזה לוקה ע"כ ס"ל דחוששין ודאי לזרע האב וע"כ הוה מין אחר עם אמו ודבריו סותרים זה לזה. ועוד כתב לקמן פ' י"ד דכלאים הבא מן בהמה וחיה צריך לכסות ואינו מברך ואין מכסין את דמו בי"ט ולא חילק בין תייש הבא על הצביה או צבי הבא על התיישה והוא נגד סוגיין דאוקמה דוקא בצבי הבא על התיישה אבל בתייש הבא על הצביה לשחוט ולכסי לרבנן דאמרינן צבי ואפי' מקצת צבי. והנראה בזה לפרש הסוגיא אליביה דרבינו דלמ"ד דחוששין לזרע האב טעמא דהא מילתא דס"ל דבזרע האב איכא פלגא ולמ"ד אין חוששין ס"ל כיון דכל גידולה בימי עיבורה הוא מן האם וע"כ תבטל המקצת וזרע דמן האב. וה"פ הסוגיא באוקימתא קמייתא דמוקי דפליגי בתייש הבא על הצביה ובחוששין לזרע האב דרבנן סברי דחוששין לזרע האב והוה פלגא ובזה אמרינן שה ואפי' מקצת שה כיון דהוה פלגא ור"א סבר אין חוששין לזרע האב פי' דזרע האב הוה מקצת דעיקר הגידול בא מהאם וע"כ שה ואפי' מקצת שה לא אמרינן דתבטל המקצת וחד טעמא הוא דתליא זה בזה ורש"י דחק בזה כדבארתי ופריך הא דתנן דכוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחט אין מכסין את דמו במאי עסקינן אילימא בתייש הבא על הצביה בין לר"א ובין לרבנן לשחוט ולכסי דהא איכא כאן ודאי פלגא צבי וסבר דהטעם דכוי אין מכסין ביו"ט משום דאפר כירה אין מוכן לספק וכאן ליכא ספק אלא תערובות דפלגא ודאי איכא מן חיובא ואי בצבי הבא על התיישה אי לרבנן לשחוט ולכסי דאיכא כאן פלגא צבי כדבארתי אי לר"א לשחוט ולא לכסי דחלק האב תתבטל. ופריך ממתנות אילימא בתייש הבא על הצביה בשלמא ר"א דפטר קסבר שה ואפי' מקצת שה לא אמרינן דמקצת דהאב תתבטל. אלא לרבנן פלגא ודאי לא יהיב ליה ואפי' אידך פלגא לימא אייתי ראיה ושקול דאולי אין חוששין לזרע האב ותבטל מקצת השה. אלא בצבי הבא על התיישה בשלמא לרבנן חייב בחצי מתנות דפלגא מצד האם ודאי איכא אלא לר"א ליחייב בכולהו מתנות דזרע האב תבטל. ומסיק דר"א נמי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ופליגי בשה ואפי' מקצת שה ונאדי הגמרא מסברא דלעיל דכ"ע בפלגא אמרינן שה ואפי' מקצת שה ותלי דוקא בפלגא. אלא רבנן סברי דאפילו אין חוששין לזרע האב דמזרע האב הוה רק מיעוטיה אמרינן ביה שה ואפי' מקצת שה ומהני המקצת שה דאיכא ביה למקרי שה ולחייבו בכל דבר דאסור בכולו שה ולא שייך בזה ביטל. ור"א סבר דשה ולא מקצת שה ואפי' איכא ביה פלגא לא מהני עד דיהיה בו רובו. וע"כ לענין אותו ואת בנו בתייש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן אם שחט הבת עם בנה ע"כ מלקינן ליה לרבנן דמקצת שה ודאי איכא כאן ולא תתבטל וחל על המקצת שם שה לאוסרה עם בנה וע"כ הוכרח רבינו לפרש דברי רב פפא דהא דקאמר בתייש הבא על הצביה ולאסורא דמיירי בשחט הצביה ובנה בכ"ז איכא איסורא כיון דאיכא בהבן מקצת שה ודלא כר"ח דלעיל דאמר שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. דלא מהני הדרשה הזאת רק לפוטרו ממלקות אבל איסורא איכא. ובצבי הבא על התיישה ולמלקות דקא אמר מפרש ג"כ בשחט התיישה ובנה דלרבנן כיון דאיכא מקצת שה בהבן מלקינן ליה ולר"א דמקצת או פלגא לא מהני אין כאן מלקות דאולי חוששין לזרע האב וליכא רק פלגא שה בהבן ופלגא לא מהני למלקות ולית ליה דר"ח דלעיל דאמר בנו אפי' כל דהו אלא אמרינן בנו דומיא דידיה ונהי דאסורא איכא אבל מלקות ליכא: ולענין מתנות לא משכחת