באר מים חיים (נוסינזון) קלב

לא יכול בלעם לשנות מגזירת המקום אף קוצו של יו"ד אף אם היה הקב"ה כועס כל אותן הימים. וכן נראה פשטות הפסוקים שאמר בלעם לשלוחי בלק שישיב להם דבר כאשר ידבר ה' אליו ולא יכול לעבור את פי ה' קטנה או גדולה והנראה לפרש האגדה וענין קללתו של אותו הרשע דודאי דבורו בזה לא היה מעלה ולא מוריד כאשר גזר שלמה בחכמתו כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. אלא כוונה אחרת היה לבלעם בזה דבאמת נסע להשיאם עצה רעה וסוף המעשה יוכיח אל תחילתו. והיה חפץ לירד במראות הנבואה לסוף מעשיהם ולראות לאן לבן של ישראל נוטה ולאיזה דברים הנקל לפתותם ולהעבירם על דת ולהכשילם אשר יסור כחם מעליהם כמעשה דדלילה ושמשון: ורגע שהקב"ה כועס היינו רגע הדין אשר יעברו לפניו כל העמים וכל האדם בצד הטוב וצד הרע לראות באיזה מעמד הם נמצאים ולאן לבם נוטה אם רובם נוטה לזכות זכאי דאם רובם נוטה לחוב חייב. וע"כ אם היה הקב"ה כועס ויושב בדין באותן הימים. וישראל היו עוברים לפניו לדון בצד הטוב והרע שלהם היה יכול בלעם לראות צד הרע של ישראל ולהתבונן במה הם חלושים והנקל להכשילם. ואם היה מגלה בלעם זה להאומות ברבות הימים לא היה נשתייר מרשעיהם של ישראל שריד ופליט. וזה כוונת בעל האגדה דהכא: ובזה נראה לבאר ברכותיו של אותו רשע בפרשת בלעם ומברכותיו נראה מה שהיה דעתו לקללם. כי ראשית מחשבתו היה להכשילם בזימה והיה חפץ לראות מעמד ולבות בנות ישראל בזה. והתבונן על ישוב ישראל במצרים אשר היה ישראל בשפל המצב לחרפה ולקלסה ועבדו אותם בפרך בכ"ז שמרו בנות ישראל את צניעותיהם ושבטי יה עדות לישראל ולא עגבו למצרים הפחות והסגנים תהלת חכמי בני הקדם ואמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו היינו אבות ואמהות כפי' רש"י אשר אבותיהם ואמותיהם הנחילו להם והשרישו אותם במדות יקרות. הן עם לבדד ישכון במצרים ובגוים לא יתחשב ולא התבולל בהם אלא היו שם לעם בפני עצמו. ובנותיהם שמרו ללכת במלבושיהם אשר הורישו אותם אמותיהם להתכסות בצעיף ולא למדו ממצרים בנות הזמה אשר הלכו ערום ידיהם וזרועותיהם עד חדיהם כבגדי יון הקודמים וידוע כי אנשי יון לקחו חכמתן והלכו בדרך מצרים. וזה מאמר המדרש שלא שינו את בגדיהם: וכן יחשוב במדרש שלא שינו את שמותיהם כי שמותיהם היו רובם סופן בשם אל לזכרון בשם ישראל ושמרו מלהחליף שמותיהם כשמות הקדושים מעצבים ואלילים. וכן שמות תפארתיהם היה מדות יקרות וחכמה ומדע איזהו גבור הכובש את יצרו ואיזהו עשיר השמח בחלקו ובאלה הניחו שמות לכבוד ותפארת לא המצרים אשר שמות כבודם היה גבורת הגוף משוד וחמס ורצח ועריצות ואכזריות ועשירות חשבו כסף וזהב ומשכיות החמדה ותענוגות בני האדם: וכן יחשוב המדרש שלא שינו את לשונם והיינו כי למדו לשונם וינאמו נאום בלשון נקיה ולא נשמע בהם ניבול פה ושירי עגבים: וכן יחשוב המדרש כי מנו להם זקנים אשר שפטו את העם משפט צדק ע"פ החוקים אשר הנחילו וחקקו להם אבותיהם גדולי החכמה והמדע אברהם יצחק ויעקב אשר החוקים האלה היו בתכלית השלימות היושר והצדק. ושופטיהם כולם צדיקים אשר האמת היה אזור חלצם. לא כשופטי מצרים מקבלי השוחד ובעבור בצע כסף הצדיקו הרשע והרשיעו הצדיק ואשר חוקיהם נעשו במסוה אשר יכולו לעלם ולכסות בהם השוד והחמס: ומה מאד התפלא על רוח הקדוש הזה איך בני ישראל עמדו נאמנים בבריתם אשר הנחילו להם אבותיהם. והכירו גועל נפש מצרים אדוניהם תהלת חכמי הקדם. ובחרו בסבלות וכל רעת הגוף אשר הושמו כעפר לדוש עבור טוב הנפש ומדות יקרות. ובנות ישראל עזבו כל טוב מצרים ותענוגות בני האדם והחליפו זה עבור מדותיהם החמודות והקדושות. ובני מצרים באמת עגבו לנשיהם וחפצו קרבתם כמו שכתוב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון וכן כתוב שובי שובי השולמית נחזה בך. ואמר עוד מי מנה עפר יעקב שיצאו מהם עם כעפר הארץ ומספר את רובע ישראל ועיין בזה בפי' רש"י. והנה התבונן ונתפעל מאושר חיי משפחות וקדושת ישראל איך יתדבקו ע"י נשואים ואירוסין ודרכי צניעותם איך הם נאמנים בבריתם כמעין אשר לא יסבו מימיו וינובו דשנים ורעננים עד זקנה ושיבה: והתקנא בזה כי הוא היה משחת המדות אשר בא על אתונו וכן ידע את דרכי דורו בזה ואמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו כי שאף ותאב לחיי אושר כזה

