באר מים חיים (נוסינזון) קל

העליון לאו דאורייתא. ועוד יש לדקדק דמאיזה טעם פסלינן הכא אם קשר העליון דאורייתא כיון דמיירי דאגדו חוץ לקשר ועוד קשה לדבריו דפסק בפ"ד מהל' ממרים דהאי מוסיף גורע לא משכחת לה אלא בתפילין דהא אף בציצית משכחת שפיר דאם הוסיף גורע בהוסיף חוץ לקשר לדבריו. ועוד הקשו מאי טעמא ומאי גרע בגרוע ועומד ועשאו לכתחלה בפסול דפוטר רבינו שם בזקן ממרא ועיין בל"מ. והנראה בזה בטעמא דרבינו דהא דמפסיל בהוספה ותלוי אם קשר העליון דאורייתא דטעמא בזה כיון דבעי קשירה ובהקשירה נעשה המצוה והציצית מחוברים ע"י כנפי הטלית א"כ כל הד' ציצית הם מצוה אחת שלימה מחוברת ע"י הטלית שהקפידה תורה שעל ד' כנפי הטלית יהיו מחוברים ציצית וע"כ הוסיף בו ציצה שלימה פסול דכל המוסיף גורע וכל יתר כחסר הוא. וכל מצוה דנעשה מפרטים הרבה אם הפרטים בגוף המצוה מסברא ידעינן דחסר פסול דאין כאן השלימות וחסר הגוף כמו אם חסר תפילין מד' פרשיות או אם אינו אוכל הפסח בצלי אש או אם לא הוה זכר תמים ואין חילוק בזה בין עשה ול"ת בין מיוחד למצוה הזאת או כולל לכל המצוות כמו בל תוסיף דהכא דלא כמנחת חינוך בזה מצוה ז'. וכיון דשינה תואר המצוה מה שהוא בגוף וענין המצוה שצותה התורה חסר העיקר ופסולה. אבל בשחט הפסח על החמץ זה ענין ומצוה בפני עצמה היא ולא שייך בגוף המצוה דהוא חוץ למצוה וכן אם הקטיר הקרבן בלא מלח כיון דלאו מחובר הוא לא מקרי בגוף המצוה דאין כאן שלימות וכל חדא וחדא לחודא קאי ותרתי מצוות נינהו ולא פסל חסר אחת את חבירו. וכן הכא אי קשר העליון לאו דאורייתא כל חדא לחודא קאי ולא מפסלי בחסר ויתר כיון דאינם בגוף אחד: ובזה ניחא דבמנחה אם לא בלל כשר משום דמצוה בפני עצמה היא והבלילה אינה שייכה לגוף המנחה דע"י הבלילה אינה משתנה גוף המנחה דהבלילה לא משום דבעי דתעבור השמן בכל חלקי המנחה בשוה דאין בזה קפידא כל אלא דמצוה בבלילה: ובזה ניחא דבעי קרא על אבני מזבח שנגע בהם ברזל דפסולין מחרבך הנפת עליה ותחלליה משום דאינו בגוף הענין דמהנגיעה לא ישתנה האבן. וכן בארבע מינים שבלולב דקי"ל דלא בעי אגידה וכל חדא לחודא קאי בעי קרא ולקחתם שתהא לקיחה תמה דמעכבי ודרשינן מולקחתם דקאי על כל ישראל וקאי על הד' מינים והוה כמאן דכתיב ולקחתם אותם

וה"פ סוגיין דילן אי ס"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכשר כיון דבהוספה אין שינוי בגוף המצוה ואי ס"ל דצריך אגד גרוע ועומד הוא פי' כיון דמגרע גוף המצוה וישתנה גוף המצוה ע"י ההוספה א"כ הא המרה בדבר המפורש בתורה בבל תוסיף ופטור בזה זקן ממרא וכן בציצית: ופריך אי הכי תפילין נמי אי דעביד ארבעה בתים מעור אחד ואנח האי גבייהו האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דבההוספה לא שינה גוף המצוה כיון דאינם עמו בעור אחד ולא מפסיל משום בל תוסיף. ואי עביד חמשה בתים מעור אחד גרוע ועומד הוא כיון דע"י ההוספה נשתנה גוף המצוה א"כ ליכא כאן פי' מדברי סופרים דהא נפסל בדבר המפורש. ומתרץ דלעולם דעביד הארבע בתים בפני עצמן בכ"ז מפסיל באנח חד גבייהו משום דאין החצון רואה את האויר ודבר זה פי' רק מדברי סופרים דלפי סברת התורה משום הוספה לא מפסיל

והסוגיא דמנחות (דף מ') ה"פ לדברי רבינו אמר רבא הטיל לבעלת ג' והשלימה לד' פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול. ופריך מי אמרינן תעשה ולמה"ע והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשירה וא"כ אין קפידה בעשית הציצית אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה פי' דרבא בא לדחות דברי ר' זירא דמקשינן מיניה על דבריו וה"פ דע"כ דברי ר' זירא דחוים כיון דבבל תוסיף קאי מעשה לא הוה בתמיה דע"כ איכא כאן מעשה לפסול כיון דעבר בבל תוסיף ובההוספה נשתנה גוף המצוה כיון דאיכא כאן שמונה ציצית מחוברים וא"כ ודאי פסול ואף אי לא חיישית למימרא דידי משום תעשה ולא מה"ע ע"כ דברי ר' זירא דחויים הם דהא ר' זירא מכשיר אף בעודנו לא חתך וזה ודאי פסול משום בל תוסיף כדבארתי. ומתקיף לה רב פפא לרבא דדחי הא דר' זירא ממאי דהאי גברא לאסופי אתא וע"כ פסול מטעם שבארתי דגרע והוסיף והשתנה גוף המצוה דלמא לבטולי קאתי וא"כ לא מפסלי משום בל תוסיף דאין כאן הוספה דהראשונים חזינן לחוטין מחוברים בעלמא. בכ"ז אף לדברי ר"פ דקיים להא דר' זירא ומוקי לה בדאתא לבטולי הראשונים ממילא אין כאן קושיא מהא דר' זירא לדברי רבא דפוסל בציצית תעשה ולא מן העשוי דבהא דר' זירא כיון דלבטולי הראשונים בא ליכא כלל משום תעשה ולא מן העשוי: ובזה ניחא הא דכתב רבינו דאם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר את הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוון להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספות נמצא השאר נעשה מן העשוי בפסול שעשייתו הראשונה פסולה היתה עכ"ל. פי' דאף הראשונות מקרי נעשו בפסול כיון דכבר נפסלו והכל כמו שבארתי ואתי שפיר דברי רבינו כפירוש הגמרא ודברי הכ"מ דחוקים בזה ודו"ק

דף צד ע"א למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' אמר ר' תנחום דרש בר קפרא מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשה משיח לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' אמר שר העולם לפניו רבש"ע צביונו עשה לצדיק זה. יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי. אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי. יצתה בת קול ואמרה בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא ר' יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי: המאמר הזה באמת הוא סתום כמ"ם דלמרבה ואומר פרשני. דיש לדקדק וכי לתהילתינו הוא מצפה. ואם היה יכול להיות חזקיה למשיח האם בעבור איזה שיר יחרב ביתו ויקטול צדיקי, ואתא עלן מאי דאתא תמיהני. ואם חכמתו ומדת הדין גזרה לעשות חזקיה למשיח בעינן דיאמר שירה. מאי מהני בזה שירת הארץ הא כמה רבבות מלאכים אומרים שירה לפניו בכל יום. ועוד תמוה דמשמע דכל הגאולה נבטלה משום ק"ו דלא עשה דוד למשיח דאטו דמשום דנעשה חסרון למפרע נחזור לעשות חסרון ומשום איזה קושיא יתבטל הגאולה ומדוע באמת לא עשה דוד למשיח שאמר כמה שירות ותשבחות אם הדבר תלוי רק בשירה: והנראה לבאר זה דהנה ידוע מהנביאים כי מלך המשיח יהיה מופלא שבישראל בחכמה ודעת ויראת ה' ויישר הדורים וינקה התורה מכל סיג ובחכמתו הגדולה ישיב את ישראל להתורה והמצוה וינטע בלבם יראת ה' כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ומקטנם ועד גדולם ידעו את אדון העולם וכן כתוב והריחו ביראת ה'. ועוד כתוב ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם: ומלך המשיח ינטע בלבם כל מדות היקרות עד כי חמס ושוד לא ישמע בארצם ואין פרץ וצוחה ויוצאה ברחובותיהם כמו שכתוב וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ: כל עושה עול יהיה מרוחק ומנודה ולקלס וחרפה כמו שכתוב ונקוטתם בפניכם על עונותיכם ועל תועבותיכם. קהל הגולה יבדלו ממנו ומכל משפחתו ואביו ואמו מתבל ינידהו כמו שכתוב בזכריה ודקרוהו אביו ואמו: ויהיו ישראל למחזה ולנס לכל העמים כמו שכתוב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואת בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים: וכן ירחיקו בני ישראל כל תאוות הגוף וחמדות ותענוגות בני האדם כי כל הכבוד וכל הרגש יהיה רק מדעת ויראת ה' כמו שכתוב והיה במקום אשר יהיה אלף גפן באלף כסף לשמיר ושית יהיה. ופי' הגמ' שאע"פ שאלף גפן