באר מים חיים (נוסינזון) קמ

דהכסי נאסרו כמו שכתב הרא"ש לקמן וכדבארתי אבל היין הכשר שניתן בהם אחרי כן מדוע יאסור דהלא בשעה מועטת לא יפלוטו וע"ז תירץ משום דרבנן לא הודו לו פי' ואוסרים לכתחלה להשתמש בהם אבל בדיעבד אם נתן בהם היין בשעה מועטת לא תאסור כדפריש וכדבארתי ודו"ק

דף מא ע"א המוצא שברי צורות הרי אלו מותרים מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים מפני שכיוצא בהם נעבד. אמר שמואל אפי' שברי עבודת כוכבים. ופריך והאנן שברי צורות תנן. ומשני ה"ה אפי' שברי עבודת כוכבים והא דקתני שברי צורות משום דקבעי למיתני סיפא מצא תבנית יד תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהם נעבד פי' דרבותא היא דאפי' מצורות אבר שלם אסור. ופריך דבאמת אפילו אבר שלם אמאי אסור בסיפא והא שברים נינהו. תרגמא שמואל בעומדים על בסיסן. איתמר ע"ז שנשתברה מאליה ר' יוחנן אמר אסורה דהא לא בטלה. ור"ל אמר מותרת מסתמא בטולי מבטל לה מימר אמר איהי נפשה לא אצלה לההוא גברא מצלה ליה. מיתיבי המוצא שברי צורות הרי אלו מותרין הא שברי עבודת כוכבים אסורים. ומשני אימא הא צורות עצמן אסורים וסתמא כר"מ. וכתבו התוס' דשמואל ור"ל אזלו בחדא שיטתיה. אבל הרי"ף הביא לפסק הלכה הא דר' יוחנן דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה והביא נמי הא דשמואל דאפי' מצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו מותרין. ותירץ הר"ן דס"ל דאף דע"ז שנשתברה מאליה אסורה בכ"ז במצא תלינן להקל ואמרינן דמסתמא העובד כוכבים שברה במתכוון. אבל הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' עבודת כוכבים הלכה י"א כתב עבודת כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוציא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלוה העובד כוכבים. וכתב הר"ן דרבינו סבר כשיטת התוס' דשמואל ור"ל קיימי בחדא שיטתא ורבינו פסק כר"י דלא כשמואל ור"ל וכו' וע"ש. והנה רבינו ז"ל פ"ז מהל' עבודת כוכבים הל' ז' כתב צלמי עבודת כוכבים הנמצאים מושלכים בשוקים או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרים ואין צ"ל שברי צלמיהם אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל או רגלה או אבר מאבריה מושלך ה"ז אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מצורת העבודת כוכבים הנעבדת הרי היא באיסורה עד שיודע לו שעובדיה בטלוה. ולכאורה דבריו שבכאן סותרים למה שכתב פ"ח. ועוד דמ"ש רישא ומ"ש סיפא. ופי' הכ"מ דהרישא מיירי בצורות וסיפא בעבודת כוכבים עצמה וכשיטת הר"ן דפסק דלא כשמואל. וכמה דחוק האי תירוצא לפרש דברי רבינו באוקימתות ורישא בגונא חדא וסיפא בענין אחר. ועוד דמרבינו נראה דמפרש ומעתיק דברי המשנה ואין משמע כן מהסוגיא. ועוד למה כתב רבינו תבנית יד הא אפי' שבר בעלמא אסור. ועוד מאי נ"מ בין צורה לעבודת כוכבים כיון דפסק כרבנן א"כ ע"כ מיירי בצורת הכפרים או דיש דבר מה בידה וא"כ ודאי עבדוה וע"ז היא. והכ"מ כתב דמיירי בצורה המותרת ואינו במשמע דברי רבינו דכבר ביאר זה: והנראה בזה דהנה רבינו לא יחלוק על רבותיו הרי"ף ז"ל ופסק נמי כשמואל אלא דמפרש דבריו באנפא אחרינא מהמפרשים כדאבאר. וה"פ דברי רבינו צלמי עבודת כוכבים הנמצאים בשוקים או בגרוטאות מותרים והיינו ע"ז עצמה דלרבינו דפסק כרבנן ע"כ מיירי בצורות דכפרים או דיש בידה מקל וכו' וא"כ אין חילוק בין צורה לעבודה זרה. ואין חילוק בין שברים לשלמים כיון דפסק כר' יוחנן דעבודה זרה שנשתברה מאליה אסורה וטעם ההיתר נראה מדקדוק לשון רבינו משום דנמצאו מושלכים בשוקים או בתוך גרוטאות והיינו במקום בזיון וניכר דמדעת הושלכו שם ובדרך ביטול והוה כעבודת כוכבים שהניחו עובדיה בשעת שלום דמותרת וכמכר לצורף ישראל דאמרינן דמסתמא בטלה. אבל בסיפא במצא תבנית יד או אבר מאבריה מעבודת כוכבים הנעבדת וכל העבודת כוכבים עומדת על מקומה לא אמרינן דמסתמא ביטל האבר אף דנמצא מושלך כיון דהעבודה זרה עצמה עומדת במקומה מסתמא עדיין לא ביטל האבר ממנה וזה שכתב רבינו הואיל וידע בודאי דזה האבר מצורת עבודת כוכבים הנעבדת פי' שהעבודת כוכבים עומדת על מקומה ועדיין עובדים אותה וע"כ הרי האבר באיסורה עד שיודע לו שעובדי כוכבים בטלוה. ודוקא באבר שלם אמרינן דמסתמא ודאי עתידים עוד להחזירה אבל שבר בעלמא כיון דנמצא מושלך אמרינן דמסתמא בטלוה אף דהעבודה זרה בעצמה עומדת על כנה: וה"פ הסוגיין אמר שמואל אפי' שברי עבודת כוכבים. ושמואל סבר כר' יוחנן דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה אסורה וא"כ ע"כ טעם ההיתר דמתני' משום דמצא בענין דניכר דמדעת הושלך ובטלוה וא"כ אפי' שברי עבודת כוכבים ואפי' עבודת כוכבים שלמה דהכל אחד כדבארתי. וכן מוקי למתני' כרבנן וא"כ ע"כ מיירי בצלמים דעובדים אותם דהיינו דכפרים או דיש בידה מקל וא"כ היינו עבודה זרה עצמה. ופריך דלמה אסור בסיפא תבנית יד או רגל והא שברים נינהו. פי' דהלא שברים נינהו העבודה זרה וניכר דבטלוה כיון דמצא ממנה מושלך בבזיון ומסתמא בטלוה וא"כ נתבטלה כל העבודת כוכבים דכן סבר שמואל לקמן (דף מ"ט) בשברי עבודת כוכבים כיון דביטל אבר אחד נתבטלה כולה כן מפרש רבינו לקמן בהל' י"א פלוגתא דרב ושמואל. והיינו דפריך והא כל העבודה זרה היא משברים וא"כ מ"ט דתבנית יד דאסורה משום דעתיד להחזירה אדרבה נאמר כיון דביטל התבנית יד דהא השליכה וא"כ כולה נתבטלה. ומשני דמיירי בעומדת על בסיסה פי' דהעבודה זרה בעצמה מיירי דעדיין עומדת על הבסיס ולא נו לומר דביטלה וא"כ אמרינן דאף האבר המושלך עדיין לא ביטלו אף דמצא אותו מושלך במקום בזיון. ועומדת על בסיסה על העבודה זרה עצמה קאי: ור"ל סבר דעבודה זרה שנשתברה מאליה מותרת וס"ל דטעמא דמתני' משום דנשברה מסתמא בטלוה. ופריך הגמרא עליו מסיפא דמ"ט תבנית יד אסורה הא שברים נינהו וס"ד דלא נוכל לתרץ כשמואל משום דהעבודה זרה נשארה על בסיסה דמה בכך ואכתי איכא האי סברה כיון דהיא עצמה לא מצלה נפשה לההוא גברא מצלה וא"כ מסתמא ביטלה. ומשני דאף לריש לקיש שייך תירץ שמואל כיון דהעבודה זרה עומדת על בסיסה ונשתברה ממנה אבר שלם דבנקל להחזירו לא אמרינן בזה דביטלה משום דהיא עצמה לא מצלה נפשה ולא דמי לנשתברה דר"ל ודו"ק

