באר מים חיים (נוסינזון) קמד

בזה צריכים ביאור דלכאורה מפרש הסוגיא דאין חוששין שמא הבריא דאפי בדיקה לראות אם ניקב עור החצון אין צריכה וא"כ מפרש שמא הבריא כפי' הב' שברש"י דאין חוששין שמא ניקב. דלפי' הראשון דהחששא שמא עלה בו קרום ונסתם א"כ ע"כ מיירי לענין לאסור בדיעבד ולא מהני בדיקה. ולפ"ז הא דמייתי הראב"ן ראיה ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד דלא חיישינן שמא הבריא ס"ל דאף שם אין צריך בדיקה לראות כלל אם עבר המחט משני צדדין וכן הבין הש"ך בסי' מ"ח ביו"ד ס"ק ל"ב. והנה קשה לפרש כן דברי רבינו דמנליה דבבית הכוסות אין צריך לראות אם ניקב לחוץ וידחה מזה סוגיא שלנו דמדמה ההיא דעולא לספק דרוסה ויחלק בזה בחילוקים אשר לא נזכרו בגמרא והלא הרבה מפרשים ראשונים כתבו בפשיטות בההיא דבית הכוסות דצריך בדיקה לראות אם ניקב לחוץ וכן הסברה נותנת ומאין לו הפשיטות בהיפוך. ועוד נראה מדברי רבינו לקמן סי' ל"ד דשמא הבריא היינו שמא עלה בו קרום ונסתם ואף בדיעבד אסור וא"כ יהיה דברי רבינו סותרים זה את זה. והנראה בזה דבאמת רבינו מפרש דחששא שמא הבריא היינו שעלה ביה קרום ונסתם ואף בדיעבד אסור ומדלעיל דכי אתא ממסמס קועיה דמא דמהני בדיקה לא קשיא כלל דהתם אתא לפנינו מיד דנעשית החבורה וע"כ לא חיישינן שמא הבריא דלעלות קרום בעינן זמן מרובה כדאמרינן הוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם השחיטה נעשית אבל הכא בישב לה קוץ יוכל היות דמזמן מרובה ישב לה הקוץ וע"כ חיישינן לשמא הבריא. ובזה יתורץ קושית הש"ך סי' ל"ג דמקשה למה לן הטעם לעיל משום דנקב אין מינכר בהחצון דאפי' אי ניכר ליחוש שמא הבריא. ולמה שבארתי ניחא דמבעיא האי טעמא היכי דאתא מיד דליכא למיחש שמא הבריא. וה"פ דברי רבינו הרא"ש דרבינו הבין מלשון רש"י דהכי פריך מ"ש מספק דרוסה וה"פ דאף דלא חיישת לשמא הבריא מ"ש מספק דרוסה דקיימא לן דלא מהני בדיקה להחיצון משום דהחצון אדום וה"נ אף בניקב לא מהני בדיקה להחיצון ואף בלא חששא דהבריא לא מהני בדיקה להחיצון. והיינו קושית הש"ך על הגמרא מקשה באמת הגמ'. ומתרץ דאין חוששין לספק דרוסה פי' דאף באמת אין חוששין נמי לניקב בעלמא אף בלא הבריא ולאו דוקא קאמר דלהבריא לא חיישינן אלא אף לנקב לא חיישינן. והא דחיישינן לעיל (דף כ"ח) בההיא דמסמס קועיה דמא ואסרינן אפי' בדיעבד בלא בדיקה ע"ז תירץ רש"י כיון דליכא קורט דם פי' כיון דאיכא מידי למיסרך קורט דם הוה בעי לאשכוחי כן נראה לפרש כוונת רש"י שכתב דאין בה קורט דם והתוס' דחקו בזה. וקאמר רבינו דלמאי דפרישית לעיל דנקב ניכר בעור החיצון וע"כ לא נוכל לפרש כפי' רש"י דהקושיא דתיפוק לה דאין נקב ניכר בהחיצון כמו בדרוסה אלא דהכי מקשה דכמו דחיישינן בספק דרוסה ובעי בדיקה ואם לאו אסרינן מספיקא וחיישינן לספק דרוסה אף דלא חזינן שום ריעותא בבהמה והכי נמי הוה לן למיחש לשמא הבריא אף דלא חזינן שום ריעותא בהחיצון. והא דקאמר רבינו והכא קאמר עולא דאין חוששין משמע אפי' בדיקה לא בעי פי' דמהא דקאמר עולא אין חוששין לשמא הבריא משמע דלא בעי בדיקה בספק דרוסה כיון דלא חזינן ריעותא בבהמה. וע"ז שפיר קאמר הראב"ן דלא קיימא לן כהאי סוגיא אלא אף דחיישינן לספק דרוסה בכ"ז לא חיישינן לשמא הבריא דעלה בו קרום ונסתם כדמוכח ממחט שנמצאת בבית הכוסות דלא חיישינן לעלה בו קרום ונסתם אע"כ דלא דמיא לספק דרוסה דהתם איכא רגלים לדבר והוה כמו איכא ריעותא בבהמה. ולפ"ז במחט או נקב בבית הכוסות מצד אחד ודאי בעי בדיקה לראות אם ניקב צד השני דהתם נמי איכא ריעותא ולא גרע מספק דרוסה והרא"ש מודה בזה להרשב"א דבעינן לראות צד השני וכדהביא הב"ח ראיה לזה ממחט שנמצאת בריאה ולא דמי לשמא הבריא דליחוש לעלה בו קרום כיון דלא חזינן ריעותא לא חיישינן. והא דכתב רבינו לעיל בפ"ב בההיא דמסמס קועיה דמא דהיכי דתלינן בקניא לא בעי בדיקה פי' התם להפוך הוושט ולבדוק בעור הפנימי ולאסור אם לא נוכל לבדוק. אבל בדיקה לראות בעור החיצון אם נקרע או יש בו נקב במקום דממסמס ודאי בעי דכל היכי דאפשר לברר ודאי מבררינן ודו"ק

דף מד ע"א אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר וכו'. ופריך והאיכא עיקור סימנים ומשני לא תימא כולו אלא רובו. ופריך והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טריפה. ומשני ר"ש בריה דרב אידי הא דאקפל אקפולי התם דאפרוק אפרוקי. ופי' רש"י דאקפל אקפולי שנקלף מעל הבשר והא דאפרק אפרוקי בכח כדבר הנעקר בכח כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד הילכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא. ועיין בתוספות שהקשו לפי' הלכות גדולות דעיקור לאו טרפה הוא אלא דאין שחיטה מועלת בו דמאי פריך מרבה בר בר חנה דסימנים שנדלדלו ברובן טריפה לפי המקשה תיקשה לו ארבה בר בר חנה גופיה דאי טרפה הוה בהכי אם כן מהו עיקור דקיימא לן דלא הוה טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בו ומיהו לספרים דגרסי מעיקרא לא קשיא הא דאקפל אקפולי והא דאדלדל אדלדולי יש לומר שידע המקשה כדמסיק לבסוף דרבה בר בר חנה איירי דאפרוק אפרוקי בכח כאן מעט וכאן מעט דלא הדר בריא והוי טרפה ועיקור סימנים דלא הוה טרפה דאקפל אקפולי בנחת מעל הבשר ומכל מקום פריך מדלדול דרבה בר בר חנה אלשון דלדול שהזכיר המתרץ וחוזר ומפרש לו דלדול שאמרתי אינו כשל רבה בר בר חנה אבל לספרים דגרסי בתר והאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל ברובו לא קשיא הא דאנקב אנקובי הא דאקפול אקפולי קשה וכן קשה לפי' ר"ח דמפרש דאפרוק אפרוקי שנפרדו הסימנים זה מזה ליכא למימר שהמקשן היה יודע האמת דאם כן לא היה פריך מידי. ועיין במפרשי הש"ס שדחקו מאד בפי' התוספות בזה. והנראה ביאור דבריהם דהא דקאמרי לספרים דגרסי מעיקרא לא קשיא הא דאקפל אקפולי והא דאדלדול אדלדולי פי' דבמקום שכתב בספרים שלנו לא תימא כולו אלא רובו גרסי הא דאקפול אקפולי והא דאדלדול אדלדולי והכי פרושו דאקפול אקפולי היינו שניקלף כולו וזה הוא עיקור ואדלדול אדלדולי היינו שנשאר קצת מחובר וע"כ כשר ופי' זה הגירסא עולה כמו לגירסת רש"י והחילוק ביניהם רק בלשון. ופריך איך תאמר דאדלדול כשר והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טריפה. ותירץ דדילדול דהכא לא דמי לדרבה בר בר חנה דהכא אקפול אקפולי בנחת ודרבה בר בר חנה אפרוק אפרוקי דנעקר בכח ולפי ה"ג גרע זה אפי' מנקלף כולו דהתם אין שחיטה מועלת והכא טרפה נמי הוה כדביארו התוספות. וע"כ נוכל שפיר לומר דהמקשה ידע לפרש דרבה בר בר חנה מיירי באפרוק בכח אלא דהוה קשה ליה אלשון דלדול שתי' ומתרץ ליה דאינו שוה כמו שפירשתי. אבל לספרים דגרסי בתי' דרב שישא בריה דרב אידי במקום גירסא שלנו הא דאקפול אקפולי והא דאפרוק אפרוקי גרסי הא דאנקוב אנקובי הא דאקפול אקפולי פי' דרבה בר בר חנה דאמר דטריפה הוה מיירי בנקבו הסימנים וכן לפי' ר"ח דפי' אפרוק אפרוקי שנדלדלו הסימנים זה מזה לא נוכל לפרש דהמקשן ידע האמת ופריך אלשון דהלשון אינו במשמע כאן מידי אלא אוקימתא הוא דמיירי בזה האופן ואין שום משמעות בלשון שנדלדלו דאנקוב אנקובי או שנפרדו הסימנים זה מזה ולא שייך לומר דמקשה על הלשון אם ידע האוקימתא דהאמת. משא"כ להגי' שפרשנו משמעות הלשון דדלדול הוא שנשאר מחובר במקומות אחדים ושפיר פריך אלשון

והרי"ף כתב בזה וז"ל תורבץ הוושט שניטל ברובו מלחי כשר ודוקא דאפרוק אפרוקי אבל אדלדול אדלדולי או אקפול אקפולי לא דאמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן