באר מים חיים (נוסינזון) קלט

להקריב אע"פ שאין בית שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. וקשה דמדוע לענין הטלת מום פטרינן בזמן שאין מקדש ולא מחייבינן משום שמקריבים אע"פ שאין בית: והנה התו' ביומא דף ס"ג הקשו דאמאי המעלה בזמן הזה חייב הא אינו ראוי אל פתח אהל מועד כיון דנהרס המזבח דהא אפי' מחוסר פתיחת דלתות ההיכל פטרינן בשחוטי חוץ כ"ש מחוסר מעשה גדול כזה. ותירצו דמיירי בהעלאת קטורת דאמרינן בזבחים מזבח שנעקר מקטיר במקומו. א"נ דמיירי במנחה דדוקא בזבחים אמרינן מזבח שנפגם פסולים משום שנאמר וזבחת עליו כשהוא שלם. א"נ מיירי דבנה מזבח במקומו דס"ל קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא. וכן כתבו עוד התו' בזבחים ובכמה מקומות דהא דאמרינן מקריבים אע"פ שאין בית דוקא בשבנה מזבח אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שהעתקתי בזה אין נראה כן דבפי' כתב בשוחט בזמן הזה שחייב משום שמקריבים אע"פ שאין בית ומשמע נמי אע"פ שאין מזבח וכן משמע מדבריו פ"ו מהל' בית הבחירה הל' ט"ו וקשה עליו קושית התו' דמ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל: והנראה בזה לדעת רבינו דהא דפסולים הקרבנות בלא מזבח דוקא ביש בית דהמזבח הוא חלק מחלקי הבנין המוכרחים ואם חסר פסול וע"כ אם הקדיש למזבח וחסר המזבח פסולין. משא"כ מזבח הזהב דכלי מקרי וע"כ אם חסר כשר. אבל בזמן הזה שאין בית מדינא הוה לן להיות מותרים הבמות אלא דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא דרק במקום הזה כשר וקדוש ליקרב בכ"ז אף מזבח לא בעי כיון דליכא בית דהוא חלק מחלקי הבנין. וא"כ כשר נמי במה במקום הקדוש הזה. דנהי דבשאר מקומות איפסל במה משום דנשארה הקדושה על המקום הזה אבל במקום הזה חזרה הבמה להיתרה הראשון ויכול לעשות במה ולהקריב. ובזה ניחא דברי רבינו דהשוחט והמעלה בחוץ בזמן הזה מחוייב דנתקדשה קדושה ראשונה לפסול שאר מקומות אף בזמן הזה. ועשית במה לא מקרי מחוסר מעשה דהא בידו לעשות ולא דמי לפתיחת דלתות ההיכל דאין בידו. ואפשר עוד דיכול לעשות במה אף לאחר השחיטה וכשר. אבל לענין הטלת מום בקדשים אינו חייב אלא בהטיל מום בקדשי מזבח שפסלן מעל גבי מזבח וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' מעה"ק אבל בבמה כיון דאין חייב כרת על הקרבה במום איני מחוייב נמי על הטלת מום. וה"פ דברי רבינו שכתב ואינו לוקה אלא בזמן המקדש שהרי הוא ראוי לקרבן פי' למזבח ופסלו. אבל בזמן הזה אע"פ שעבר בלא תעשה פי' על הקרבת בעל מום בבמה כדאמרינן בבכורות דף י"ד וא"כ פסלו מלהקריבו עכשיו בבמה שבמקדש בכ"ז אינו לוקה על הטלת מום כיון דאינו ראוי למזבח דרק אם פסלו למזבח חייב על הטלת מום, וא"כ אין סתירה מסוגיא דילן לרבינו דאף רבינו מודה דליכא אסורא דאורייתא בזמן הזה על הטל מום בקדשים. וכן בספר המצות שלו לא כתב שעובר בל"ת בזמן הזה

ובזה נראה ליישב דברי רבינו שכתב דהצורם אוזן בכור אסור משום קנסה כדמשמע מסוגיא דבכורות דף ל"ד ומסוגיא דגיטין ומ"ק ובספר המצות של רבינו מצות ל"ת ק"מ וכן בהלכותיו כתב דלוקה משום לא תאכל כל תועבה ובמה שבארתי ניחא דהא דכתב רבינו דאינו אסור אלא משום קנסא מיירי בבכור בזמן הזה דעל הטלת מום שלו ליכא רק אסור דרבנן והא דאסור משום לא תאכל כל תועבה מיירי בזמן המקדש דהטלת מום שלו אסור מדאורייתא. והתו' בבכורות דף ל"ד מחלקים בין בכור לפסולי המוקדשים והביאו ראי' מספרי דר"א מוקי להאי קרא בבכור ואחרים מוקי לה בשאר קדשים ופי' דאחרים פליגי על ר"א והסוגיא דבכורות דאינה אסור אלא משום קנסא אתיא כאחרים אבל הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו מצות ל"ת ק"מ הביא להלכה דברי ר"א ואחרים א"כ סבר דלא פליגי ודו"ק

