באר מים חיים (נוסינזון) קכט

והכל הוא מעשה טבעי אבל לא יאמינו בה באלהות: וכיוצא בזה פי' הרמב"ם הא דאמרינן בחולין (דף מ') דלהר לא הוה זבחי מתים שלא נתכוון לעובדם אלא לרפואה וכיוצא בהם מדברי הבאי שאומרים העובדי כוכבים. והיינו כדבארתי דאומרים דבעבודה הזאת תועיל שלא יזיק וסגולה טבעית הוא להם ולא יאמינו בה באלהות ואינו אסור משום זבחי מתים אלא באומר לגדא דהר דאז עובד משום אלהות: וסבר רבא הכא דהעובד עבודה זרה מאהבה ומיראה ולא קבלה באלוה אלא עושה לה מעשים משום סגולה דפטור. דהא לאו משום אלהות עביד מאי דעביד אלא משום סגולה טבעית ולכל הצורות מזה המין אף דאין עובדים אותה היה עושה כן. ולא דמי לפוער עצמו לפעור ולזורק אבן למרקוליס דהתם רק משום אסרו דאלהות עושים זאת אבל בצורה אחרת כזו אין פוערים כלל לשם סגולה ואין זורקים אבנים כלל לצורת מרקוליס דאין עובדים אותה לשם סגולה וע"כ כיון דהעבודה מיוחדת רק לאלהות מחייב אף אם כיוון לבזויי. משא"כ כאן דאין העבודה הזאת מיוחדת לצורה דעובדים אותה אלא לכל הצורות מזה המין אף דאין עובדים אותה עושין כן לסגולה וע"כ סבר רבא דאף אם עשה הסגולה לצורה דעובדים אותה כיון דלשם סגולה עביד ולא קיבלה באלוה פטור. ואביי סבר כיון דעשה לפני ע"ז דעובדים אותה בכך אף דלא כוון אלא לסגולה דאית בה חייב אף דאם היה עושה כן לצורה אחרת מזה המין שאין עובדים אותה היה פטור. וכן באנדרטא אם לא קבלה באלוה לכ"ע פטור דאין עובדים אותה אלא משתחוים לכבוד השלטון. ומקשה מהמן דאית ביה נמי הגולה דגדול במלכות היה ולכל גדולי ושרי המלוכה משתחוים אך מאמיניו ומעריציו היו אומרים דשרתה בו נמי אסרו דאלוה ואמרינן דחייב כיון דמאמיניו עובדים לו וע"ז הוא אף אם כוון להשתחוות לו משום סגולתו דגדול במלכות הוא ולא לשם אלוה. ותירץ כהמן ולא כהמן כהמן דעבודה זרה הוה ולא כהמן דהיה שר וגדול במלוכה אלא מיירי באדם פשוט דלא היה גדול במלוכה ומשתחוים לו רק משום אסרו דאלהות דהאמינו בו מקדישיו ולא הזכיר המן אלא משום שהיו עובדים אותו ולא משום מעלתו שהיה נמי שר וגדול במלוכה: ולדברי רבינו ניחא דלקמן (דף סב) מוקמינן לאביי דחומר בשאר מצות משבת הוא בעבודה זרה דבעבודה זהה שגג בלא מתכוון אלא מאהבה ומיראה חייב משא"כ בשבת. ולכאורה קשה דהא בשבת ודאי מחוייב אם עשה משום אהבת אדם או מיראת אדם אם לא שנאנס בסכנת נפשות. ולדברי רבינו ניחא דבעבודה זרה עשה לסגולה ולא כוון כלל מה שהוא עבודה זרה וכוותיה בשבת במתכוון להגביה תלוש והגביה מחובר דלא צריך ולא כוון כלל מה שהוא מחובר

