באר מים חיים (נוסינזון) קמז

במערבא מתנו הכי רב אמר יש לידה לאברים ור' יוחנן אמר אין לידה לאברים מאי בינייהו איכא בינייהו לאסור מיעוט אבר שמבפנים איבעיא להו לדברי האומר אין לידה לאברים הוציא העובר את ידו והחזירו עד שהשלימו לרובו מי אמרינן הא נפק ליה רובא או דלמא כיון דהדר הדר את"ל כיון דהדר הדר הוציא העובר את ידו וחתכה וחזר והוציא את ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו מהו מי אמרינן הא נפק ליה רובא או דלמא רובו בבת אחת בעינן: וכתב הרא"ש ז"ל פרש"י אין לידה לאברים ומהני חזרה. ומאי בינייהו מפרש בין לישנא קמא ללישנא בתרא. ומסיק דא"ב למיסר מיעוט אבר, שבפנים דללישנא קמא אין אסור אלא היוצא וללישנא בתרא כיון דיש לידה לאברים אף מיעוט שבפנים חשוב כילוד. והקשה הרא"ש ע"ז דא"כ הך בעיא דהוציא העובר את ידו והחזירה הוא דלא כהילכתא דר' יוחנן איתותיב לעיל וכו' וכתב הלכך נראה כפי' הרב אלפס דלהאי לישנא מודה ר' יוחנן דהאבר שיצא אסור ואין לו תקנה בחזרה ובעי מאי בינייהו בין רב לר' יוחנן למיסר מיעוט אבר שבפנים לרב דאמר יש לידה אסור ולר' יוחנן דאמר אין לידה נהי דמה שיצא אסור מ"מ לא שדינן מיעוט מה שבפנים אחר רוב היוצא כיון דאין לידה ופסק בזה כר"י דבהא מילתא לא איתותיב וקיי"ל רב ור' יוחנן הל' כר"י והא דאמר לקמן דף ע"ג מאי טעמא דר"י האי אית ליה תקנתא בחזרה היינו אליביה דר"י דלישנא קמא: ויש לדקדק לפ"ז למה השמיט הרי"ף הך בעיא אם היא אליבא דהילכתא. וכן הרמב"ם ז"ל השמיט אלה האבעיות: וכתב המ"מ ולא ידעתי למה השמיט רבינו אלו הבעיות ואולי שהיה גורס למ"ד יש לידה לאברים ואתי דלא כהילכתא דאי למ"ד אין לידה פשיטא שכשם שאין רוב אבר אוסר מיעוט הנשאר בפנים כך אין רוב האברים אוסרים מה שנשאר בפנים. ותמיהני על דבריו איך מדמה רוב אבר לרוב עובר דרובו כילוד הוא הילכתא פסיקתא ור"י מודה בזה אבל ברוב אבר אמרינן לקמן ד' ע' דפשיטא דלא שבקינן רובה דעובר ואזלינן בתר רוב האבר ואפשר דזה טעמא דר"י דאין לידה לאברים. ומסיים המ"מ דבכל הספרים איתא למ"ד אין לידה לאברים וע"כ מסיק דברי רבינו בצ"ע

והנה באמת בהרי"ף איננו בפי' דללישנא בתרא מודה ר"י דלהיוצא לא מהני חזרה ואדרבה הרי"ף העתיק ללישנא קמא ופסק דהילכתא כרב דר"י איתותב ואח"כ הביא לישנא דמערבא ופסק בזה דהלכה כר"י. והנראה בזה דרבותינו הרי"ף והרמב"ם מפרשים דלישנא דבני מערבא לא פליג על לישנא קמא דעולא ומודה לעולא דלר"י היכי דהחזירו מותר היוצא כדמוכח סוגיא דלקמן דף ע"ג. אלא דבני מערבא איירי בלא החזיר כלל לענין לאסור מיעוט אבר שמבפנים דפליגי בזה אם שדינן מיעוט האבר שלא יצא אחר רוב היוצא. ופסק בזה הרי"ף דהלכה כר"י דאין לידה לאברים ולא שדינן מיעוט הנשאר בפנים אחר רוב האבר ואף דבפלוגתא דלישנא דעולא פסק דלא כר"י אלא כרב דיש לידה לאברים ולא מהני חזרה היינו לענין מה שיצא אמרינן דיש לידה אבל למשדי מיעוט שבפנים אחר היוצא לא אמרינן באברים ומבעיא ליה למ"ד אין לידה לאברים היינו לישנא דעולא דס"ל דאף למאי שיצא אין לידה לאברים וע"כ מהני חזרה באבר אחד אם מהני חזרה ברוב אברים כה"ג ביצא אבר אבר והחזיר דנהי דסבר ר"י דמהני חזרה לאבר אחד דס"ל דאין לידה לאבר אבל ברוב אברים כהאי גונא דברוב ילוד הילכתא גמירי לן וע"כ לא מהני החזרה או דלמא כיון דיצא אבר אבר והחזירו תומ"י אף שאח"כ נהיה רוב באופן הזה לא הוה כילוד כיון דהדר הדר ואת"ל כיון דהדר הדר ולא מצרפינן אף לענין רוב ילוד מבעיא ליה בחתך אברים שיצאו דר"י מודה בזה דאסור דנהי דאסור משום טרפה אבל לידה לא הוה לאברים דהא חזרה מהני להו אלא בעינן דרובו יצא בבת אחת. ודוקא לדרבי יוחנן קיימתא מבעיא לן אבל לפי מה דקיי"ל כרב דמה שיצא לעולם אסור ולא מהני חזרה דיש לידה לאברים למה שיצא ליכא למבעיא הנך אבעיות דודאי וכ"ש ביצא רובו באופן הזה דהוה כילוד. וע"כ השמיטו הרי"ף והרמב"ם הני אבעיות דאזלו דלא כהילכתא דלרב דקיי"ל כוותיה אם יצא רובו באופן הזה הן בהחזיר והן בחתכו הוה כילוד דלא כפסק הש"ע סימן י"ד סעיף ז'. והפוסקים דהתירו בחזרה תלו עצמן בדעת הרי"ף וכבר ביארתי דדעת הרי"ף אינו כן ודו"ק