דף ל"א ע"א המפקיד יינו אצל עכו"ם אסור בשתיה ומותר בהנאה. ופריך והתנן המפקיד פירותיו אצל עכו"ם הרי הן כפירותיו של עכו"ם וכו'. ומשני כגון שייחד לו קרן זוית. והקשו בתו' אי חייש לזיוף אף בהנאה ליתסר ואי לא חייש לזיוף אף בשתיה לשתרי. ותירצו דר"י ב"ב לטעמיה דס"ל דמגע עובד כוכבים מותר בהנאה. אבל הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' מ"א הל' ט' כתב ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד ה"ז אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זויות. וכן פסק עוד בהחששות בשהה ביד עכו"ם כדי שיפתח ותיגוף ותיגוב דאסור בשתיה ומותר בהנאה אף דפסק במגע עכו"ם דאסור בהנאה. והנראה להביא סייעתא לדעת רבינו דאמרינן לקמן ד' ל"ח על ההיא דכבשים שדרכן לתת לתוכן יין דאינן אסורים בהנאה דאמר חזקיה דוקא שדרכן אבל בידוע אסור בהנאה דכיון דלמתוקי טעמא עביד חשיב כמו בעין. בכ"ז באין ידוע מתיר בהנאה א"כ חזינן דספק יי"נ מותר בהנאה ואסור בשתיה. ור"י לא פליג על חזקיה בסברה זו דמשום חששא לא אסרינן בהנאה אלא דסבר דאף ידוע מותר בהנאה משום דלא חשיב ליה כמו בעין בכ"ז מודה להאי סברה דמשום חששא לא אסרינן בהנאה. וע"כ היכי דייחד לו קרן זוית והפקידו בחותם אחד דהעובד כוכבים ירא לזייף שמא יכיר בו ישראל וע"כ לא הוה רק ספיקא ומותר בהנאה. וכן בהניח עובד כוכבים אצל יינו ושהה כדי שיפתח ותיגוף ותיגוב דהעובד כוכבים מרתע לזייף ולא הוה רק ספיקא וע"כ מותר בהנאה. משא"כ בהפקיד ולא ייחד לו העובד כוכבים מקום דהעובד כוכבים יכול להטמין מעשיו שלא יכיר בו ישראל כלל לאו ספק מקרי אלא ודאי נסך כדאמרינן בבכורות דף י"א דלרבנן המפקיד פירותיו אצל העובד כוכבים דהרי הן כפירותיו לשביעית ולמעשר דודאי מחליף ודו"ק

בהרא"ש סי' כ' נודות העובדי כוכבים ויין של ישראל כנוס בהם אסור בהנאה דברי ר"מ וחכמים אומרים אין אסור בהנאה. וכתב הרא"ש דכמה ישהה היין בהטד ויאסור רש"י ז"ל כתב שהכניס בו יין לקיום וכו' וכתב הרא"ש דבנודות דאין מכניסים בהם לקיום צריך שישהה מע"ל דצונן בצונן פולט או בולע במע"ל וכן כתב אבי העזרי ומסיק דמדברי רש"י שפי' שהיין כנוס בהן לקיום משמע שאם אין כנוס בהם לקיום לרבנן מותר אפי' בשתיה כענין דלעיל העיד ר"ש בן גודע ששתה ר"ג יין הבא ברוקבאות של עובדי כוכבים. והא דמחמירינן בכסי דרבנן לא הודו לו. ולכאורה דבריו מוקשים מרישא לסיפא שבתחלה מסיק דבשעה מועטת לא תאסור ומסיים דאסור דרבנן לא הודו לו. ועין בפ"ח שהקשה עוד דהא טעמא אחרינא בכסי כמו שכתב הרא"ש לקמן או משום דכ"ח חדשים שאני או משום גרגישתא דההוא אתרא וע"ש שמסיק דאיזה תלמיד טועה הגיה זה וט"ס הוא שנכתב בפנים: והנראה בזה דבאמת דברי רבינו הרא"ש ברור מללו. וה"פ דמרש"י משמע שאם אין כנוס לקיום מותר אפי' בשתיה וכענין דהעיד ר"ש בן גודע על ר"ג ששתה ברוקבאות של עובדי כוכבים. פי' דניחא בזה טעמא דר"ש בן גודע שהתיר היין הבא ברוקבאות של עובדי כוכבים דרוקבאות הם קנקנים או נודות קטנים ששופכים בהם מהחביות ליתן על השולחן וא"כ לא ישהה בהם היין אלא שעה מועטת ובשעה מועטת לא תאסר צונן בצונן. ורבנן דלא הודו משום דמשמע דר"ג התיר לשפוך בהם לכתחילה והיינו לישנא דשתה דהורה ליתן בהם על השולחן וע"כ צריך לעדותו דלענין בדיעבד פשיטא דצונן בצונן הוא וזה שמסיק והא דמחמירינן בכסי. פי' דנהי