והנה התוס' הקשו לרבא דפוטר במאהבה ומיראה מדוע לא השתחוה מרדכי להמן. ותירצו דצורות היו חקוקים על בגדו. ותמיהני דהא אם משתחוה לשר גדול וצורות חקוקים על בגדיו ודאי דאינו אסור אלא משום מראית העין ומי עדיף זה מהעובד מאהבה ומיראה. וכן הביא הרמ"א בי"ד סי' ק"נ דאינו חייב למסור נפשו בזה. ועיין שם בהגר"א. והנראה בזה בענין מרדכי שלא השתחוה להמן דהיה בזה ענין פאליטיקי עמוק דהוא ידע את המן הרע ושנאתו ליהודים וידע שישים עלילות דברים ליהודים ויתגולל עליהם להפילם למשואות. וע"כ שם עצות בנפשו להקדים הרעה ולהציל היהודים ולפרוס מצודה על המן הרע הזה. ונשאר בדעתו למסור נפשו על היהודים ולהתגרות את המן בדברים קטנים מכבוד וידע את הגאה הזה אשר יקפיד ע"ז מאד ויתגולל עליו ויהרגהו ובזה ימצאו עלילה להפיל אותו משאתו טרם תצמח הרעה על כל היהודים לאמר כי הרג את אוהב המלך אשר הציל את המלך משערי מות: אך המן הרע טכס אף הוא עצות בנפשו ושקל בפלס דרכו ויבז בעיניו לאמר להרוג את מרדכי משום כבודו כי לא השתחוה לו כי היה לשחוק בעיני המלך והשרים והסגנים וצעד כזה יפילוהו למשואות. וכל עילה ושחיתה לא יכול למצוא על מרדכי הצדיק והישר. כי באמת טוב היה האיש וגדול שם מרדכי בעיני השרים והסגנים כי ידיו רב לו בכל חכמה ותבונה וידע כל לשונות העמים כדמבואר בשקלים והוא היה נמנה בין זקני הסינאט יושבי שער המלך. וע"כ עלתה בדעתו לגמור שנאתו למרדכי עם כל היהודים בפעם אחת. ואמר לפני המלך להשמיד את כל היהודים. כי טעמים שנאה על הכלל בנקל לו להאריך לפני המלך כי דתיהם שונות מכל עם ולא יתבוללו בין העמים ושבטי יה עדות לישראל על צניעות נשיהם ובנותיהם: ואחרי אשר הדת הזה נחרת ונחתם בטבעת המלך מצא מקום נכון לפניו לאמר להרוג את מרדכי אף טרם הגעת זמן השמדת כל היהודים. כי מרדכי כקוץ מונד היה בעיניו כי היה אדונו מלפנים וידע את כל יחוסו כי ספר דכפר קמצר היה ונמכר למרדכי בעד ככר לחם ופתאום כל עניני מלכות נחתכים על פיו: והנה באמת לב האדם יחשוב דרכו ועצת ה' היא תקום כי האדם לא יכול לחשוב אשר יעשה הזמן ואשר חרת מלכו של עולם בנשתווניו וע"כ לא קמה לא עצת מרדכי אשר מסר נפשו על הכלל ולא מחשבות אותו רשע המן הרע הזה. ומלכו של עולם סיבב מזה ומזה עד אשר שבו ישראל לאביהם שבשמים ותהי מעשה פורים לנס לישראל עד סוף כל הדורות ודו"ק

דף פח ע"ב אמר ר"א אמר ר' אושעיה אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה. ופירש רש"י דאמר לעיל עד דאיכא תורה ויורוך. ופריך והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע. ומשני בלולב מאי ס"ל אי ס"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי. ואי ס"ל דצריך אגד גרוע ועומד הוא. ופריך והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומשני בציצית מאי ס"ל אי ס"ל דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי. ופירש רש"י כיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמו שאינו ואי ס"ל דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא. ופריך אי הכי תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד הוא. ומשני האמר ר' זירא בית חצון שאינו רואה את האויר פסול. וכתבו בתוס' ומיהו תימא אמאי לא משכח לולב לר"י בכי האי גוונא שאגד ג' מינים בפני עצמן דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהם מין אחר דהוה ליה מוסיף גורע. ותירצו דכיון דקודם נטילתו נפסל הוה ליה גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחם בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעוד בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגביה נפיק ביה. ויש להקשות לדבריהם מציצית דמשכחת שפיר דאחרי הקשירה והלבישה הוסיף חוץ לקשר ציצה אחרת דפסול כמו בלולב ומבטל מצותו. ונראה לדבריהם דבציצית אם הוסיף ציצה אחרת חוץ לקשר כשר לכ"ע. וכן משמע מדבריהם ומפירוש רש"י במנחות (דף מ') וכן כתב הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"א מהלכות ציצית והיינו טעמא דהא דפוסל אם הוסיף אם קשר העליון דאורייתא היינו משום חציצה דחוט היתר חוצץ בין חוטין העיקרין בהקשר משא"כ אם היה הקשירה כתיקנה והוסיף חוץ לקשר האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וע"ש. אבל בלולב שפיר מפסיל אף אם קשר חוץ לקשר משום דהוה חציצה בנטילתו משא"כ בציצית דלא שייך זה. ובסוכה כתבו התוס' דאף בלולב לא מפסל באגדו חוץ לקשר וכן דעת הראב"ד ז"ל: אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' ציצית הל' ט"ו דבציצית אם עשה עוד ציצית חוץ לקשר פסול אם נתכוון להוסיף. אבל בהוסיף במנין החוטין משמע מדבריו דכשר דכתב שם בהל' א' דאין לחוטי הענף מנין מן התורה. וא"כ ע"כ הסוגיא דהכא לדבריו בהוסיף ציצית אחרים חוץ לקשר ודברי הכ"מ בזה דחוקים. והשיגו הראב"ד ז"ל דאם הוסיף חוץ לקשר הלא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי כמו למ"ד דקשר