באר מים חיים (נוסינזון) קמג

דאיכא למימר חסר ואתאי ועי"ל דהכא טעמא משום דעצם ודאי פוגם וכו' ועוד דיש לומר דכאן איכא ס"ס וכו'. וכתב האגודה הובא ברמ"א בי"ד סי' א' דשוחט דבדקוהו ונמצא דאין יודע הלכות שחיטה וידענו ביה דמקודם הוה ידע דאין להטריף למפרע דאדם אתרעאי בהמה לא איתרעאי. והשיגו עליו האחרונים דהא אין הלכה כר"ח אלא בשיבר בה עצמות משום דעצם ודאי פוגם. ועוד דכאן לא שייך כל תי' התוס' ואיכא הכא כל הריעותות דמקוה דחסר ואתאי ואין לתלות בהיתר טפי מבאיסור ואין כאן ס"ס עיין בדבריהם הנחמדים. והנראה לתרץ דברי האגודה דודאי לא מיירי בבדקוהו תיכף לאחר שחיטתו ואין יודע דזה ודאי הוה כמו בדקוהו קודם ששחט. ועוד דאף ר"ח לא מיירי אלא בנוכל לתלות דבעצם המפרקת נפגמה אבל הכא במאי נתלה. אלא ודאי דמיירי בעבר זמן רב בין השחיטה לבדיקתו דיש שהות לשכוח וסבר האגודה דהזמן לענין שכחה הוה כשיבר בה עצמות דידוע דהזמן בטילטול הדעת גורם שכחה והכא אף ר"ה אפשר דמודה דהזמן דלא עסק בשחיטה גרם לו דשכח ומסתמא דבזמן דעסק בשחיטה לא שכח ומוקמינן ליה אחזקת כשרות דחזר על למודו ולא דמי לדרב הונא דאיכא לתלות דבעור נפגמה. ושייך בזה כל תירוצי התוס'. ומה שכתבו האחרונים דדרך לשכוח מעט מעט כדאמרינן והיה אם שכוח תשכח היינו בהרבה דינים ופרטים אבל הכא יכול להיות דמיירי דשכח פרט אחד ונמצא דאינו יודע אותו וע"כ בהיתר ודאי דיש לתלות טפי מבאיסור כדבארתי ודו"ק