דף סג ע"א בא עליה ואחר כך נתן לה אפי' עד ג' שנים אתננה אסור ומוקי לה בדאמר התבעלי לי בטלה זה. ופריך וכי אמר לה בטלה זה מאי הוה הא מחסרה משיכה ומוקי לה כגון דקאי בחצירה ול"צ דשויה ניהלה אפותיקי דאמר לה אי מייתינא לה זוזי מכאן עד יום פלוני מוטב ואי לא שקלית באתנניך. ויש לדקדק בזה הא קי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא גובה אף במשכון וא"כ מאי מהני דשויה אפותיקי סוף סוף לא קנתה עד דתבוא לגוביינא וא"כ הוה בא עליה ואח"כ נתן לה דלא חל אסור אתנן. והנראה בזה דהנה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אסורי מזבח הל' י"ג לא זכר לשון אפותיקי דמשמעו שיעבוד וחוב אלא כתב דאמר לה אם לא אתן לך מעות עד יום פלוני יהיה הטלה זה שלך וא"כ לאו משכון ושיעבוד הוה הטלה אלא מכר היא ותלה בתנאי אם לא יתן מעות עד יום פלוני. ולאו דוקא קאמר הגמ' הכא לישנא דאפותיקי דמשמע דבעי שומא וגוביינא אלא מתנה נתן לה בתנאי דאם לא יתן מעות לזמן פלוני ובהגעת הזמן נחלט לה בלא שומא וגוביינא וקנתה למפרע. ואע"ג דאסמכתא היא ומכאן מוכח ומסייע לרבינו שכתב בההיא דאכפול לך ערבונך דכל שהוא תפוס ליכא דין אסמכתא וע"כ קני שם המוכר הערבון וה"נ קנתה היא האתנן היכא דקאי בחצירה כיון דתפסה ליה ליכא כאן אסמכתא ועיין בזה בחידושי לכתובות (דף צ"א) ודו"ק

דף סו ע"א חלא דחמרא וחלא דשיכרא חמירא דחיטי