דף ע"ג ע"ב אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול. ומסיק דבאבר דבהמה מיירי. אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בר יוסף בידך דרבב"ח קאי כוותיה דתניא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא אבר ובשר המדולדלים בבהמה ובחיה ועוף שהם אסורים ואמר רבב"ח אמר ר"י אין בהם אלא מצות פרוש בלבד. ופרש"י מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. יתיב רב יוסף קמיה דר"ה וקאמר אמר רב יהודא אמר רב אכלו לזה לוקה א"ל ההוא מדרבנן אל תציתו ליה הכי אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אכלו לזה אינו לוקה. ופרש"י דבאבר המדולדל מיירי. אמר רב הונא אנן אמאן נסמוך. אהדרינהו רב יוסף לאפיה א"ל מאי קושיא כי אמרי אנא במיתה דעושה ניפול כי אמר איהו בשחיטה דאינה עושה ניפול. והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מאכלות אסורות הל' י"א כתב בזה כל אבר עובר שיצא וחתכו קודם שחיטה והוא מבחוץ ה"ז אבר מן החי ולוקין עליו ואם נחתך אחר שחיטה האוכלו אינו לוקה ואם מתה הבהמה ואח"כ חתכו לוקה משום אבר מן החי. וכתב המ"מ דרבינו משוה אבר עובר שיצא לדין אבר המדולדל בבהמה וס"ל דתרווייהו אסורין מדאורייתא ואין לוקין וכו'. אך לישנא דגמרא דאין בהם אלא מצות פרוש לא משמע כדבריו דמשמע דבא לאפוקי מדרשת הברייתא ולומר דאסמכתא בעלמא היא וכן רבינו לא הביא הדרשה דבשר בשדה טרפה על אבר המדולדל בבהמה אלא באבר היוצא. והנראה דאף רבינו סבר דאבר המדולדל אינו אסור אלא מדרבנן אלא ס"ל דהאי סוגיא אם אכלו לזה לוקה או אינו לוקה קאי רק על אבר היוצא דאי לאו הכי איך טעה ר"ה לאמר ללקות עליו כיון דאין בו אלא מצות פרוש, מדרבנן אלא על כרחך על אבר דעובר קאי בכ"ז אינו לוקה אם שחטו דסבר דבשר בשדה טרפה עיקרו לא נאמר אלא על בשר טרפה ממש ועל בשר מן החי שפי' לגמרי כמו שביאר לעיל פ"ד מהל' מ"א אבל בשר שיצא חוץ למחצתו רק נכלל בזה וע"כ אין לוקה משום דהוה לאו שבכללות ואין לוקה בזה אלא על דבר שעיקר הכתוב בא ע"ז כמו שביאר בספר החינוך מצוה תס"ט. וע"כ לעיל פ"ד שביאר בו לאו דבשר בשדה טרפה ביאר פי' דטריפה וכתב איך משמע בו בשר הפורש מן החי והיינו משום דעל תרווייהו לוקים ביאר דמשמעות הכתוב משמע דאיירי בהו אבל דילג שם בשר שיצא חוץ למחיצתו דזה לאו במשמעות הכתוב אלא גמירי דזה נכלל בו וע"כ אין לוקין עליו כיון דאתא מכללא. ובזה ניחא דר"ה סבר לומר דלוקין בזה דר"ה לטעמיה דסבר בב"מ דף קט"ז דלוקין על לאו שבכללות ורב יוסף דאמר משום רב יהודא דאין לוקין אזיל לטעמיה שם דאין לוקין על לאו שבכללות. ואמר ר"ה דאנן אמאן נסמוך כלומר דרב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב מסייעא ליה דלוקין על לאו שבכללות. ואמר לו רב יוסף דאין ראיה מר"י בר שמואל בר מרתא דהוא מיירי במיתה דעושה ניפול אבל בשחיטה דאין עושה ניפול ונכלל רק אסוריה בבשר בשדה טרפה מודה ר"י ב"ש בר מרתא דאין לוקין דאין לוקין על לאו שבכללות ודו"ק: