באר מים חיים (נוסינזון) קלא

באלף כסף לשמיר ושית יהיה. כי העשירות לא יחשב למאומה ויסתפקו במדת ההסתפקות כמו שכתוב ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן: והנה המדות היקרות והחכמה והמדע יהיה להם למקור מים חיים ולמעין אשר לא יכזבו מימיו ויורישו זאת לבניהם ובני בניהם עד עולם כמו שכתוב וכרתי את בית ישראל ובית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיק' בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו וכו' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. וכן מבואר עוד הרבה בכזה בכל דברי הנביאים ועיין בזה ברמב"ם פי"א וי"ב מהל' מלכים ובפי' המשניות לרבינו פרק זה: הכלל בזה כי בזמן הגאולה כלל ישראל יגיע אל תכלית השלימות ומלחמות גוג ומגוג הוא לשבור זרוע רמה ואז יבחרו כל העמים מלך המשיח להיות השופט ומתווך ביניהם כמו שכתוב ושפט בין הגוים וכתתו חרבותם לאתים וכו'

ונעביר אגב זה דורות ישראל עד כמה הגיעו אל תכלית הזה: כי הנה דורו של משה לא יכלו להיות לאבן בוחן וליסוד מוסד לבניהם אחריהם ללכת בדרכי ה' בסבת התנועה הגדולה אשר היה להם לעבור מעבדים לאוכלי מן ולהשיג דעת ה' עד תכלית השלימות ואחרי כן פתאום נהפכו מאוכלי מן לכורמים ואכרים ונפל לפניהם ארץ ברוכה עם כל שכיות החמדה והתנועות הגדולות האלה מנע ממנהיגי העם לטעת החכמה והדעת עד תכלית השלימות. וע"כ בדורות הבאים התפרצו זה בכה וזה בכה והלכו ישראל מעלה ומטה לפי רוח הזמן. עד אשר קם למשול ולנהג את ישראל המלך דוד הוא זכה בשש מעלות מופלאות מכל העם והיה בתכלית השלימות בחכמה ומדע וענוה. הוא הרביץ תורה בישראל והיה לנס ומחזה לעמו כי נדד שנתו ועסק בתורה והגביה מעלות התורה וכבד את החכמים. וחיבר הרבה שירי תפארה לרומם התורה והיראה וכל מדות יקרות. ורגשי השיר פעלו פעולה עזה על כל עמו כי עיני העם נשואות אל מלכם. אך בכ"ז לא יכול להביא את העם לתכלית השלימות כי מלחמות רבות היו לו. והיו לו שונאים הרבה אשר הפריעו עצתו וחפצו להפוך קערה על פיה כדבארתי בחידושי לשבת. אך הזריעה הטובה אשר זרע עשו פרי בימי בנו שלמה אשר ישב על כסא אביו והגדיל מאד בחכמה ומדע וינח לו ד' מכל אויביו וישראל עלה מעלה בחכמה ומדע ובמדות יקרות כי לב המלך נובע חכמה על כל סביביו. ובבנין המקדש אשר בנה נתאגד ונתחזק עם ישראל בתורה ויראת ה'. וציון נהיתה מקום המרכז ומעין אשר לא יכזב לתורה ולתעודה. לב כל ישראל נתאחד ועיניהם נשואות אל מקום מקדשינו: ישראל עמד לנס לכל העמים. כל העמים באו לשמוע חכמת שלמה ולראות המחזה הנורא איך עם גדול יושב בשלוה והשקט איש תחת גפנו ותחת תאנתו חמס ושוד לא ישמע על פניהם אין קול שוטר ואין קול נוגש אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותיהם: אך טעות גדול טעה המלך הגדול הזה כי חפץ לחבר שני נפרדים התורה והמדע עם חמדות ותענוגות בני האדם. כסף וזהב ועשירות עם המדות היקרות וסמך על חכמתו כי חכמתו תעמוד לו לעצור החכמה והמדע והמדות היקרות עם הנפרדים האלה: ובאמת הוא עשה לגברת את החכמה והמדע והכסף והזהב עשה לה לשפחה. ואין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וחבר ע"ז ספר קהלת לגנות החמדות ותענוגות בני האדם כי הכל הבל: אך השפחה הזאת חתרה מחתרת גדולה בבית גבירתה והפילה אותה למשואות. כי קם דור אחרון אשר מצא כל החמדות ותענוגות בני האדם. ועזב את התורה והחכמה והמדע: ובדורות האחרים עלו וירדו ישראל מעלה ומטה לפי רוח הזמן. עד אשר קם בישראל מלך חכם מופלא במעלות כאשר ביארתי לעיל וכדנבא עליו ישעיה ויצא חוטר מגזע ישי וגו'. הוא הגביה מעלת התורה וריבץ תורה בישראל אשר אמרו כי בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה. וחזקיה וסיעתו הפיצו וחברו ואספו כל דברי שלמה וישעיה למען ילמדו אותם בקרב ישראל. והיה מחבב ומכבד מאד חכמי ישראל וכשבא לפניו תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו ומכבדו. והיה מעוטר במדות יקרות וחיה בתכלית מדת ההסתפקות אשר אמרו עליו שהיה אוכל בסעודתו ליטרא ירק בכל יום: וכן ישראל עלו מעלה במדות ועזבו גפניהם וכרמיהם לשמיר ושית וחיו חיי ההסתפקות וכל עמלם היה בתורה ובמדע ובימיו הגיע ישראל לתכלית השלימות: ובמלחמת סנחריב הגיע לתכלית גוג ומגוג. אשר אימה ופחד נפל אז על כל העמים. ועמי המזרח אשר שאפו אז למלחמות ולבוז בז ולשלול שלל. חרדו מפני יד ה'. והארץ נחה שקטה וכל העמים שלחו ידם לחזקיה להיות לשופט ומתווך בין דברי ריבותם: והיה יכול חזקיה להגיע לתכלית המשיח לולי צעד קדימה בדרכו אשר הלך מלפנים לרומם רגשי יראת ה' בקרב ישראל. ולהשריש אותם בהם עד אשר יהיו למעין אשר לא יכזיב מימיו. ולרשת מדותיהם והנהגותיהם לבניהם אחריהם עד עולם: אך התנועה הזאת והתמורה אשר התנשא חזקיה לעיני העמים פעלו עליו לרע. ונגבה לבו בדרכי ה' לאמר כי רב עשה לבית ישראל. ועמד מלצעוד קדימה אשר ע"י הנס הזה הנקל היה לו לרומם רגשי קדושים בקרב נפשות ישראל ולהגיע אותם לתכלית השלימות ביראת ה'. והיינו השירה אשר כנה בעל המאמר הזה. ואמר בעל המאמר שהיה לו ללמוד זה מדוד אבי המשפחה אשר ע"י שירות התנוססו רגשי נפשות ישראל ונטעו והשרישו בלבם מדות יקרות. וכן היה יכול חזקיה ע"י רוח השירה לרומם ולהשריש המדות הטובות אשר לא יזניחו אותם ישראל עד עולם. והיינו הק"ו שזכר בזה בעל האגדה: ואמר כי מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. כי באמת בקרב העם התנוססה בעצמה רוח השירה לזמר ממעשי ה' ורגשי קדושים נתעורר בעצמם מפועל ה' כי אין כצורנו: אך החסרון אשר עשה חזקיה נשאר חסרון לא יכול להמלאות. כי רק הלב יכול ליתן רוח חיים ורפואות תעלה להגוף אבל מה יכלו לעזור בזה אברים החצונים אף אם יהיו בריא אולם אם הלב לא תעזור בזה. וכן ברוח הלאומי רק המלך יכול לפחת רוח חיים ולעורר רגשות הלאומי. אך מה יכלו לעשות אנשים פרטים אשר דבריהם מעט נשמעים: וע"כ עלתה מזה כי בני חזקיה בעצמן פרצו ראשונה דרך ה' וברוח זדון העבירו ישראל מהתורה והמצוה. וזה בא ע"י התרשלות חזקיה בסוף ימיו להעביר רוח הטומאה מהארץ ולהשיב על הטענות המתנגדות לדרך ה' לפי רוח הזמן ומנשה לא היה עוזב דרכי אביו אם אביו הרים כל המכשולים אשר התעו עיני מנשה וטענות גדולות טען בעל האגדה בזה על חזקיה וסיעתו ודו"ק

דף קה ע"ב ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע וכו' אלא שהיה יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס. והיינו דקאמר נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'. אמר להם הקב"ה לישראל דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר מרשעיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ת"ר אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו חיים ברצונו וגו' וכו'. והקשו בתוס' בע"ז (דף ד:) דמה היה יכול בלעם לאמר ברגע אחת. ותירצו דהיה אומר כלם וכו' ור' אליהו מפרש שאין צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע: דברי המאמר הזה מרפסין איגרא לדעת התוס' דלפי דבריהם אם הקב"ה היה כועס באותן הימים ובלעם הרשע היה מקללם היה ח"ו הקב"ה איבד בחירתו והיה מוכרח במעשיו לאבד ישראל והיה נאבד יציאת מצרים ונסי המדבר ומתן תורה וברית אבות. וישתוק הדבר ולא נאמר כדברים האלה על מלך המלכים. וכעסו הוא רק דין כדמבואר בע"ז שם וכל מדותיו הוא בדין ובודאי