ואחרי כן אמר כי חפץ לראותם ממקום אחר. לראות אולי תאותם לכסף וזהב וחמדתם לשלול שלל ולבוז בז ע"י שוד וחמס וישא משלו ויאמר לא הביט און ביעקב ואף עין חודרת לא תביט און ביעקב. ולא ראה עמל בישראל כי לא נראה בהם כלל איש עושה עולה כי ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו וזה יעכבם מלעשות הרע. לא ככל העמים אשר יעצרו הרע ע"י שוטרים ונוגשים וע"י קנסות רבות מעינויים ויסורים ובתי כלאים. אשר זה יעצור מעשה הרע רק בפרסום וגלוי אבל במחשך או ע"י און ומרמה יעשו זר מעשיהם. לא כן חלק ישראל כי עולה לא יעשו מיראת אלהים ואהבת ה' וע"כ לא נראה כלל עמל בישראל: ואגב זה התפעל מתוקף האמונה שלהם ואמר אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כלומר כי אמונתם נוסדה על תוקף ועז אשר לא ינכרו אותותם. לא ככל העמים אשר יתנו אותותם ויספרו נפלאות מאשר ראה איש פרטי איזה מחזה נפלא לא כן עם ישראל אשר נפלאותיהם נעשה בפועל לעיני כל העם ועומד כתועפות ראם לעד ולעולמי עולמים. כי הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות ובאותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה אשר נהפכו כל הנהרות ממדינה גדולה לדם ושלח עליהם חושך ולכל ישראל היה אור במושבותם והיה דבר רק מבכורות ומתו לאלפים ורבבות ברגע אחד ומבני ישראל לא מת אחד ועם גדול נפדו מעבדות לחרות על פי ה' והוליכם במדבר בעמוד ענן ואש. והשיגו כולם מעלת הנבואה ושמעו עשרת הדברים אשר יצא מפי אלהי יעקב בכל כבודו וגדלו. וקבלו עליהם תורה גדולה בהרבה מצות וחוקים והתורה עם כללותיה ופרטיה תעיד בעצמה כי רק מעשי ה' היא והמכתב מכתב אלהים הוא אם נתבונן ונדמה תורתינו לתורת כל העמים אשר בהאחרונה יד השכל והחשק חודר בכל פרטיה. לא כן תורתינו בכל חוקיה ממאכלות אסורות וטומאה וטהרה ומילה והלבשת כלאים וציצית עם כל המשא מדקדוקיהם ופרטיהם אשר זה תעיד כי לא יד אדם עשתה זאת ולא קבלו עליהם דקדוקיהם וחומרותיהם אם לא דור אשר ראו את מעשי ה' הגדול והנורא. ולכל הניסים יעמדו עדים נאמנים מצוות הזכרונות אשר יעשה בכל דור ודור בכל שנה ושנה ובכל יום ויום וכל הדורות מעת יצאו ממצרים עד היום יעמדו לפנינו כספר הגלוי עם מנהיגיהם וחכמיהם וסופריהם עם חבוריהם ותקנותיהם. ואמר עוד כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. פי' כי נפלאותיהם לא כדברים הנעשים ע"י נחש וקסם אשר יראו מחזות ומראות נפלאות אבל נפלאותיהם הם תשועות אשר נעשו בפועל. וכעת כן יאמר תמיד בכל הדורות מה פעל אל כי יעמדו תמיד חיים וקיימים כעת אשר נעשו וכל מתבונן בהם רואה מה פעל אל. ואמר הן עם כלביא יקום שיעמוד בדיעותיו ואמונתו כלביא ולא יחת מפני כל וכארי יתנשא לעלות מעלה ברוחו ונפשו ולא ישכב עד יאכל טרף היינו עד אשר ישיג המית רוחו בחכמה ומדע

והנה אגב זה נבאר ברכות אבינו יצחק ליעקב כי אף בזה יש לדון אם בפיו ורצונו היה הדבר תלוי. וח"ו אם לא בא יעקב במרמה היה נתברך עשו בברכת יעקב והיה ישראל עבדים לאדום. והיה נתבטל נבואת שם ורב יעבוד צעיר. וכן היה נתבטל כל גלגולי הסבות אשר נעשה ע"י יעקב במתן תורה והכרת אלהי עולם. ועוד קשה אם ברוח פיו ורצונו של יצחק יצאו הברכות איך בירך הצדיק הזה את בנו עשו אשר יחיה על חרבו ויהיה כלי חמס מכורותיו. ועוד קשה דאם בדבר שבממון קי"ל דמקח טעות חוזר כ"ש בענינים אלהיים ומאי מהני בזה