דף ל"ג ע"א אמר ר"ש ב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא. אמר רב אחא בר יעקב ש"מ מדר"ש בן לקיש מזמנים ישראל על בני מעים ואין מזמנים עובד כוכבים על בני מעים מ"ט דישראל דבשחיטה תליא מלתא אישתרי להו עובדי כוכבים דבמיתה תליא מילתא הני כאבר מן החי דמו. אמר רב פפא הוה יתיבנא קמיה דרב אחא בר יעקב ובעי דאימא ליה מי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ולא אמרי ליה דהא טעמא קאמר. תניא דלא כרב אחא בר יעקב הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית שחיטתה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו אחד ישראל ואחד עובד כוכבים מותרין בו וכו'. וכתבו התוס' דטעמא משום דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור. והקשו ע"ז דבסנהדרין (דף נ"ט) מסיק דיפת תאר לישראל שרי ולעובד כוכבים אסור משום דלאו בני כיבוש נינהו והכי נמי שאני עובדי כוכבים דלאו בני שחיטה נינהו. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' מלכים הל' י"ב וי"ג פסק דאבר ובשר הפורשים מן המפרכסת אע"פ ששחט ישראל שני סימנים ה"ז אסור לבני נח משום אבר מן החי ולישראל מותר. והשיגו עליו מסוגיא דהכא דמסקינן דלא כרב אחא בר יעקב. ועוד דאם פסק כרב אחא בר יעקב מדוע לא כתב כדינא וכלישנא דרב אחא בר יעקב דאין מזמנים עובדי כוכבים על בני מעים. והנה יש לדקדק על הסוגיא הזאת דמ"ט אין מזמנים עובדי כוכבים על בני מעים הא אף לאחר שחיטת הסימנים עדיין נשארו מעורים בכמה מקומות וקי"ל באבר המדולדל דלישראל אין בו אלא מצות פירוש דהיינו דאסור מדרבנן וא"כ לעובדי כוכבים צריך להיות שרי דהא ודאי לעובדי כוכבים לא עשו תקנות וגזירות וכן באמת כתב הח"ס בחיו"ד סי' י"ט וא"כ מדוע נאסרו הכא הבני מעים לעובדי כוכבים. והנראה בזה דרב אחא בר יעקב אליבא דריש לקיש אזיל דס"ל לקמן (דף ע"ג) דלא מהני מה דמעורה במקצת אלא כיון דאין יכול לחיות חשיב ליה כפירוש. והיינו דלקמן אמר ר"ל על פלוגתא דר"מ וחכמים באבר היוצא דעוברין אם שחיטה מטהרת דפליגי נמי באבר דבהמה גופה דלר"מ אין שחיטה מטהרת ולרבנן שחיטה מטהרת וא"כ ע"כ פליג על ר"י דאמר אין בהם אלא מצות פירוש בלבד אלא ס"ל דלכולי עלמא אסור מדאורייתא כמו אבר היוצא דעובר כיון דאין יכול לחיות טריפה הוה ופליגי רק אם השחיטה מטהרת וע"כ סבירא ליה דלעובד כוכבים דאין שחיטה מועיל אסור משום אבר מן החי דהוה כפרוש. וכן סוגיא דלקמן (דף קנ"ט) דקרי לאבר המדולדל אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אזלה ללישנא קמא דר"י לקמן (דף ע"ג) דס"ל באבר המדולדל לכולי עלמא שחיטה עושה ניפול ואסור משום אבר מן החי וע"כ אסור אף לעובד כוכבים. ומקשה הכא לרב אחא בר יעקב דסבירא להו דמעורה מקצת לא מהני להוציא מיד אבר מן החי דהא קתני דאף לעובד כוכבים מותר לחתוך בשר קודם שתצא נפשה. אבל אנן לא קיימא לן כריש לקיש ולא כרב אחא בר יעקב אלא קיימא לן כר"י כהאי לישנא דאמר אין בהם אלא מצות פירוש בלבד ואם כן לעובד כוכבים מותר היכי דמעורה מקצת כיון דלא חשיב כפירוש כדבארתי וא"כ נוכל לאוקמי הברייתא הזאת דשרי לעובד כוכבים בחתיכת כזית בשר קודם שתצא נפשה היינו דיניחנו מעורה במקצת וע"כ אף לעובד כוכבים מותר בזה. ואל תשיבני דהא קי"ל דמיתה עושה ניפול וא"כ בעובד כוכבים דשחיטה כמיתה דמי וא"כ ליתסר אבר המעורה במקצת משום אבר מן החי. אדרבה אומר לך כיון דלעובד כוכבים מיתה מתרת כשחיטה א"כ אף מיתה אין עושה ניפול. והנראה בטעמא דמיתה עושה ניפול דכיון דגזרה התורה דמיתה אין מתרת לישראל ולאחר מיתה ע"כ כנפול הוא דאוכל דאיפרת הוא ולא הוה מי שיתיר אותו וא"כ ע"כ אסור משום אבר מן החי. משא"כ בשחיטה לישראל או במיתה לעובד כוכבים דגזרה התורה דמתירים הם וע"כ מתירים אף כל המעורים ומחוברים במקצת לגופה וע"כ אבר זה המדולדל ניתר בשחיטה לישראל וכן לעובד כוכבים במיתה. משא"כ לר"ל דס"ל דאין שחיטה מתרת לאבר המדולדל אלא הוה כטריפה ס"ל ע"כ באמת שהוא כפרוש לגמרי דהתורה קראה אותה טריפה והיינו בשר בשדה טריפה וע"כ מהני ביה שחיטה רק לטהורי מידי נבילה כדין טריפה ששחטה אבל לעובד כוכבים במיתה כיון דלא חשוב כמחובר וע"כ אסור משום אבר מן החי

וסייעתא למה שבררתי דהנה פסק רבינו פ"ה מהל' מ"א הל' י"א באבר דעובר שיצא ממחיצתו דאם מתה הבהמה דמיתה עושה ניפול ולוקה ישראל משום אבר מן החי והיינו טעמא כיון דגזרה התורה דיוצא חשיב כטריפה ולא מחשיבה כגופה ולא הויה כהעובר דמחשיב כגופה וע"כ במתה הבהמה לא חל על האבר אסור נבילה אלא הוה כפרוש ואסור משום אבר מן החי אבל בעובד כוכבים ודאי מותר דלא שייך ביה בשר שיצאו חוץ למחיצתו וא"כ מיתה מתרת וה"נ באבר המדולדל בבהמה כדבארתי ועיין עוד בחידושי לקמן (לדף ע"ג) מה שבארתי שם ודו"ק

דף מג ע"א אמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא. ופי' רש"י א חששין שמא הבריא והוה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם וכו' ופריך הגמרא לעולא מ"ש מספק דרוסה. ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה. וכתבו התוס' וכן הרי"ף ז"ל דלמאי דפסקינן לקמן דחיישינן לספק דרוסה א"כ ישב לה קוץ בוושט חוששין שמא הבריא. וכתב בזה הרא"ש ז"ל בסי' ד' רש"י פי' מ"ש מספק דרוסה דחיישינן שמא דרס ומצרכינן להו בדיקה והכא לא אפשר למיבדקיה דנקב משהו לא ניכר בעור החצון של וושט רש"י לטעמיה שפי' לעיל בפ"ב דאפי' נקב לא מנכר ביה ולמאי דפרישית דדוקא אדמומית של הארס אין ניכר עליו אבל נקב מינכר ביה פריך הכי מ"ש מספק דרוסה דמצריכינן בדיקה והכא קאמר עולא אין חוששין דאפי' בדיקה לא בעי וכו' וכתב בשם הראב"ן דהלכה כעולא כדאמרינן במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד דלא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לספק דרוסה משום דיש רגלים לדבר כדמפרש לקמן וגם שכיחא וכו'. והנה דברי רבינו הרא"ש