באר מים חיים (נוסינזון) קמו

דף ס"א ע"א תני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאין דומה לנשר דנשר לית ליה כלל הוא דלא תיכל הא איכא דאית ליה חד תיכל. ופריך ונילף מתורין מה תורין עד דאיכא כולהו ארבעה וכו'. ומשני א"כ שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי. ופריך ונילף מנייהו מה התם תלתא ולא אכלינן אף כל ג' ולא ניכל וכו'. ומשני א"כ עורב דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה ג' לא אכלינן דאית ליה תרי מבעיא. ופריך ולילף מעורב דבתרי לא ניכול. ומשני א"כ פרס ועזניה ל"ל השתא דאית ליה ב' לא ניכל חד מבעיא. ופריך ונגמר מפרס ועזניה ומשני א"כ נשר למה לי השתא דאית ליה חד לא ניכל דלית ליה כלל מבעיא. ופריך טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה הא הוה ליה פו"ע ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ומשני דגמירי דאיכא בהאי ליכא בהאי וכו' ופריך מכדי כ"ד עופות טמאים הם אי אפשר דחד דאיכא בהנך ליכא בהני והוו להו שני כתובים הבאים כאחד. ומשני דגמירי דכ"ד עופות טמאים הוו וד' סימנים כ' מהם ג' ג' ותרי בעורב חד בפרס וחד בעזניה דאיתיה בהא ליתיה בהא מהו דתימא לליף מיניה כתב רחמנא נשר דלית ליה כלל הוא דלא תיכול הא איכא דאית ליה חד אכול ופרש"י דאיכא חד סימן בפרס ועזניה דליתא בכולהו כ"ד עופות ונמצא שסימן זה לא נאמר אלא פעם אחת וע"כ הוה אמינא דניגמר מיניה. ועיין בתו' ד"ה כל שיש לו אצבע יתירה וד"ה מכדי כ"ד עופות טמאים הוו ע"ב וד' ס"ב ד"ה מפני שיש להם זפק ושם ע"ב ד"ה מאי ספקייהו שהאריכו ודחקו הרבה בפי' הסוגיא והוכיחו דכל הכ' עופות אינם דורסים. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"א מהל' מ"א הל' ט"ז מי שאינו מכירם בודק בסימנים אלו שנתנו חכמים וכל עוף שהוא דורס בידוע שהוא מאלו המינים וטמא ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד מג' סמנים אלו ה"ז עוף טהור ואלו הן אצבע יתירה וזפק וקורקבנו ניקלף ביד לפי שאין בכל המינים האסורים מין שאינו דורס ויש בו אחד מג' סימנים אלו חוץ מפרס ועזניה ופרס ועזניה אינם מצויין בישוב. אמרו הגאונים שמסורת בידם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן קורקבנו נקלף ביד וכו' עד כאן. ונתלבטו המפרשים בפי' דבריו ובפי' הסוגי' אליביה עיין בדבריהם שהאריכו מאד. והנראה בזה לדעת רבינו דס"ל דכל הכ"ד עופות טמאים דורסים הם דמפרש דרוסה בזה כפי' הרמב"ן ז"ל שדורס והורג בארס שיש לו וכן אמרינן לעיל דף נ"ג דלכל עופות טמאים יש להם דרוסה ומשמע דאף פרס ועזניה

וה"פ הסוגיא דכ' מהם ג' ג' הדרי בכולהו דהיינו זפק ואצבע יתירה וקורקבן ניקלף אבל דורסים וכן פי' ר"ח, וע"כ מינייהו לא ילפינן דבג' לא ניכול דהא הוו י"ט כתובים הבאים כאחד. ועורב יש בו תרי מינייהו וג"כ דורס ומיניה הוה מצי למילף דלא דמי להי"ט דהתם ג' והכא תרי כדהקשו התו' אלא משום דפרס ועזניה ל"ל כדתני ר' חייא לעיל. ורש"י דחק בזה דעכשיו לא נצטרך לזה. ובפרס ועזניה איכא חד חד מהני ג' היינו אצבע או זפק אבל לא שוו להדדי דאיכא בזה ליכא בזה וע"כ מינייהו מצי למילף דבחד טמא כיון דלא שוו להדדי. ואף דבי"ט עופות ובעורב ימצא הסימנים שבהם בכ"ז לא הוו ב' כתובים דהתם ג' או ב' והכא חד חד כדהקשו התו' ודלא כפרש"י וע"כ כתב רחמנא נשר דדוקא בדליתא כלל לא ניכל אבל בדאיכא חד אכול ודוקא בדלא דריס דדריסה הוא סימן טומאה. וע"כ אם ימצא עוף בסימן טהרה וחזינן דלא דריס מותר לאוכלו אלא דנצטרך ליחוש לפרס ועזניה דאית להו נמי חד חד סימן אף שהם דורסים אך ע"ז לא נוכל למיקם שפיר דיש מהם שאינם דורסים אלא בעתים רחוקות וע"כ קאמר דלא שכיחי בישוב. אבל אם ימצא עוף בב' סימנים או בג' מהם אסור אף דלא חזינן דדריס דאולי ידרוס לפעמים והוא מי"ט עופות וקבלה ביד הגאונים דאין מורין להיתירא אלא בקורקבנו נקלף ביד דס"ל דסימן דפרס ועזניה הם אצבע יתירה או זפק וע"כ אם מצא בסימן אחד דקורקבנו נקלף מותר דפרס ועזניה ודאי לא הוו דהם אין קורקבנם נקלף ומהי"ט עופות לא הוה דבהם איכא עוד סימני טהרה וע"כ נוכל להורות בזה להיתירא אף במקום דשכיחי פרס ועזניה

ולפי מה שבארתי ניחא הסוגיא דלעיל דף נ"ג דאמר רב יהודא אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ומן העופות מן הנץ ולמעלה ובעי רב אשי שאר עופות טמאים יש להם דרוסה או אין להם דרוסה והקשה הרא"ש ז"ל מ"ש דמבעיא ליה בעופות יותר מבחיה טמאה: ונבאר בזה הקדמה אחת דאמרינן שם במתני' דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. ופרש"י דגם שם עוף טמא והרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שחיטה השמיט שם העוף הזה אלא כתב שם דרוסת הנץ והנשר וכיוצא בהם. ועוד דמסקינן דרוסת הנץ בדרבי מיניה ושאר עופות טמאים בדכוותיה וא"כ כ"ש גם בדרבי מיניה והרמב"ם ז"ל שם בהל' ה' לא כתב רק דרוסת הנץ בדרבי מיניה וכלל שאר עופות טמאים בדכוותיה ועיין בכ"מ. ונראה דרבינו מפרש דרוסת הגם דלאו שם עוף הוא אלא גם פי' גדול ומתני' קאמרה דדרוסת עופות הגסים בגסים. ובזה ניחא הגיר' דהביא הרא"ש דפריך על הא דרב יהודא דאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה דבעופות מאי קמ"ל ומשני איידי דאמר בבהמה אמר בעופות. דלכאורה קשה דמ"ש דפריך בעופות יותר מבהמה ולפי מה שבארתי ניחא דבעופות מבואר במתני' דכל שגסה מן הנץ אית לה דרוסה אבל בבהמה אין מבואר במתני' אלא ארי והצריך ר"י לאשמועינן דמן הזאב ולמעלה אית ליה דרוסה ומשני אגב דאמר בבהמה אמר בעופות. ופריך למעוטי מאי אלימא למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב וכו'. וס"ל למקשה דע"כ למעוטי אתא דאי לאשמועינן דכל למעלה מן הזאב יש לו דרוסה פשיטא דזה מסברה ידעינן ועוד דלאשמועינן נמי מן הארי ולמעלה בגסה אע"כ דלמעוטי אתא וזה ידעינן ממשנתינו. ומשני דשפיר למעועי חתול מבעיא ליה לאשמועינן. וע"כ בעי רב אשי שאר עופות טמאים יש להם דרוסה או אין להם דלכאורה דמן הנץ ולמעלה אתא למעוטי דלמטה ממנו כדמוקמינן בבהמה אך בעופות לא מסתברא לומר כן דא"כ למה טמאן הכתוב כיון דלכולם יש סימן טהרה וקיי"ל דבחד סי' טהרה טהור ומ"ש הני. ועוד דלכ' מהם איכא כל הג' סימני טהרה דהיינו אצבע וזפק וקורקבן נקלף ואי אין דורסין נמי א"כ למה טמאן הכתוב. וליכא למימר דגזירת הכתוב הוא א"כ איך יליף מינייהו סימני טומאה וטהרה כיון דחידוש הוא ומחידוש לא ילפינן דנימא אלו טמאים יוכיחו. אלא ע"כ דכולם דורסים הם וא"ש דטמאן הכתוב דלא מהני סימני טהרה כיון דדורסין. ואמר ליה רב הילל משמיה דרב כהנא דבאמת כולם דורסים והא דהזכיר מתני' נץ משאר עופות משום דנן דרים אף בדרבי מיניה והשאר עופות רק בדכוותייהו. וע"כ סתים הרמב"ם ז"ל דאף למעלה מן הנץ אינו דורס רק בדכוותייהו דכן משמע לישנא דמתני' דאמרינן דרוסת הגסים בעופות הגסות ומשמע רק בדכוותייהו וע"כ להאי לישנא דמוקמינן שאר עופות טמאים בדכוותייהו ע"כ למעלה ולמטה שוים ודו"ק

דף ס"ח ע"ב הוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה. אמר רב יהודא אמר רב ואבר עצמו אסור מ"ט דאמר קרא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. עולא אמר ר"י ואבר עצמו מותר וכו' דכיון דהדר שרי. ומסיק מברייתא תיובתא דעולא דכיון שיצא אין לו היתר בחזרה.